מקרא ביכורים
דברים פרק כו, פסוקים א - יא
עצה טובה: לסדר הבאת הביכורים למד משנה ביכורים ג' משנה א'-ד'.
| א. | שם אחר למתנת הביכורים |
באיזה שם מכנה ספר דברים את מתנת הביכורים במקום אחר?
| ב. | "בהניח ה'" - "כי תבוא" |
"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ"
ד"ה והיה כי תבוא: בעבור שכתוב בהניח ה', אמר ה' כי יש מצוות הן קודש בהניח ה', רק כאשר תבוא, והם: הביכורים והמעשר וכתיבת התורה על האבנים ובנות מזבח והברכה והקללה על שני ההרים.
1.
על איזו שאלה רצה לענות?
2.
היכן מצינו את ראב"ע עוד עוסק בשאלה זו?
| ג. | שאלות ודיוקים ברש"י |
1) פסוק ב'
ד"ה זית שמן: זית אגורי ששמנו אגור בתוכו.
ד"ה דבש: הוא דבש תמרים.
למה פירש רש"י ד"ה האלה כאן, והלא לא נזכרו בפסוקנו, והיה לו לפרשם בפרק ח' פסוק ח':
"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ"
2) פסוק ב'
ד"ה מראשית: ולא כל ראשית, שאין כל הפירות חייבין בביכורים אלא ז' המינין בלבד. נאמר כאן ארץ ונאמן להלן ארץ חטה ושעורה וגו'. מה להלן מז' המינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל, אף כאן שבח ארץ ישראל, שהן ז' המינין.
לאו דווקא תאנה, אלא הוא הדין "אשכול ענבים שביכר, רימון שביכר" (ביכורים פרק ג' משנה א') ושאר מינים משבעת המינים, אלא חד מנייהו (אחד מהן) נקט רש"י, ויש לשאול: כיוון דגפן מוקדם בפסוק (דברים ח' ח'), למה לא נקט רש"י "ורואה אשכול ענבים שביכר"?
נסה לענות על שאלתו.
3) פסוק ג'
ד"ה אשר יהיה בימים ההם: אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא.
ד"ה וטעם אל הכהן: אל הכהן אשר יהיה שם בימים ההם, כי הם נתונים לאנשי משמר ככל הקרבנות, לא שיוליך עמו כהן מעירו להקריב ביכוריו. ורש"י כתב אין לך אלא כהן שיהיה בימיך, כמות שהוא. ולא הבינותי זה, כי בענין הזקן ראוי לומר "אל השופט אשר יהיה בימים ההם" (לעיל י"ז ט'), אע"פ שאינו גדול וחכם כשופטים הראשונים אשר היו לפנינו מן העולם, צריך לשמוע לו, יפתח בדורו כשמואל בדורו, אבל בהקרבת הביכורים למי יביאם אם לא לכהן אשר יהיה בימיו. וכן ראיתי בספרי (תבוא ג'), ובאת אל הכהן אשר יהיה, זו היא שר' יוסי הגלילי אומר וכי תעלה על דעתך כהן שאינו בימיך, אלא כהן שהוא מוחזק וכשר לך באותן הימים, היה קרוב ונתרחק כשר, וכן הוא אומר (קהלת ז' י') אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה וגו'. ונראה שהם ידרשו בזה, שאם הקריב ביכורים או עולה וקרבנות בכהן שהוא בחזקת כשר ולאחר זמן נמצא שהוא בן גרושה הקרבנות כשרין, כמו שמוזכר בפרק האחרון של קידושין (ס"ו ע"ב). ויכנס בו עוד, שאם היה קרוב ונתרחק כשר, וזה לענין הזקן שאינו נדון על פי קרוב, ואינו ענין בביכורים.
והשווה דברים פרק י"ז פסוק ט', רש"י:
ד"ה אל השופט: (ספרי) ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו, אין לך אלא שופט שבימיך.
מהי תלונת הרמב"ן על רש"י?
כיצד תוכל להגן על רש"י בפני טענות הרמב"ן?
4) פסוק ג'
ד"ה ואמרת אליו: שאינך כפוי טובה.
למה יש צורך להוסיף מילים אלו?
| ד. | שאלות לשון וסגנון |
"הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי בָאתִי..."
1.
למה אומר "הגדתי", והלא עדיין לא הגיד?
עיין שמואל א' פרק כ"ד פסוק י"ח:
"ואת (וְאַתָּה) הִגַּדְתָּ הַיּוֹם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה"
עיין שמואל ב' פרק י"ט פסוק ז':
"כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים"
2.
כיצד יש להסביר למה נאמר "לה' אלוקיך" ולא נאמר "לה' אלוקי"?
עיין שמואל א' פרק ט"ו פסוק ל':
"וְשׁוּב עִמִּי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַה' אֱ-לֹהֶיךָ"
עיין מלכים ב' פרק י"ט פסוק ד':
"אוּלַי יִשְׁמַע ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה"
| ה. | "ארמי אובד אבי" |
"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה... וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב"
ותתיב ותימר קדם ה' אלהך לבן ארמאה בעא לאובדא ית אבא ונחת למצרים ודר תמן בעם זער והוה תמן לעם רב תקיף וסגי.
רש"י:
מזכיר חסדי המקום: ארמי אובד אבי - לבן - ביקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב, ובשביל שחשב לעשות חשב לו המקום כאילו עשה, שבעובדי כוכבים חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשה.
מילת "אובד" מהפעלים שאינם יוצאים, ואילו היה ארמי על לבן היה כתוב אומר מאביד או מאבד. ועוד, מה טעם לאמר לבן ביקש להאביד אבי וירד מצרימה - ולבן לא סיבב לרדת אל מצרים.
והקרוב, שארמי הוא יעקב, כאילו אמר הכתוב: כאשר היה אבי בארם היה אובד, והטעם, עני בלא ממון. וכן: תנו שכר לאובד והעד ישתה וישכח רישו. והנה הוא ארמי אובד היה אבי. והטעם, כי לא ירשתי הארץ מאבי כי עני היה כאשר בא אל ארם גם גר היה במצרים, והוא היה במתי מעט ואחר כן שב לגוי גדול ואתה ה' הוצאתנו מעבדות ותתן לנו ארץ טובה. ואל יטעון טוען, איך יקרא יעקב ארמי. והנה כמוהו יתרא הישמעאלי והוא ישראלי, כי כן כתוב.אברהם ארמי היה אובד וגולה מארץ ארם, כדכתיב: לך לך מארצך, וכדכתיב: ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי. לשון אובד ותועה אחד הם באדם הגולה, כדכתי:ב תעיתי כשה אובד בקש עבדך, צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום. כלומר, מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת ונתנה הקב"ה לנו.
הנה אבי, שהיה יעקב, היה זמן מה ארמי אובד, שלא היה לו בית מושב, וכן לא היה מוכן להעמיד גוי ראוי לרשת ארץ.
1.
מה פירוש שלוש המילים הראשונות לפי אונקלוס, רש"י, ראב"ע, רשב"ם וספורנו?
סדר את המפרשים לקבוצות, והסבר מעלותיה וחסרונותיה של כל דעה!
אברבנאל:
...ולכל הדעות יקשה הקשר, מה עניין ארם לעניין מצרים?
2.
נסה להסביר את הקשר הזה.
ספרי:
וירד מצרימה: אנוס על פי הדבור.
3.
היכן נאמר דיבור זה? (שאלה זו סובלת שתי תשובות, מצא את שתיהן והכרע ביניהן.)
נוסחת הגדת ליל פסח שברמב"ם, (סוף הלכות חמץ ומצה):
גדול ועצום כמו שנאמר (שמות א' ז') ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו... ורב כמו שנאמר (יחזקאל ט"ז ז') "רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי..."
4.
למה לא הסתפק בשמות פרק א' פסוק ז' המוכיח את צדקת שלושת התארים "גדול עצום ורב", ומה צורך להביא לתואר "רב" ראיה מיחזקאל פרק ט"ז פסוק ז'?
| ו. | "וירעו אותנו" |
"וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים"
נוסחת אגדת ליל פסח שברמב"ם:
וירעו אותנו: כמו שנאמר (שמות א' י') הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו.
השווה מדרש תנאים:
וירעו אותנו: כמו שנאמר (שמות ה' כ"ג) ומאז באתי אל פרעה... הרע לעם הזה...
1.
כיצד מפרשת האגדה את הביטוי "וירעו אותנו".
2.
במה היא נוטה מן הפשט?
3.
מה מאלצה לנטות מן הפשט?
שאלה קשה
