סדום
בראשית פרק יט
עצה טובה: קרא על חטאות סדום סנהדרין דף ק"ט או בספר האגדה של ביאליק פרק כ' "תפילת אברהם וחטאות סדום".
| א. | חטאם של אנשי סדום |
"וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם"
ד"ה ונדעה אותם: כוונתם לכלות את הרגל מביניהם, כדברי רבותינו (סנהדרין ק"ט), כי חשבו שבעבור טובת ארצם שהיא כגן ה' יבואו שם רבים, והם היו מואסי הצדקה, אבל לוט בעשרו וממונו בא אליהם, או שביקש מהם רשות או שקיבלוהו לכבוד אברהם, והכתוב מעיד שזאת כוונתם, שנאמר (יחזקאל ט"ז מ"ט) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה. ומה שאמר: (לעיל י"ג י"ג) רעים וחטאים לה' מאד, שהיו מכעיסים ומורדים בשלוותם ובענוי האביונים, והוא שאמר (יחזקאל ט"ז נ') ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי.
ועל דעת רבותינו (עיין סנהדרין ק"ט) היו בהם כל מידות רעות, אבל נגמר דינם על אותו העוון מפני שלא החזיקו יד עני ואביון, כי היו תדירים באותו עוון יותר מכולם, וגם כי כל העמים עושים צדקות עם ריעיהם ועם ענייהם, לא היה בכל הגוים כסדום לאכזריות.
1.
מהי הסתירה בין מקומנו ובין דברי יחזקאל פרק ט"ז פסוקים מ"ח-מ"ט:
"חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם עָשְׂתָה סְדֹם אֲחוֹתֵךְ הִיא וּבְנוֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר עָשִׂית אַתְּ וּבְנוֹתָיִךְ. הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה"
2.
מהן שתי הדרכים ליישוב הסתירה בדברי הרמב"ן הנ"ל?
השווה לדרכו השנייה בישוב הסתירה בראשית פרק ו' פסוקים י"א-י"ג:
ד"ה כי השחית כל בשר את דרכו: אם נפרש כל בשר כמשמעו, ונאמר שאפילו בהמה וחיה ועוף השחיתו דרכם להזקק לשאינן מינן, כמו שפירש רש"י, נאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם, לא מפני כולם אלא מפני מקצתם, וסיפר עונש האדם לבדו. או שנאמר שלא שמרו גם בזה תולדתם, והיתה כל הבהמה טורפת וכל העוף דורס. והנה גם הם עושים חמס.
ועל דרך הפשט "כל בשר" זה כל האדם, ולמטה יפרש כל בשר אשר בו רוח חיים (להלן ז' ט"ו), ומכל החי ומכל בשר (להלן פסוק י"ט), כל חי בגוף, אבל בכאן "כל בשר" כל האדם, וכן יבא כל בשר להשתחוות לפני (ישעיה ס"ו כ"ג), וכן בשר כי יהיה בעורו (ויקרא י"ג כ"ד).ד"ה חמס: הוא הגזל והעושק. ונתן לנח הטעם בחמס ולא הזכיר השחתת הדרך, כי החמס הוא החטא הידוע והמפורסם. ורבותינו אמרו (סנהדרין ק"ח ע"א) שעליו נתחתם גזר דינם. והטעם מפני שהוא מצוה מושכלת אין להם בה צורך לנביא מזהיר, ועוד שהוא רע לשמים ולבריות. והנה הודיע לנח החטא שעליו בא הקץ הגיע הצפירה.
ד"ה והנני משחיתם את הארץ: כמו מן הארץ, וכן כצאתי את העיר (שמות ט' כ"ט), חלה את רגליו (מלכים א' ט"ו כ"ג).
דבר אחר, את הארץ, עם הארץ, שאף שלשה טפחים של מחרישה נימוחו, לשון רש"י מבראשית רבה (ל"א ז').
ורבי אברהם אמר שמילת "משחיתם" מושכת עצמה ואחרת עמה, והנני משחיתם ומשחית את הארץ.
ועל דרך האמת הוא כמו את השמים ואת הארץ, כי הארץ תהיה בהשחתה, שבהשחתת הארץ ישחתו, והנם נשחתים בעולם הבא, כדרך ויתעצב אל לבו (לעיל פסוק ו'). ולזה רמזו בבראשית רבה (ל"א ז') לבן אדון שהיתה לו מניקה כל זמן שהיה סורח היתה מניקתו נרדית וכו'.רש"י, פסוק י"ג:
ד"ה כי מלאה ארץ החמס: לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל (סנהדרין ק"ח).
שאלה קשה ביותר
