"ויהי בשלח פרעה ..."

פסוקים י"ז-י"ח

"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱ-לֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.
וַיַּסֵּב אֱ-לֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"

1.

באיזו מילה נגמר המשפט הנטפל ובאיזו מתחיל המשפט הראשי? שים לב: שתי תשובות אפשריות לשאלה זו – עליך לנמק את שתיהן! עיין: רש"י: ד"ה ויסב: הסיבם מן הדרך הפשוטה לדרך העקומה. ראב"ע: ד"ה ויהי בשלח: וי"ו ולא נחם כפ"א רפה בלשון ישמעאל. וידוע כי ממצרים עד ירושלם דרך פלשתים אינו מרחק רב והוא כמו מהלך עשרה ימים בדרך הישרה, ולולי זה איך היו באים השבטים בחמוריהם עד מצרים אם היה הדרך רחוק - מאד מה היה מספיק שיאכלו הם וחמוריהם ובעלותם מביאים שבר לבתיהם.

2.

על המשך המקראות מקשה אברבנאל: באמרו "וחמושים עלו בני ישראל"... כי הנה הדברים האלה אינם נכתבים במקום הראוי להם והיה ראוי לכותבם בפרשת "ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה" (י"ב ל"ז) ושם היה לו לספר שעלה אותו ההמון הרב חמושים... ענה על שאלתו.

פסוק י"ז

"וְלֹא נָחָם... דֶּרֶךְ אֶרֶץ... כִּי קָרוֹב הוּא ..."

רש"י:

ד"ה כי קרוב הוא: ונוח לשוב באותו הדרך למצרים. ומדרשי אגדה יש הרבה.

רמב"ן:

ד"ה כי קרוב הוא: (אחרי הביאו לשון רש"י) וגם הוא דעת ר"א, כי טעם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים בעבור כי קרוב הוא וינחמו וישובו אל מצרים מיד. ועל דעתי אם היה כדבריהם, היה "כי אמר אלהים" מוקדם, ויאמר הכתוב ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי אמר אלהים כי קרוב הוא פן ינחם העם.
אבל הנכון שיאמר ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים אשר הוא קרוב וטוב לנחותם בדרך ההוא, כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה.
וטעם המלחמה, שיהיה להם לעבור דרך ארץ פלשתים, ופלשתים לא יתנום לעבור בשלום וישובו למצרים, אבל בדרך המדבר לא יראו מלחמה עד היותם בארצם בארץ סיחון ועוג מלכי האמורי שהיא נתונה להם ורחוקים הם ממצרים בעת ההיא. ומלחמת עמלק ברפידים לא היתה ראויה לשוב בעבורה, כי הם לא יעברו עליהם, והוא שבא מארצו ונלחם בהם לשנאתו אותם, ואם יתנו ראש לשוב למצרים לא יועיל כי ילחם בהם בדרך, וגם רחוקים היו ממצרים בדרך העקום אשר הלכו בה ולא ידעו דרך אחרת. ולשון רש"י בראותם מלחמה, כגון מלחמת הכנעני והעמלקי, אם הלכו בדרך ישרה היו חוזרין, מה אם כשהקיפם דרך מעוקם אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה, אם הוליכן בפשוטה על אחת כמה וכמה (מכילתא). והענין הזה שאמר ולא נחם אלהים, ויסב אלהים את העם דרך המדבר, כי בנסעם מסוכות החל עמוד הענן ללכת לפניהם ולא הלך דרך ארץ פלשתים, אבל הלך דרך מדבר אֵיתם וישראל הלכו אחריו, וישכון הענן באיתם ויחנו שם והוא בקצה המדבר.

ראב"ע:

ד"ה כי קרוב הוא: אמר רבי משה: אף על פי שהוא קרוב. וכמוהו לפי דעתי כי עם קשה עורף הוא, רפאה נפשי כי חטאתי לך, כי רכב ברזל לו. ולפי דעתי אין צורך, כי טעמו למה לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים - בעבור שהוא קרוב. והנה נחם דרך רחוקה שלא יראו מלחמה ויאמר נתנה ראש ונשובה מצרימה. וידענו כי השם יודע העתידות בלי ספק וידע שינחמו אם יוליכם דרך ארץ פלשתים, ואמר פן ינחם העם. כי דיברה תורה כלשון בני אדם שיבינו הלומדים.

מורה נבוכים, חלק ג', פרק כ"ד:

הוא יתעלה הקדים להרגילכם הטורח במדבר להרבות טובתכם לארץ, וזה אמת, כי היציאה מן הטורח אל המנוחה יותר ערבה מן ההתמדה על המנוחה, וידוע שלולא טורחם ועמלם במדבר לא היו יכולין לכבוש הארץ ולא להלחם ביושביה. הנה אמר התורה זה: "כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה ויסב אלוקים דרך המדבר ים סוף, וחמושים עלו...", כי המנוחה תסיר הגבורה וצוק הפרנסה והעמל יתנו הגבורה, והוא תשובה אשר באה בענין הזה באחריתם.

מורה נבוכים, חלק ג' פרק ל"ב:

... שאין בטבע האדם שיגדל על מלאכת עבדות בחמר ובלבנים והדומה להם כן ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם וילחם עם ילידי הענק פתאום... שיהיה מחכמת השם להסב אותם במדבר עד שילמדו גבורה, כמו שנודע שההליכה במדבר ומיעוט הנאות הגוף מרחיצה וסיכה וכיוצא באלה יולידו הגבורה, והפכם יולידו רך הלבב, ונולדו גם כן אנשים שלא הורגלו בשפלות ועבדות...

פסוק י"ז

"פֶּן יִנָּחֵם"

ראב"ע:

ד"ה כי קרוב: ...וידענו כי ה' יודע העתידות בלי ספק וידע שינחמו אם יוליכם דרך ארץ פלשתים. ואמר פן ינחם העם. כי דיברה תורה כלשון בני אדם שיבינו הלומדים.