יוסף ואחיו
בראשית פרק נ, פסוקים טו - כ
| א. | האמנם "אביך צוה לפני מותו" |
"וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר"
רש"י:
ד"ה אביך ציוה לפני מותו: (ב"ר יבמות ס"ה) שינו בדבר מפני השלום כי לא ציוה יעקב כן שלא נחשד יוסף בעיניו.
ועיין גם שד"ל:
1.
מהו הקושי בפסוקנו? רש"י מתרצו כדרך המדרש והגמרא.
ויבך יוסף: הבין כי אחיו הם הם ששלחו השליחים ושמו הדברים בפיהם ולא יעקב ציוה כל זאת, שאם היה בדעתו לצוות על זה היה אומר לו בחייו. על כן בכה בראותו צרת אחיו היראים לנפשם ומוכרחים להמציא תחבולות להינצל מחרון אפו.
עיין רמב"ן, פרק מ"ב פסוק ל"ד:
ד"ה ואת הארץ תסחרו: שינו לו בדבר מפני השלום כדי שישמע אליהם לשלוח אתם בנימין, כי ברצונם מיד היו חוזרים לולי שאמר לא ילך בני עמכם. וכן אמרו לו: אחיכם האחד הניחו אתי, ולא הגידו לו מאסרם ולא מאסר שמעון.
ויתכן שאמר להם יוסף ואת הארץ תסחרו, ולא סיפרו הכתוב, וטעמו שתביאו סחורה כרצונכם לקנות התבואה ולא אקח מכס סחורתכם כי איטיב לכם תחת בשתכם.
וכן שאול שאל האיש לנו ולמולדתינו (להלן מ"ג ז'), התנצלות לאביהם. או כאשר אמרו לו כולנו בני איש אחד נחנו, אמר להם לא כי באמת ערות הארץ באתם לראות, והגידו לי אם אביכם חי ואם יש לכם עוד אח, כי אחקור עליכם ואדע מה אתם. ואז ענו שנים עשר אחים אנחנו בני איש אחד והוא בארץ כנען היום, כי עודנו חי והקטן עמו והאחד איננו. והוא מה שאמר יהודה (להלן מ"ד י"ט) אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח. וכן במקומות רבים יקצר במעשה או בסיפור כאשר הזכרתי (לעיל כ"ד כ"ב, ל"א ז').
ורש"י כתב תסחרו, תסבבו, וכל לשון סחורה וסוחרים על שם שמסבבים אחר פרקמטיא. נראה שרצה הרב להזהר מזה שלא אמרו אלא שיהיו רשאים לסבוב הארץ ולשבור בר כרצונם תמיד, ולא פירש כן (לעיל ל"ד י') שבו וסחרוה, ויסחרו אותה (שם פסוק כ"א).
2.
הקושי בפסוקנו ובפסוקים המובאים ברמב"ן - אחד הוא. מהי הדרך השנייה שמציע הרמב"ן לפתרון הקושי, שלא כדרך רש"י כאן?
האפשר לתרץ גם את מקומנו בדרך זו?
עיין גם רמב"ן, פרק ו' פסוק י"ח:
ד"ה והקימותי: אמר רבי אברהם לאות כי השם נשבע לו שלא ימות במבול הוא ובניו. ואם לא נכתב תחילה מפורש, כאשר מצאנו במשנה תורה (דברים א' כ"ב) נשלחה אנשים לפנינו. ומילת והקימותי, שאקיים שבועתי.
ד"ה ואביכן התל בי: זה היה אמת, ואם לא סיפרו הכתוב מתחילה, וכן אמר לו ותחלף את משכורתי עשרת מונים (להלן פסוק מ"א), וכזה במקומות רבים בתורה. ובפרשה הזאת למעלה לא סיפר שנתנה לאה את הדודאים לרחל.
ד"ה אשר ראינו: או מדרך הכתובים שמקצרים במקום אחד ומאריכים בו במקום אחר.
והנה ראובן ענה להם שכבר אמרתי אליכם בשעת מעשה שלא תחטאו בו כי ילד הוא, ומפני נערותו חטא לכם, וראוי לכם להעביר על חטאות נעוריו, ועתה גם דמו, עם האכזריות אשר אתם אומרים, הנה נדרש. או יהיה פירוש גם דמו, אף על פי שלא הרגתם אותו ידרוש השם מכם דמו, ונחשב לכם כאלו שפכתם דמו בהיותו נמכר לעבד עולם, כי יתכן שמת בעבור היותו ילד שעשועים ולא ניסה לעבוד. ורבותינו דרשו (ב"ר צ"א ח') דמו ודם הזקן.ד"ה ויאמר אל אהרן: נצטווה משה רבינו בקרבנות הללו, כמו שאמר בסוף, זה הדבר אשר צוה ה' תעשו, ואם לא נזכר זה. וכן, ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו למשמרת (שמות ט"ז ל"ב). וכן, אנכי האל בית אל (בראשית ל"א י"ג). סיפר יעקב זה ואם לא נזכרה האמירה לו. וכבר הראיתיך בפרשיות של מצות הפסח (שמות י"א א') כאלה רבות.
3.
דברי רש"י הנ"ל לקוחים מגמרא יבמות ומבראשית רבה. השווה את דבריו למקורותיו והסבר את השינויים בין לשונו ובין לשונם ובינם לבין עצמם (בין הגמרא למדרש).
יבמות ס"ה:
אמר ר' אליעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר שלום, שנאמר: אביך ציוה... כה תאמרו ליוסף אנא שא נא... ...
בראשית רבה ק' (ט'):
ר' שמעון בן גמליאל אומר: גדול השלום שאף השבטים דברו דברים בדויים בשביל להטיל שלום בין יוסף לשבטים. הה"ד: "ויצוו אל יוסף לאמור אביך ציוה..." – והיכן ציוה? לא מצינו שציוה!
4.
למה אמרו האחים "אביך" ולא אמרו "אבינו"?
שאלה קשה
שאלה קשה ביותר
