הפטרה לשבת ראש חודש

פסוק ט'

"הַאֲנִי אַשְׁבִּיר וְלֹא אוֹלִיד"

אברבנאל:

לשון "שבר על שבר" (ירמיהו ד' כ'). יאמר: האני אשביר את ישראל בדלות שמתו בה ובשמרם את תורתי קיבלו צרות רבות ושבר עצום, "ולא אוליד" – ולא אחיה אותם בעת התשועה והגאולה?! באמת מן הראוי הוא שיזכו בה!

פסוק י"ב

"עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ"

השווה לפסוקנו את הפסוק המקביל לו:

פרק ס' פסוק ד'

"בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ         וּבְנוֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה"

פסוק י"ג

"כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ"

פסוק י"ז

"הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת אַחַר אחד (אַחַת) בַּתָּוֶךְ אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם ה'"

רש"י:

ד"ה המתקדשים: המזדמנים, אני ואתה נלך ליום פלוני לעבוד עבודה זרה פלונית.

ד"ה אל הגנות: שזורעים שם ירק ושם היו מעמידים עבודה זרה.

ד"ה אחר אחד: כמו שתרגם יונתן: "סיעא בתר סיעא", מתקדשים ומטהרין לעבוד, סיעה אחר שגמרה חברתה את עבודתה.

ד"ה בתוך: באמצע הגינה, כן היה דרכם להעמידה.

ר' יוסף קרא:

ד"ה אחר אחד בתוך: הולכים לבקש ולחפש אחר עץ אחד בתוך הגן שלא ירקב ועושין אותו לאשרה.

ראב"ע:

ד"ה המתקדשים: שיתקדשו ללכת לע"ז.

ד"ה והמטהרים: חסר תי"ו תתפעל והוא מובלע בטי"ת.

ד"ה אל הגנות: כמו האשרות.

ד"ה אחר אחד: אשרה אחת וכתב אחר והנה הוא עץ, כי כל אשרה עץ, וטעם "בתוך" שהיו סובבים את האשרה מפה ומפה והנה הוא בתוך או בתוך הגן.

רמב"ם, מורה נבוכים חלק ג' פרק ל"ג:

מכלל כוונות התורה השלמה גם כן להרחיק ולמעטה בכל יכולת, שלא יכוון מהם אלא ההכרחי, וכבר ידעת שרב תאוות ההמון ושלוותם אמנם הוא בהרבות במאכל ומשתה ובמשגל וזהו המבטל לשלמות האדם האחרון, המזיק לו גם כן בשלמותו הראשון, המפסיד לרוב ענייני אנשי המדינה והנהגת הבית, כי בהמשך אחר התאוות לבד, כמו שיעשו הסכלים יבטלו התשוקות העיוניות והפסד הגוף ויאבד האדם קודם זמנו הטבעי, וירבו האנחות והדאגות, ותתרבה הקנאה והשנאה והמלחמות לקחת מה שביד זולתו, והמביא לכל זה: היות הסכל משים ההנאה לבדה תכלית מכוונת לעצמה.
ולזה עשה ה' יתברך תחבולה בתתו לנו מצוות שיבטלו זה התכלית וירחיקו מחשוב בה, וימנעו מכל מה שמביא לרוב תאווה והנאה. וזה כוונה גדולה מכוונת זאת התורה...
וכן מכלל כוונות התורה הרבות שיהיה אדם נשמע לחבריו ושלא יהיה קשה בלתי נשמע לחבריו, אך יהיה עושה רצון חבריו ועונה אותם ונשמע אליהם לחפצם ושב אל רצונם. כבר ידעת מצוותו יתברך "ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו"... ונאמר במי שנשמע לקבל מה שצריך לקבל "ושמענו ועשינו" ונאמר בו על צד המשל (שיר השירים א') "משכני אחריך נרוצה" וכן מכוונת התורה הטהרה והקדושה, כלומר: הרחקת המשגל ולהשמר ממנו ולמעטו בכל אשר יוכל, ... וכמו שביאר גם כן שהנחת שתיית היין – קדושה, כאמרו בנזיר (במדבר ו') "קדוש יהיה"...
וכמו שקראה התורה עשיית אלו המצוות "קדושה" ו"טהרה" – כן קראה העברת אלו המצוות ועשיית הדברים המגונים "טומאה", כמו שאבאר.
אמנם נקוי הבגדים ורחיצת הגוף וניקוי הזיעה והלכלוכים הוא גם כן מכוונות זאת התורה, אך אחר טהרת המעשים וטהרת הלב מן הדעות הטמאות והמידות המגונות. אמנם שיספיק לאדם ניקוי הנראה, ברחיצה וטהרת הבגדים בלבד; עם רוב התאווה בתענוגים והשלוה במאכלים ובמשגל הוא בתכלית הגנות. אמר ישעיה בזה (ס"ו י"ז): "המתקדשים והמטהרים על הגנות אחר אחד, אוכלי בשר החזיר וגו'". אמר שהם יטהרו ויתקדשו במקומות המגולים והמפורסמים ואחר כך יתיחדו בחדרים בתוך בתיהם במרים וחטאתם, בהשתלחם לאכול האיסורים החזיר והשקץ והעכבר. ושמא הוא רומז באמרו "אחר אחד בתוך", להתיחד במשגל האסור.
והעולה מן המאמר (= מן הפסוק בישעיהו) שנגליהם מנוקים אבל תוכם הם עם תאוותם והנאת גופם. ואין זה כוונת התורה, אבל הכוונה הראשונה למעט התאווה ולנקות הנגלה אחר ניקוי הנסתר. וכבר העיר שלמה על מי שיכוון אל רחיצת הגוף וטהרת הבגדים והמעשים מלוכלכים והמידות רעות, אמר שלמה (משלי) מדור טיהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ..."