הפטרה שניה מג' דפורענותא

הסבר (בעזרת הדוגמאות הנ"ל) מה מובנה של המילה "ועתה" בפסוקנו, וכיצד היא מקשרת את פסוקנו לפסוקים שקדמו לו?

פסוק י"ח

"וְעַתָּה מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר
וּמַה לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר"

השווה לפסוק זה:

ירמיהו ב' ל"ו:

"מַה תֵּזְלִי מְאֹד לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכֵּךְ
גַּם מִמִּצְרַיִם תֵּבֹשִׁי כַּאֲשֶׁר בֹּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר"

פסוק ל"ז:

"גַּם מֵאֵת זֶה תֵּצְאִי וְיָדַיִךְ עַל רֹאשֵׁךְ"

ישעיהו ל' א':

"הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים, נְאֻם ה'
לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי"

פסוק ב':

"הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ
לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם"

(ושם הלאה עד פסוק י"ד)

הושע ז' י"א:

"וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פוֹתָה אֵין לֵב
מִצְרַיִם קָרָאוּ אַשּׁוּר הָלָכוּ
כַּאֲשֶׁר יֵלֵכוּ אֶפְרוֹשׂ עֲלֵיהֶם רִשְׁתִּי"

ועיין שם פרק ח' ט'-י"ג.

עבור על מלכים ב' פרקים ט"ו, ט"ז, י"ז א'-ו', י"ח ומצא מקרים של התקשרות מלכי ישראל ומלכי יהודה עם מצרים ועם אשור.

מה הנימוק שבגללו מתנגד הנביא לברית עם מדינה או עם מדינות שכנות?

לאיזו אכזבה מאשור מתכוון הנביא באמרו "גם ממצרים תבושי כאשר בשת מאשור"?

מתי התקיימה נבואת ירמיהו לעתיד: "גם ממצרים תבושי"?

מצא גם במגילת איכה פסוק הרומז למדיניות זו של התרוצצות בין המעצמות ופניה לעזרה אליהן.

היכן מצינו בפרק ב' עוד פסוקים (מלבד י"ח ול"ו-ל"ז) הרומזים להשתדלות זו של ישראל למצוא חסות ומשען אצל המעצמות השכנות?

עבור על פסוקי פרקנו ומצא את הפסוק אשר בגללו ממשיל ירמיהו את ההשענות על העמים בתמונות שתיית מים ממימיהם.

הסבר במה סוטים שני הפרשנים מפשוטו של מקרא?

מהו שהביאם לפרש כן, נגד הפשט?

התוכל למצוא בפרקנו שנית פועל בצורת גוף ראשון עבר שהוראתו – בלי ספק - גוף שני נקבה?

מהו החטא שבו נאשם ישראל לפי כל אחד משני הפירושים הנ"ל?

כיצד עלינו לפרש את המילה "כי" במחציתו השניה של הפסוק ("כי על כל גבעה גבהה") לפי כל אחד משני הפירושים הנ"ל?

שד"ל מכריע בין שני הפירושים הנ"ל בהתחשב עם סגנון הפסוק ועם תוכן הפרק בכללו ובייחוד בהשענו על הפסוקים הבאים:

ירמיהו ה', ה':

"אַךְ הֵמָּה יַחְדָּו שָׁבְרוּ עֹל נִתְּקוּ מוֹסֵרוֹת"

ירמיהו ל', ח':

"אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק"

תהלים ב', ג':

"נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ"

תהלים ק"ז, י"ד:

"יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק"

מהי ההכרעה וכיצד ניתן להכריע על פי פסוקים אלה?

שד"ל:

ד"ה נכתם עונך לפני: עונך עומד לפני ככתם קשה ובלתי עובר בכביסה.והנה המקרא קצר.

לדעת שד"ל חסרה אפוא חוליה בשרשרת הרעיונות שבפסוק. השלם את החוליה החסרה!

אברבנאל, מקשה לפסוקנו:

יקשה עלינו מאד שליחות הנביאים ותוכחותיהם השכם ושלוח ויהיו כל דבריהם שווא ודבר בטל, כי אם כבר נגזרה הגזרה תהיה חריצות הנביאים שקר. ומלבד זה הנה נחליש מאד בזה את מעלת התשובה, שקיבלנו שאין דבר עומד לפניה; ובאמרו 'נכתם עונך' – זה מורה מניעת התשובה?!

עבור בעיון על פרק ד' כולו ומצא על סמך דבר הנאמר בו את הישוב לקושייתו!