הפטרה שניה מג' דפורענותא

הערה: להפטרה זו עיין גם גיליון מטות-מסעי תשי"ט!

הבאור:

אם נערוך דברי הפסוקים האלה אל דברי אדון הנביאים בפרשת האזינו, שהמה גם כן תוכחת מגולה, נמצא הכתובים מקבילים זה לעומת זה. ונראה כאילו יעורר ירמיהו פה וירמוז על יעודי משה רבנו שיבואו אל הפועל לאמור: הלא ידעתם, הלא שמעתם, הלא הוגד מראש לכם, ועתה יבואו כל הדברים ולא יאחרו.
שם נאמר (דברים ל"ב י'): "ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון" ופה נאמר "המוליך אותנו במדבר בארץ ערבה ושוחה...".

פסוק ה'

"מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ"

חגיגה ט ע"ב:

ר' שמעון בן יוחאי אומר: אין אומר: "בקרו גמל! בקרו חזיר!" (רש"י ד"ה אין אומר: בקרו גמל זה לקרבן; כלומר: מי שהוא מעוות מתחילתו – אין זה מעוות) אלא אומר: "בקרו טלה" (רש"י ד"ה אלא בקרו טלה: זה לקרבן, שמא נפל בו מום ונתקלקל, כך לשון "קלקול" נופל באדם שהיה טוב מתחילה) ואי זה? זה תלמיד חכם שפרש מן התורה.
ר' יהודה בן לקיש אומר: כל תלמיד חכם שפרש מן התורה עליו הכתוב אומר (משלי כ"ז): כציפור נודדת מקנה, כן איש נודד ממקומו". ואומר (ירמיהו ב') "מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי?"

פסוק י"א

"וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל"

השווה לפסוקנו:

הושע ד' ז':

"כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ לִי כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר"

תהלים ק"ו: 

"וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב"

בשלושת הפסוקים האלה חוזר הביטוי "המרת כבוד ב..."

פסוק י"ג

"אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים"

רד"ק:

הנה טוב האל למיחלים לו, הוא נמשל למקור מים חיים לשני פנים לטוב, אחת: שלא יבואו לו המים ממקום אחר אלא ממקומו הם נובעים, ושנית: שאין להם הפסק.

אברבנאל:

דמה האל יתברך למקור מים חיים, לפי שהוא המשפיע הראשון והוא ישפיע על הכל ולא יקבל דבר מסיבה אחרת כמו מקור מים חיים, שמשם יבואו המים לכל המעינות והמקור לא יקבל המים ממקור אחר.

אלשיך:

...מניחים מקור השפע המחיה את כל העולמות.

פסוק י"ג

"כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת, עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם"

פסוק י"ג

"אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים"

פסוק זה מובא בספר חובות הלבבות לרבנו בחיי, שער הבטחון:

ראיתי להביא מה שהוא צריך יותר מכל הדברים לעובד האלוהים יתברך, והוא הבטחון עליו בכל דבריו, בעבור מה שיש בו מן התועלות הגדולות בענין התורה ובענין העולם. ותועלותיו בו בתורתו – מהם מנוחת נפשו... מפני שאם איננו בוטח באלוהים, בוטח בזולתו. כמו שנאמר "אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים..."

השווה לדבריו:

ה"באור", לפסוקנו:

שיעור הכתוב "אותי עזבו": לא האמינו בי ולא בטחו בי ולכן נפסק ונכזב להם מקורי מקור מים חיים, אשר הקר להם תמיד טובות רבות וחדשות, אבל בכל זה היה בידם להטיב דרכם ולשוב אלי, אם שמרו משמרתי לבלתי לכת אחרי אלוהים אחרים וללמוד ממעשיהם, וכמאמר חכמינו ז"ל "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו" והבן. אבל עתה הרעו עוד לעשות והלכו לחצוב להם בורות נשברים וע"י זה תצא המנוחה והשלוה מלבם ויהיו תמיד כים נרגש כי השקט לא יוכל. ובזה תבין היטב כל המאמר עד פסוק י"ט.

פסוק כ'

"כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ, נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ, וַתֹּאמְרִי, לֹא אעבוד (כתיב) לא אֶעֱבוֹר (קרי)"

רד"ק:

מזמן קדמון שברתי עול מצרים מעליכם וכן בכל דור ודור נתקתי מוסרות הגויים מעליך וכשהייתי מציל אותך, היית אומרת: "לא אעבור עוד על מצוותיך" – ולפי הכתיב: "לא אעבוד עוד עכו"ם" - ולא עשית כן, אלא כנוח לך עברת על כל מצוותי ושבת לעבוד עכו"ם.

חכמי הגויים כולם מפרשים "נתקתי" ו"שברתי" מצורה עתיקה לנוכח (גוף שני נקבה) כמו שמצינו דוגמתה בירמיהו ג' ד': "הלא מעתה קראת (קראתי) לי: אבי אלוף נעורי אתה..."; ד' י"ט: "כי קול שופר שמעתי נפשי".
ולפי זה יפרשו בפסוקנו על פי הכתיב: לא אעבוד לך (לה'!)