הכנות יעקב לפגישה עם עשו

שאלון זה הוא המשכו של שאלון וישלח תש"ב, שעסק בשאלות כלליות הנוגעות לפרק זה, וגם בפסוקים אחדים מתחילת הפרק.

שאלה ג' מועתקת כאן מתוך השאלון ההוא בגלל חשיבותה.

כיצד מעריכים חז"ל ומפרשינו את התנהגות יעקב בהכנעותיו לפני עשו?

בראשית רבה ע"ה (ב):

וישלח יעקב מלאכים. רב הונא פתח (משלי כ"ו): "מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו" – אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואמר לו: "כה אמר עבדך יעקב"?!
ר' יהודה בר' סימון פתח: (ירמיה י"ג) "מה תאמרי כי יפקד עליך ואת למדת אותם עליך אלופים לראש" – אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו: "כה אמר עבדך יעקב"?!

בראשית רבה ע"ה (ו'):

"כה תאמרו לאדוני לעשו". רבנו (ר' יהודה הנשיא) אמר לרב אפס: כתוב חד אגרא (מכתב) מן שמי לסרן מלכא אנטונינוס (קיסר רומא). קם וכתב: "מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס". לקח רבנו האגרת וקראה וקרעה. אמר לו: כתוב: מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס. אמר לו (רב אפס): "מפני מה אתה מבזה על כבודך?" אמר לו: "מה אנא טב מן סבי (וכי טוב אני מזקני יעקב), לא כך אמר יעקב: כה אמר עבדך?"

בראשית רבה ע"ה (י"א):

באותה שעה שקרא יעקב לעשו "אדוני" אמר לו הקב"ה: אתה השפלת עצמך וקראת לעשו "אדוני" שמונה פעמים - חייך אני מעמיד מבניו שמונה מלכים קודם לבניך שנאמר (בראשית ל"ו): "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך בני ישראל".

לקח טוב, וישלח:

אמר ר' יונתן: כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם וטכסיסיהם – יניח פרשה זה לפניו וילמד הימנה טכסיסי פיוסים וריצויים.

ועיין רמב"ן, פסוק ד':

ד"ה אל עשו אחיו ארצה שעיר: בעבור היות נגב ארץ ישראל על ידי אדום ואביו יושב בארץ הנגב, יש לו לעבור דרך אדום או קרוב משם, על כן פחד אולי ישמע עשו והקדים לשלוח אליו מלאכים לארצו. וכבר תפסוהו החכמים על זה. אמרו בבראשית רבה (ע"ה ג') מחזיק באזני כלב וגו' (משלי כ"ו י"ז). אמר לו הקב"ה, לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב.
ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים (ספר החשמונאים א' ח') ומהם שבאו ברומה, והיא היתה סיבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים (יוסיפון פרק ס"ה) .

ועיין ספורנו, פרק ל"ג פסוק ד':

ד"ה וירץ עשו: נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב, כאמרם ז"ל שאחיהו השילוני קילל את ישראל בקנה הנכנע לכל הרוחות, הן לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב בית מקדשנו, כמו שהעיד רבי יוחנן בן זכאי באמרו (גטין פרק הנזקין) בריוני דבן לא שבקונן.

1) פסוק ד' ד"ה וישלח: מלאכים ממש (ב"ר).	דבריו כאן על פי בראשית רבה ע"ה: מלאכים – אלו שלוחי בשר ודם. רבנן אמרי: מלאכים ממש. ועיין ראב"ע: הנה ידענו כי ארץ אדום בין חרן ובין ארץ ישראל וזאת תשובה על הגאון שאמר כי סיני ושעיר ופארן סמוכים הם. ואלה המלאכים הם מעבדיו. מה ראה רש"י ללכת כאן בדרך רבנן ולא בדרך הפשט?
2) פסוק ה' ד"ה גרתי: לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר. אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני "הוה גביר לאחיך" שהרי לא נתקיימה בי. דבר אחר: גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים.	הקושי בהודעה זו: הלא ידע עשו מקום הימצאו. ועיין רשב"ם: ד"ה עם לבן גרתי: כאשר ידעת במצוות אבי ואמי, שלא יחשוב בשבילו ברח. מה ההבדל בין שתי תשובות רש"י? לאיזו משתיהן מתאימים דבריו ד"ה ויהיה לי שור וחמור? (מובאים בשאלה הבאה.)
3) פסוק ו' ד"ה שור וחמור: דרך ארץ לומר על שורים הרבה שור, אדם אומר לחבירו בלילה קרא התרנגול ואינו אומר קראו התרנגולים.	מה פירוש הביטוי "דרך ארץ" שבדבריו כאן?
4) פסוק ו' ד"ה ואשלחה להגיד: להודיע שאני בא אליך.	מה קשה לו? ועיין רמב"ן: להודיע שאני בא אליך למצא חן בעיניך שאני שלם עמך ומבקש אהבתך, לשון רש"י. רצה לומר שאינו מוסב למעלה, אבל יאמר ואשלחה להגיד לאדני כי אני בא למצוא חן בעיניך ולעשות ככל אשר יצוה אדני. ויותר נכון שיוסב למעלה, ואשלחה להגיד לאדני שיש לי עושר ונכסים וכבוד לעשות בו חפצך ורצונך, ירמוז שישלח לו דורון מהם או שיקח הוא משלו מה שיחפוץ, וכן אמר (להלן ל"ג ח') מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי, ויאמר למצא חן בעיני אדני. ספורנו: כי אין ספק אצלי שתשמח על היות לי עושר וכבוד ואמצא חן בעיניך כשאבשרך בזה. מה בין שלושתם?
5) פסוק ז' ד"ה באנו אל אחיך: שהיית אומר אחי הוא אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע עודנו בשנאתו (ב"ר פ' ע"א).	מה קשה לו?

פסוק ח'

"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ"

רש"י:

ויירא - שמא יהרג (ב"ר ותנחומא). ויצר לו - אם יהרוג הוא את אחרים.

רד"ק:

כפל העניין במילות שונות לרוב יראתו.

1.

מה ההבדל העקרוני בין פירושיהם?

2.

באר את הרעיון הכלול בדברי רש"י!

3.

באר את הרעיון הכלול בדברי העמק דבר: מזה שנפל פחד בלבבו, הצר לו, כי מזה הבין שרעה נגד פניו.

 

אברבנאל, מקשה על "ויירא ויצר לו":

הנה ה' במראה הסולם הבטיח "והנה אנכי עמך" ואיך היה יעקב מסופק בנבואתו?

איך עונים לשאלה זו המפרשים הבאים:

רש"י, פסוק י"א:

ד"ה קטנתי: (שבת ל"ג) נתמעטו זכיותי ע"י החסדים והאמת שעשית עמי לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו.

 רמב"ן, פסוק י"ג:

ד"ה ואתה אמרת: אף על פי שהיתה פחדתו פן יגרום החטא, אמר עשית עמדי חסדים גדולים שלא הייתי ראוי להם, כל שכן שיש לעשות עמי חינם החסד הזה אשר הבטחתני עליו שתיטיב לי ותרבה את זרעי, ואין חטאי ראוי למנוע ממני הטובה אשר הבטחתני בה, כי גם מתחילה לא הייתי ראוי לה אם עונות תשמור לי, ולא הבטחתני עליה בעבור מעשי, רק בחסדיך הרבים.
ויש אומרים כי יעקב היה חומל על בניו ועל ביתו פן יכה אותם עשו, כי לא היה יודע בהבטחת והיה זרעך כעפר הארץ, אם על אלה או על אחרים, כי יתכן שימלט הוא לבדו וירבה עוד זרעו.
ואיננו נכון בעיני, כי אם היתה זאת מחשבתו, איך אמר בתפילתו: ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך. ועוד, כי שם נאמר לו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך, ואם יהיו בניו נופלים בחרב אחיו אין ההבטחה הזאת קיימת, ולזה ירמוז באמרו היטב איטיב עמך, וכן ואיטיבה עמך, כי כל זה ממה שנאמר לו (לעיל ל"א ג') ואהיה עמך. אבל הכל מיראת חטא, כי דרך הצדיקים לירא תמיד, והיה מתירא אולי אפילו משיצא משם חטא בבואו בברית עם לבן עובד עבודה זרה או בדבר אחר. ושגיאות מי יבין.

ראב"ע, פסוק ט':

אולי יהיה שיברחו, או תשוך חמת אחיו בהכותו המחנה האחת או יבא להם רווח והצלה מהשם, וכמוהו: אם תחזק ארם ממני והיית לי לישועה. ומה שאמר רבנו שלמה שיהיה לפליטה בעל כורחו הוא דרך דרש. ואם השם אמר לו והיה זרעך כעפר הארץ לא ידע אם על אלה או על אחרים. כי הנה יוסף כאשר נמכר היה יעקב חי והוא לא ידע כי אין הנביא יודע הנסתרות אם לא יגלה לו השם. ואלישע אמר וה' העלים ממני. גם זאת תשובה לשואלים איך פחד יעקב והשם הבטיחו, והוא אומרו: ואהיה עמך. גם זה פירוש ואיטיבה עמך, שיתכן שימלט הוא לבדו. ועוד ידענו כי כל עוון קטן וגדול כנגד העושה על כן העוון הקל לגדול יקרא גדול. ויעקב פחד שמא חטא או שגג במחשבתו ובעבור זה לא יהיה השם עמו. ואל תתמה כי הנה משה שאין למעלה ממנו והוא שלחו להוציא את ישראל ממצרים בעבור שגגתו שלח מלאך להמיתו.

וזו תשובת אברבנאל:

פחד יעקב, ויראתו מעשו לא היו מחולשת אמונתו, כי באמת ליבו בטוח בה. אבל היה פחדו כדרך הגיבור האמיתי שבהכנסו למלחמה יפחד מהמוות וירגיש בסכנה, אבל מפני המעלה יבזה בחיים ויבחר המוות היפה וכמו שזכר הפילוסוף בספר המידות. ומי שיכנס למלחמה בחשבו שלא ימות, לא יקרא גיבור כמו שמי שיתן צדקה להבזות הממון בעיניו לא יקרא נדיב, כי לא יעשה זאת לטוב בחירתו אלא מפני היותו מבזה הממון, ולכן ראוי לגיבור שיתעצב מן המוות ועם כל זה יבחר בה מצד המעלה... וכן היה עניין יעקב, כי אם היה בלתי ירא מעשו שיהרג הוא ויהרוג את נשיו ובניו, הנה בלכתו אליו לא היה מורה על ביטחונו על ה' וביעודיו, כי היה הולך אליו לחשבו כי יתנהג איתו כדת. אבל עתה ששיער בשנאתו אותו וידע זה בבירור עד שהבא החיוני שבו התפעל מזה כי פחד ועם כל זה שכלו המנהיג את הכוח המתעורר אשר לו כמו שראוי לבעל המעלה, גער בו על פחדו והתאמץ והלך לקראת אחיו – זה באמת ראוי להקרא מאמין בנבואתו ובטוח בייעוד אלוקיו. 

4.

איך עונים הפרשנים לשאלת אברבנאל? במה שונה תשובת האברבנאל מתשובות המפרשים דלעיל?

פסוקים י'-י"ד

"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱ-לֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵא-לֹהֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו"

עיין ספורנו:

ד"ה אלוקי אבי אברהם: הקדים בסדר שבחי המקום וחסדיו ובהזכיר זכות אבות כסדר אנשי כנסת הגדולה בתחילת י"ח ברכות.

1.

מהו מבנה התפלה?

רש"י:

ד"ה קטנתי מכל החסדים: (שבת ל"ג) נתמעטו זכיותי ע"י החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו.

רמב"ן:

ד"ה קטנתי מכל החסדים: נתמעטו זכיותי על ידי חסדים ואמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתקלקלתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו, לשון רש"י. ואיננו נכון בלשון הכתוב. ועוד, כי אמר אחרי כן ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים, ומה יועיל הבטחון ההוא אם גרם החטא אחר כך. ועוד, כי יעקב הזכיר שתי הבטחות שהבטיחו הקב"ה בבית אל ובחרן, ואמר תחילה מה שנאמר לו בחרן, ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך, והוא שנאמר לו בצאתו מבית לבן (לעיל ל"א ג') שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך. והנה אחרי כן לא היטיב לו בכל החסדים ובכל האמת האלה שיתמעטו זכיותיו על ידיהם.
אבל "קטונתי" לומר כי קטון הוא מהיותו ראוי לכל החסדים שעשה עמו, וכן מי יקום יעקב כי קטון הוא (עמוס ז' ב'), מהיותו יכול לסבול כל הנגזר עליו. וכן אמרו בבראשית רבה: (ע"ו ח') קטונתי, רבי אבא אמר איני כדאי. והחסדים הם הטובות שעשה עמו בלא נדר, והאמת הטובה אשר הבטיחו ואימת לו הבטחתו. יאמר שאיננו ראוי שיבטיחנו ויעשה לו אותן טובות שהבטיחו בהן, ולא לטובות אחרות רבות שעשה עמו. ולא הבינותי דעת אונקלוס שתרגם מכל חסדין ומכל טבון, והוא רגיל לתרגם חסד ואמת "טיבו וקשוט" (לעיל כ"ד מ"ט, להלן מ"ז כ"ט). ואולי עושה חסדים, הצלתו, אשר הצילו פעמים רבות מכל צרותיו. ועשה אמת, כל הטוב הזה שהיה לו, כי נתן לו בנים ובנות ועושר ונכסים וכבוד.
והנכון בעיני כי החסדים הקיימים יקראו אמת, כי היא מגזרת אמנה, כטעם ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם (שמואל ב' ז' ט"ז), ענין קיום, לחמו נתן מימיו נאמנים (ישעיה ל"ג ט"ז), כאשר אמר היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו (ירמיה ט"ו י"ח).

ראב"ע:

ד"ה קטנתי: כמו גם יכלתי. והטעם, פחות אני וקטן עד שתעשה עמי כל החסדים. וכבר פירשתי חסד ואמת.

2.

מה ההבדל בין רש"י לרמב"ן? מי מהם מפרש כראב"ע? הרמב"ן משיג על רש"י: "ואיננו נכון בלשון הכתוב". הסבר מהי החולשה הלשונית בפירוש רש"י לדעת הרמב"ן!