הפטרה ראשונה מבין ג' דפורענותא

פסוק ד'

"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר"

וכן:      

יחזקאל א' ג'     

"הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי..."

הושע א' א'      

"דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי"

יואל א' א'     

"דְּבַר  ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל..."

יונה א' א'       

"וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יוֹנָה..."

השווה לפסוקים אלה:

במדבר כ"ג א'-ג'

"וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֵה ה' לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי וְהִגַּדְתִּי לָךְ וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי וַיִּקָּר אֱ-לֹהִים אֶל בִּלְעָם"

במדבר כ"ג י"ד-ט"ז

"... וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה וַיִּקָּר ה' אֶל בִּלְעָם"

פסוק א'

"דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת..."

רד"ק:

ומה שהחל ב"דברי", לפי שכולל בספר זה כל דברי נביאות שניבא על ישראל ועל העכו"ם וכן דברי עצמו, מה שקרה לו בנבואתו עם ישראל.

השווה פסוק ראשון זה בירמיהו לפסוק א' שבספרי כל שאר הנביאים (חוץ מעמוס א' א').

1.

מה התמיהה שרצה רד"ק לישב בפסוקנו זה?

2.

למה יתכוון באמרו שספר זה כולל "דברי עצמו"?

3.

במה שונה לדעתו ספר ירמיהו מספרי שאר הנביאים?

פסוק ה'

"בְּטֶרֶם אצורך (אֶצָּרְךָ) בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ"

השווה לפסוקנו את הפסוקים הבאים:

בראשית כ"ט ה'        

"הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ"

בראשית מ"ב כ"ג         

"וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף"

דברים ל"ד ו'                

"וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ"

שמואל א' ג' כ'           

"וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל... כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַה'"

בראשית י"ח י"ט          

"יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו"

(ועיין רש"י שם)

שמות ל"ג י"ב             

"וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי"

(ועיין רש"י שם)

עמוס ג'                       

"רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם"

תהלים א'                    

"כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד"

פסוק י'

"רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ"

פועל "נחש" מיוחד אל הנטיעות, שעוקר הנטיעות ממקומם, ומגביל נגד פעל "נתץ" ו"הרס" שמיוחד אל הבנין, כי משני אלה ידבר כאן, כמו שאמר "לבנות ולנטוע". וכן אמר לקמן (מ"ה ד') "את אשר בניתי אני הורס, את אשר נטעתי אני נותש". וכן (כ"ד ו') "ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש". "ולהאביד" מוסיף על "לנתוש", שהנותש – נעקר ממקומו ועדיין הוא במציאות, והנאבד – נאבד לגמרי, וכן אמר להלן (י"ב י"ז) "ואם לא ישמעו, ונתשתי את הגוי ההוא נתוש ואבד" (שלא תהיה הנתישה על מנת לטעת שנית, רק על מנת לאבד). וכן "להרוס" מוסיף על "לנתוץ", כי ההרס והנתיצה הם שני דברים: ה"נתיצה" תחול גם על אבן אחת, וה"הריסה" הוא על כלל הבנין, ובזה מושג ההריסה כולל יותר.
והכתובים יציירו את הגוי בציור יער צומח עצים, ואת הממלכה ידמו לבנין בנוי.
ואמר "על הגויים" – לנתוש ולהאביד ולנטוע.
ואמר "על הממלכות" – לנתוץ ולהרוס ולבנות.

האלשיך, לפסוקנו:

אין כוונת נבואותיך לנתוש ולנתוץ אלא כדי שישובו בתשובה ויתוקנו, כי בעלי בחירה הם. והוא כענין "סתירת זקנים – בנין". ועוד: כי מה שהוא נבואות "לנתוש ולנתוץ" – הכוונה היא "לבנות ולנטוע" כי כוונת הבשורות הרעות – אם לא ישובו – הוא לבנות ולנטוע, כדי שישמעו ויקבלו מוסר וישובו ואבנם ואטעם, נמצא שגם מה שיראה שהוא "לנתוש ולנתוץ" הכוונה "לבנות ולנטוע".

פסוק י"ז

"אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם פֶּן אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם"

מלבי"ם:

"אל תחת מפניהם" – להחניף להם, כי אז "אחיתך לפניהם" לא אם תעיז פנים כנגדם.

פסוק י"ח

"וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל כָּל הָאָרֶץ לְמַלְכֵי יְהוּדָה לְשָׂרֶיהָ לְכֹהֲנֶיהָ וּלְעַם הָאָרֶץ"

אלשיך:

אל תאמר: "אולי אם יום או יומים אחזיק מצחי לעומת מצחם (המליצה שאולה מיחזקאל ג' ח', עיין שם!), אחרי המשך ימים אלאה או יפול בי מורא, בראותי רבים וגדולים קמים עלי" – דע לך, כי נהפוך הוא, כי אם תתחיל לעצור כח נגדם, חילך הולך ומחזק אותך יותר, כי הנה תחילה תהיה "כעיר מבצר" שהוא מאבני גזית ואחר-כך "לעמוד ברזל", שהוא קשה מן האבנים ואחר "כחומות נחשת" החזק מברזל.
ולקנות אבירות לב (=אומץ רוח) אל תתחיל מעם הארץ ואחר כך תלך אל השרים ואחר כך אל המלך פן תהיה מעורר בלבך מורך לבב, שלא תערב לכך להמשיך בגדולים בראותך כי גם ההמון לא יחשיבוך באמרם, כי לא העזת לדבר כי אם נגדם, אך עשה זאת ושבור מוראך ופחדך פעם אחת והתחל במלכים ואחר כך לא ישאר בלבך מורך כשתמשיך בשרים ותסיים בקטניהם – הם המון העם.