פסוקים ג'-ח'
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם. כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר. וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱל-ֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם"
אברבנאל, מקשה בדברי יוסף אלה:
1) למה שאל העוד אבי חי, וכבר ידע מדבריהם פעמים שלוש שהוא חי?
2) ובמה שאמר שנית אני יוסף אחיכם, למה הוסיף בו מילת "אחיכם"?
3) כי מתחילה (ד') אמר "כי מכרתם אותי הנה" ועתה (ח') יאמר "לא אתם שלחתם אותי הנה..." והלא הם מדעתם מכרוהו להרע לו. ואם קרה מקרה שהגיע טוב מהמכירה, הנה חטאם במקומו עומד ואין אדם נידון על המתחייב ממעשיו במקרה, כי אם על המתחייב בעצם ובכוונה, כי מה שבמקרה, לא יעלה ולא יוריד.
|
נסה לענות על כל אחת מהקושיות הנ"ל! |
פסוק כ"ד
"אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ"
עיין רש"י:
ולפי פשוטו של מקרא יש לומר לפי שהיו נכלמים, היה דואג שמא יריבו בדרך על דבר מכירתו להתווכח זה עם זה ולומר: על ידך נמכר, אתה סיפרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאתו.
ראב"ע:
שיכעוס איש על אחיו בעבור מכירתו.
רמב"ן:
רגז לשון רתת ותנועה, ויאמר בבאו מן הפחד על הרוב, לב רגז (דברים כ"ח ס"ה), ורגזו וחלו (שם ב' כ"ה), ותחתי ארגז (חבקוק ג' ט"ז), ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה (יחזקאל י"ב י"ח). ולכן הנכון בעיני בפסוק הזה שאמר להם יוסף אל תפחדו בדרך.
והענין, כי בעבור נשאם בר ולחם ומזון וטוב מצרים בימי הבצרות יפחדו אולי בדרך בלכתם יבואו עליהם לסטים, וכל שכן בשובם עם כל רכושם ולא ימהרו לדבר, ולכן אמר להם שילכו בזריזות וימהרו לבא, כמו שנאמר (בפסוק ט') מהרו ועלו אל אבי, ואל יפחדו כלל בדרך כי שמו עליהם, שהוא המושל בכל ארץ מצרים וחיי כל הארצות ההם בידו, וממוראו ייראו הכל וילכו ויבאו לשלום.
רשב"ם:
אל תיראו כלום בדרך מפני ליסטים כי שלום מכל צד. וכן: רגזו ואל תחטאו - היו יראים מן הקב"ה ולא תחטאו. וכן: נתן ה' לך לב רגז, דחיל בתרגום. וכן: ירגזון יריעות - לשון נענוע, כאדם המתיירא. וכן: רגזה בוטחות, המרגיז ארץ ממקומה. אבל רגזה של תרגום של דניאל ושל עזרא לשון כעס. טרנב"ך לעז של רוגז של כ"ד ספרים.
חזקוני:
אף כי הטענתי אתכם עושר כל כך בימי רעב שלסטים מצויים – אין לכם לרגז.
| 1. |
התוכל להביא סמך לדעת רש"י-ראב"ע מן המקרא? |
| 2. |
למה נמנעו שאר המפרשים לפרש בדרך זו? |
פסוק כ"ו
"וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם"
רשב"ם:
ד"ה וכי הוא מושל: ואל תירא מלבוא אליו.

|
מה קשה לו, ומה ראה צורך להוסיף לפסוקנו מילים אלה? |
פסוקים כ"ז-כ"ח
"וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו... וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי..."
|
התוכל להסביר את סיבת חילוף השמות בשני פסוקים אלה, ולמה נקרא בפסוק האחרון "ישראל"? |
פסוק כ"ח
"רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי"
רש"י:
רב לי עוד שמחה וחדוה הואיל ועוד יוסף בני חי.
רשב"ם:
די בפוגת לבי שלא האמנתי אלא ודאי עוד יוסף בני חי. פשטות אחרים של ערמומיות אומרים והנה הבל.
ואני הצעיר שמעתי רב עוד יוסף בני חי אתם אומרים עוד יוסף חי וכי הוא מושל רב לי במה שהוא עדיין חי אפילו אינו מושל. אלכה ואראנו בטרם אמות וגו'.
| 1. |
העתק את המילים האלה שלוש פעמים וסמנם בסימני פסוק לפי רש"י, רשב"ם ולפי "הצעיר" המובא בדברי הרשב"ם. |
| 2. |
מה פירוש המילה "רב" לפי כל אחד מהמפרשים האלה. |