"נקי יהיה לביתו"

פסוק ו'

"לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל"

ראב"ע:

ד"ה לא יחבול ריחים ורכב: ...כל מצוה עומדת בפני עצמה והסמיכות כדרך הדרש. וזאת הפרשה דבקה, כי הזכיר שלא יגזול (=הפועל) ענבים לתת אל כליו (כ"ג כ"ה) והחרמש בקמה (כ"ג כ"ו) ולקחת אשה והיתה לו, גם לאחר ויצאה מרשותו (כ"א א'-ד') והלוקח אשה שישמח בה, לא יהיה עשוק שיצא בצבא (כ"ד ה') וחבילת הריחים – עושק (כ"ד ו') וגם גונב נפש (כ"ד ז') וכן נגע צרעת שלא ישמרו משפטיה תזיק הקרובים (כ"ד ט') וכן לא תעשוק העני בעבוטו (כ"ד י'-י"ג) והשכיר (י"ד-ט"ו), והבנים הקטנים שלא ימותו בעוון אביהם (כ"ד ט"ז) – והטיית משפט גר יתום וחבול בגד אלמנה (י"ז-י"ח) ושכחה בשדה, כי היא לעני (י"ט) וכן "לא תעולל" (כ"ד כ'-כ"ב) וכן "פן יוסיף ונקלה" (כ"ה א'-ג') וחסימת השור – עושק, כי יגע ולא יאכל (כ"ה ד') והממאן ליבם כדמות עושק (כ"ה ה'-י') והמחזקת במבושים – עושקת (כ"ה י"א-י"ב), "אבן ואבן", "איפה ואיפה" – עושק ממש (כ"ה י"ג-ט"ז), גם עמלק עשק לישראל (כ"ה, י"ז-י"ט).

פסוק ה'

"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ..."

גמרא סוטה מ"ד ע"א:

תנו רבנן: "לא יצא בצבא" – יכול בצבא הוא דלא יצא אבל יספיק מים ומזון ויתקן הדרכים?
תלמוד לומר: "ולא יעבור עליו לכל דבר".
יכול שאני מרבה אף הבונה בית ולא חנכו; נטע כרם ולא חיללו, ארס אשה ולא לקחה?
תלמוד לומר: "עליו" – עליו אי אתה מעביר, אבל אתה מעביר על אחרים (=על אלה האמורים בפרק כ' ה' והלאה).

רש"י:

ד"ה ולא יעבור עליו: דבר הצבא.

ד"ה לכל דבר: שהוא צורך הצבא, לא לספק מים ומזון ולא לתקן דרכים, אבל החוזרים מעורכי המלחמה על פי כהן (עיין פרק כ') כגון בנה בית ולא חנכו, או ארש אשה ולא לקחה מספיקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים.

ד"ה יהיה לביתו: אף בשביל ביתו, אם בנה ביתו וחנכו, ואם נטע כרם וחיללו, אינו זז מביתו בשביל צרכי המלחמה.

ראב"ע:

ד"ה לכל דבר: למ"ד "לכל דבר" נוסף, כמו (דברי הימים א' ג' ב') "והשלישי לאבשלום".

רמב"ן:

ד"ה ולא יעבור עליו לכל דבר: דבר הצבא "לכל דבר" שהוא צורך הצבא לא לספק מים וכו'... אבל החוזרים מעורכי המלחמה... (ע' דברי רש"י עד הסוף). לשון רש"י מדברי רבותינו.
ואם כן – יהיה "עליו" על הצבא הנזכר, יאמר שלא יעבור האיש הזה על הצבא "לכל דבר" – לא להיות פקוד על אנשי הצבא או מצביא את עם הארץ לכל הצריך להם, כגון סיפוק מים, לא ישגיח עליהם, רק בשמחתו. והוא פירוש נכון.

רמב"ם, הלכות מלכים פרק ז' הלכות ט'-י'-י"א:

כל אלה שחוזרין מעורכי המלחמה, כששומעין את דברי הכהן, חוזרין ומספקים מים ומזון לאחיהם שבצבא ומתקנין את הדרכים.
ואלו שאין יוצאין לעורכי מלחמה כל עיקר, ואין מטריחין אותן לשום דבר בעולם: הבונה בית וחנכו והנושא ארוסתו או שייבם ומי שחילל כרמו - אין יוצאין עד תום שנה. שנאמר: "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח". מפי הקבלה למדו, שיהיה נקי שנה בין לבית שקנה, בין לאשה שנשא, בין לכרם שהתחיל לאכול פריו.
כל השנה אין מספק מים ומזון ולא מתקן דרך ולא שומר בחומה, ולא נותן למסי העיר ולא יעבור עליו שום דבר בעולם, שנאמר "לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר".

באור:

ד"ה לכל דבר: ...ואולם יתכן שתיבות "לכל דבר" הוא התכלית, שלא יעבור על הצבא לתקן עניינו, להספיק מים או מזון או לשמור את העיר מן האויב... או יהיה המאמר חסר הפועֵל (=הנושא) ועניינו "ולא יעבור עליו העובר לשום דבר", עניינו, שממונה המלכות העובר על בתי היחידים לצוותם או להזהירם על עניני הקבוץ המדיני לא יעבור עליו, כי הוא יהיה נקי מכל עול ומכל מס שנה אחת, וישמט הלמ"ד כדינו.

פסוק ה'

"נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח"

העמק דבר:

ד"ה נקי יהיה: פטור הוא מעבודה אבל רשאי לצאת.

ד"ה ושמח את אשתו: אינו מצוות עשה לשמח את אשתו כל השנה הראשונה דזה אינו, ואפילו מדרבנן אינו מחויב לשמחה אלא שבוע אחד. אבל האמת דפירוש ושמח את אשתו אינו אלא רשות דיכול הוא לשבת בביתו ולשמח את אשתו, אף על גב שכל ישראל בצער מלחמה. וכי תאמר מנלן דהפירוש כך הוא, דלמא באמת מצות עשה וחובה הוא? הא לא קשיא דמגופא דקרא מוכרח הכי, מדלא הזהירה תורה אלא על המלך או שר הצבא שלא יעבור עליו לכופהו לצאת מביתו, משמע שאם רוצה בעצמו - מותר.

1.

מי הוא הנושא של "ולא יעבור עליו" לפי דעתו - עם אילו מהפירושים המובאים בשאלה ב' הוא מזדהה?

2.

כיצד מפרש בעל העמק דבר את וי"ו של "ושמח את אשתו"?

3.

לדעתו החידוש בפסוקנו הוא שמותר – במקרה זה – לשמוח אף על גב "שכל ישראל בצער". היכן מצינו במקרא או בדברי חכמים (וברש"י) רמזים לכך שבדרך כלל על הפרט לוותר על שמחתו, כשהכלל שרוי בצער?

פסוק ה'

"וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח"

העמק דבר:

ד"ה אשר לקח: טעם הוא שהזהיר הכתוב בזה, משום דהיא חדשה לו ועדיין לא נשרשו בחיים, ואם יסיח דעתו ממנה, יוכל להיות שינתק החבל לגמרי; אבל בלי כפיה רשאי לצאת, וממילא לא יצא, אם לא יהא ברור שישוב לאהבתה.

פסוק ה'

"וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ"

תרגום יונתן:

פְּנִי יְהֵי לְבֵיתֵיהּ שַׁתָּא חֲדָא וִיחַדֵּי יָת אִתְּתֵיהּ דִּנְסֵיב