נאום משה בפרק ד'

פסוק ב

"לֹא תֹסִפוּ עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת-מִצְו‍ֹת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם".

פסוק ג

"עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה ה' בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל-הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל-פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ".

1.

מה הקשר בין פסוק ב' לפסוק ג'? על פי ראב"ע, פסוק ב': ד"ה לא תוסיפו: מדעתכם, ותחשבו כי היא עבודה לשם. גם כן לא תגרעו. ואשר אמרתי למען תחיון, אין צורך לעדים, כי עיניכם הרואות.

2.

מה הקשר בין פסוקים ו'-ח' לפסוק ט' ? על פי רש"י: ד"ה רק הישמר לך וגו' פן תשכח את הדברים: אז כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמתתם, תיחשבו חכמים ונבונים. ואם תעוותו אותם מתוך שכחה, תיחשבו שוטים. ראב"ע: ד"ה רק הישמר לך: הטעם אם תשכח כל דבר, אל תשכח יום אשר עמדת בסיני. ספורנו, פסוק ט': ד"ה רק הישמר: אף על פי שאמרתי שראוי שהיו נחשבים חכמים בעיני האומות. הישמר לך מדעות חכמיהם המכחישים מציאות האל יתברך ויכלתו והשגחתו, וחשבו הם להביא על כל זה ראיות שכליות.

3.

מה הקשר בין פסוק ט' לפסוק י'? על פי רש"י, פסוק י': ד"ה יום אשר עמדת: מוסב על מקרא שלמעלה ממנו "אשר ראו עיניך יום אשר עמדת בחורב", אשר ראית את הקולות ואת הלפידים.

4.

מה הקשר בין פסוק כ' לפסוק כ"א? על פיי ראב"ע: וטעם וה' התאנף בי: בעבור שאמר ויוציא אתכם להיות לו לעם נחלה בארץ שתעבדוהו, רק אני לא אראה בטובה הזאת. רמב"ן, פסוק כ"א: ד"ה וטעם וה' התאנף: שהחזיר במקום הזה, כלומר אותי ציוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם המצות לעשותכם אותם בארץ אשר אתם עוברים שמה, ועתה קחו מפי תורה, כי אנכי מת בארץ [הזאת], ולא אוכל ללמדם אתכם בארץ, ואל תשכחו שם מה שלימדתי אתכם, ולא מה שראיתם בסיני: ועל דרך האמת יאמר הישמרו מאד לנפשותיכם פן תשחיתון, כי השם התאנף בי מדאגה מדבר זה פן תשכחו אתם ברית השם אלוהיכם באש האוכלת בראש ההר, ותעשו תמונת כל, וזה טעם "אשר ציוך ה' אלהיך", וכבר נרמז זה בסדר חקת התורה. ורש"י כתב "אשר ציוך ה' אלהיך" - שלא תעשה. והוא פשוטו של מקרא, והמשכיל יבין הפסוקים האלה על אמתתם. וטעם "כי ה' אלוהיך אש אוכלה הוא", כאשר ראיתם בראש ההר. והכוונה שהוא מידת הדין המקנא בעבודה זרה, ומן הכתוב הזה תבין בכל הנזכר במשנה תורה תמיד "ה' אלוהיך".

5.

מה הקשר בין פסוק ל"ב לפסוקים הקודמים לו? עפ"י רמב"ן, פסוק ל"ב: ד"ה כי שאל נא לימים ראשונים: יאמר לא ימחול ולא יאריך השם לכם על עבודה זרה ועל ההשחתה בפסל וכל תמונה, כי עשה עמכם מה שלא עשה כן לכל גוי מעולם, שהשמיעך קול אלוהים מדבר מתוך האש, למען תהיה יראתו על פניכם ותייחדו אותו ולא תשחיתו, ולקח אתכם לו גוי מקרב גוי במסות, באותות ובמופתים שלא תעבדו לזולתו. והנה הראית בעיניך כל זה, לדעת כי ה' הוא האלהים, הוא אחד ושמו אחד, ואין עוד מלבדו. כי מן השמים השמיעך את קולו ללמדך בזה מוסר השכל, ועל הארץ הראך את אשו הגדולה בוערת עד לב השמים, ודבריו כולם שמעת מתוך האש: "ויוציאך בפניו", כמו "על פניו" (בראשית לב כב), בכוחו הגדול אשר בפניו. ואחרי שהשם הגדול הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואין עוד, תשמור מצותיו וחוקותיו למען ייטב לך בשמים ממעל, ולמען תאריך ימים על הארץ מתחת. ספורנו, פסוק ל"ב: ד"ה כי שאל נא: והראיה על זה שאמרתי שלא ישכח ברית אבות, היא כי אמנם מה שעשה עם כל ישראל במתן תורה שתהיו כלכם זוכים לאותה המדרגה מן הנבואה לא היה זולתי לקחת את כלכם לו לעם בשביל ברית אבות, שלא כל אחד מכם היה ראוי לה. שאף על פי שקרה באיזו זמן לאיזה יחיד שיתנבא, הנה זה לא קרא זה לשום עם.

1.

רש"י, פסוק י"ט: ד"ה ופן תשא: להסתכל בדבר ולתת לב לשוב לטעות אחריהם. מה קשה לרש"י?

2.

רשב"ם, פסוק י"ט: ד"ה אשר חלק: ולפי עיקר הפשט, אשר הניח אותם לכל העמים לעובדם, כי אינו חושש בהם אבל אתכם לקח ה' ויוציא אתכם להיות לו לעם נחלה ולעובדו, והוא יהיה לכם לאלהים. מה קשה לרשב"ם?

3.

רש"י, פסוק כ"א: ד"ה התאנף: נתמלא רוגז. מה קשה לרש"י?

4.

רש"י, פסוק כ"א: ד"ה על דבריכם: על אודותיכם על עסקיכם. מה קשה לרש"י?

5.

ראב"ע, פסוק כ"ו: ד"ה העידותי בכם היום: יש אומרים כי טעם עדות שמים וארץ - המלאכים ובני אדם, ואחרים אמרו על הגשם כטעם "את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושת". והנכון בעיני להיותם עדים שיראום תמיד הם ובניהם, כי הם עומדים כטעם כימי השמים על הארץ, וכן "שמעו הרים את ריב ה'", וכן "האבן הזאת תהיה בנו לעדה", ושמא יטעון טוען כי שמים כעשן נמלחו וחביריו הטוען ער ולבו ישן. מה קשה לראב"ע? ומהי "טענת הטוען", ומה פירוש תשובת הראב"ע נגד הטוען ש"הוא ער ולבו ישן"?

6.

רמב"ן, פסוק כ"ח: ד"ה לא יאכלון ולא יריחון: לומר שהם אבן דומם כאשר היו מתחילה, אין בהם רוח חיים כלל אפילו כחיי האדם. כי מתחילה אמר "לא יראון ולא ישמעון", לומר שאיננו אלוה ולא יראה בעוני עובדיו ולא ישמע תפלתם ומצרתם לא יושיעם, וחזר ואמר שאפילו חיים גרועים כחיי האדם אין בהם, והנה העושה אותם נכבד מהם. או יהיה טעם הכתוב כנגד כבוד עליון, לומר אשר לא יראו בצרת עובדיהם, ולא ישמעון תפלתם, ולא יאכלון, שלא תצא אש מלפניהם ותאכל את קרבנותם, ולא יריחון בריח ניחוחיהם, ותפש הכתוב לשון סתם שאין בהם החושים האלו כלל. ועיין גם דברי ראב"ע: הזכיר הארבעה הרגשות ואין צורך להזכיר החמישית כי היא עבה מכולם, ועוד כי היא שורש חיי הגוף. ואל תתמה על מלת "ובקשתם ומצאת", כי ידבר לרבים ולגוי אחד או לאדם אחד! מה קשה לרמב"ן?

7.

ראב"ע, פסוק ל"ד: ד"ה במצרים: באנשי מצרים. מה קשה לראב"ע?

פסוק כ"ח 

"וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן"

רש"י:

ד"ה ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם: כתרגומו, משאתם עובדים לעובדיהם כיאלו אתם עובדים להם.

אברבנאל:

...וזכר עוד מעונשם, שמפני הצרות העצומות בגלות יבואו רבים מהם לצאת מכלל הדת ולעבוד צורות מעשה ידי אדם לא להאמינם בהם, כי אם בידיעתם והכרתם שהם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון, מפני שלא תהיה העבודה ההיא רק להימלט מן המות... ולא נזכר זה כאן בדרך חטא, כי אם בדרך עונש, שזה היה להם הגדול שברעות, שבהכרתם והרגישם האמונה האלוקית בלבם, יעבדו אלילים בפיהם ובלשונם יכזבו...

הביאור:

...וממשמעות הכתוב שיענישם ה'. ולדעתי אין עונש גדול מזה, וכל הנגעים וכל הייסורים הבאים לו לאדם אינם קשים נגד החולי הרע ומר הזה, שתשקע הנפש במצולת התועבה, ויילכד האדם ברשת החטא עד אשר לא יוכל להימלט, כי אין למעלה ממכאובות הנפש המכרת את עוונה ומריה ולא תוכל לעמוד כנגדה מחמת הרגל העבירה, ואין מרפא לנפש ההיא, עד שתתאמץ ותתחזק בכל כחותיה לנתק ממנה מוסרות ההרגל ההוא בחזקה...

מה הקושי בפסוק זה, ומה ההבדל בין תשובות רש"י, אברבנאל והביאור?

פסוק כ"ט

"וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"

אברבנאל:

...תאמר "וביקשתם משם" חוזר אל מה שאמר "ועבדתם שם אלוהים אחרים", שבהיותם עובדים עבודה זרה מתוקף הצורת והגזרות (כמו שפירשתי) יבקשו משם, כלומר מתוך אותה עבודה שעושים מפני האונס אל ה', ויהיו מאמינים בו ובתורתו. והבטיחו שימצאו את ה' ,אם יבקשו אותו בכל לבבם ובכל נפשם. ומה טוב אומרו "בכל לבבך ובכל נפשך"! לפי שאותם האנוסים אינם יכולים לקיים המצוות, אבל עיקר בקשתם את ה' הוא בלבם ובנפשם בלבד.

1.

במה נוטה האברבנאל כאן מדרך הפשט?

2.

מה הם המניעים הפורמליים והפנימיים, שהביאוהו לפירוש זה?

פסוק ל"ד

"אוֹ הֲנִסָּה אֱ-לֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי"

תרגום אונקלוס:

או נסין די עבד ה' לאתגלאה למפרק לה עם מגו עם בנסין באתין ובמופתין ובקרבא ובידא תקיפא ובדרעא מרמא ובחזונין רברבין ככל די עבד לכון ה' אלהכון במצרים לעיניך.

תרגום יונתן:

או היך ניסא דעבד יי לאתגלאה למפרשא ליה אומא בפיצתא מגו עם אוחרי בניסין באתין ובתמהין ובסדרי נצחני קרבין ובאדרע מרמם ובחזוני רברבין הי ככל מה דעבד לכון יי אלהכון במצרים ועיניכון חמיין.

רש"י:  

הכי עשה נסים שום אלוה לבוא לקחת לו גוי וגו', כל ההי"ן הללו תמיהות הן. לכך נקודות הן בחט"ף פת"ח: הנהיה, הנשמע, הניסה, השמע.

ראב"ע:

ד"ה או הניסה אלהים: יש אומרים שהוא לשון חול, וחלילה חלילה רק לשון קדושה.

רמב"ן, (ל"ב):

ד"ה כי שאל נא לימים ראשונים: יאמר לא ימחול ולא יאריך השם לכם על עבודה זרה ועל ההשחתה בפסל וכל תמונה, כי עשה עמכם מה שלא עשה כן לכל גוי מעולם, שהשמיעך קול אלוהים מדבר מתוך האש, למען תהיה יראתו על פניכם, ותייחדו אותו ולא תשחיתו, ולקח אתכם לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים שלא תעבדו לזולתו...

ספורנו:

ד"ה או הנסה אלהים: אף על פי שקרה לאיזה יחיד או יחידים שיימלטו מבין רשעים, מכל מקום לא קרה זה לשום עובדי כוכבים ומזלות בכלל.

1.

נחלקו המפרשים, אם 'אלוהים' בפסוק זה קודש או חול. מה דעות תרגום אונקלוס, תרגום יונתן, רש"י, ראב"ע, רמב"ן (ל"ב) וספורנו?

2.

סדרם לקבוצות ונמק דעותיהם!

3.

היש להביא ראיה לאחת משתי הדעות מעמוס ט' פסוק ז': "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה'  הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר"?