בלק ובלעם
במדבר פרק כד, פסוקים י - יח
| א. | השוואת דברי בלעם |
אברבנאל, מקשה:
למה בשתי הנבואות הראשונות (כ"ג ז'-י'; כ"ג י"ח-כ"ד) לא ביאר בהם בלעם לא שמו ולא שם אביו ולא שהוא נביא, אמנם בשתי הנבואות האחרונות (כ"ד ג'-ט'; כ"ד ט"ו-כ"ד) אמר בכל אחת מהן "נאום בלעם בנו בעור, נאום שומע אמרי אל..." וההודעה הזאת היתה יותר ראויה בתחילה מאשר בסוף?
| 1. |
נסה לענות לשאלתו זו. |
2. |
מה ההבדל בין "הקדמה" זו למשל שלישי לבין הקדמה זו במשל הרביעי, ומהי סיבת ההבדל הזה? |
| ב. | תגובותיו של בלעם לדברי בלק |
| 1. |
השווה: "הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה "הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים ה' בְּפִי אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר" "הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר "לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי התוכל להסביר סיבת השינויים? |
| 2. |
השווה:
רש"י, פרק כ"ד פסוק י"ג: ד"ה לעבור את פי ה': כאן לא נאמר "אלוהי" כמו שנאמר בראשונה, לפי שידע שנבאש בקב"ה ונטרד. נסה להסביר גם סיבת השינויים האחרים. |
| ג. | מילת "ברח" |
"וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ"
"ברח" לשון מהירות וקלות כמו (שיר השירים ד') "ברח דודי ודמה לך לצבי", "אמרתי כבד אכבדך", שתחזור לארצך כבד בכסף ובזהב ובמקנה, שאתן לך, אבל עתה יכול אתה לברוח במהירות, שלא תשא כלום, שלא אתן לך כלום.
1. |
מה הפליאה בלשון שרצה לישב? |
| 2. |
התוכל לישב פליאתו בדרך אחרת? |
ר' וולף היידנהיים, בפירושו לבראשית "מפורש" בראשית כ"ז מ"ג:
ד"ה וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה: ...ונופל לשון "נוס" על סור אדם מן המקום מפני היזק הווה או מפני רודף, ובזה "נוס" נבדל מ"ברח", ש"בריחה" נופלת על סור האדם מאיזה מקום ואין רודף, וזה מדאגת היזק עתיד.
3. |
האם מתאימה הגדרת מילה "ברח" זו גם למקומנו? |
| ד. | נבואת "לכה איעצך" |
"לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים"
...והנכון בעיני, שיאמר לו: אגיד לך העצה אשר יעץ האלוהים שיעשה העם הזה לעמך באחרית הימים, מלשון (ישעיה י"ד) "זאת העצה היעוצה על כל הארץ"; (ירמיה מ"ט) "שמעו עצת ה' אשר יעץ על אדום" ואמר 'איעצך', כי השומע עצה יקרא נועץ. והנבואה הזאת לימות המשיח היא, כי כל נבואותיו מוסיפות בעתידות:
מתחילה אמר שהם חלק ה' ונחלתו, ובשנית הוסיף כבשם הארץ והרגם מלכים, ובשלישית ראה שבתם בארץ ופרו ורבו על הארץ והעמידם מלך ינצח את אגג... ועתה בנבואה הזאת הרביעית יוסיף לראות ענין המשיח, ולכן הרחיק הענין מאד ואמר (כ"ד י"ז) "אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב" מה שלא אמר כן בנבואות הראשונות, ואמר שזאת עצת ה' שיעץ להיות באחרית הימים.
1. |
מה הקושי בפסוקנו? |
2. |
השווה דבריו לדברי הפרשנים שהובאו בגיליון בלק תש"י (שאלות א', ב'). לאיזו קבוצה משתייך הרמב"ן? |
3. |
הבא ראיה מלשון הכתובים (פסוקים מתוך ארבעת המשלים) ל"כי כל נבואותיו מוסיפות בעתידות". |
| ה. | בלעם - נביא הגויים |
1. תנחומא בלק א':
"וירא בלק" זה שאמר הכתוב (דברים ל"ב ד') "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט"; לא הניח הקב"ה לאומות העולם פתחון פה לבוא לומר שאתה ריחקתנו ולא נתת לנו כמו שנתת לישראל בעולם. מה עשה הקב"ה?
כשם שהעמיד מלכים, חכמים ונביאים לישראל כך העמיד לעכו"ם, ונבדקו מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של ישראל עם מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של העכו"ם.
העמיד שלמה מלך על כל הארץ וכן עשה גם לנבוכדנצר... זה בנה בית מקדש ואמר כמה רננות ותנחומים, וזה החריבו וחירף וגידף ואמר (ישעיה י"ד) "אעלה על במתי עב אדמה לעליון";
נתן לדוד עושר – לקח הבית לשמו. נתן להמן עושר – לקח אומה שלמה לטבחה.
וכל גדולה שנטלו ישראל, אתה מוצא שנטלו עכו"ם. כיוצא בה: העמיד משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה, העמיד להם בלעם, מדבר עמו כל זמן שירצה, ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי עכו"ם! נביאי ישראל מזהירין את האומות על העברות וכן הוא אומר: "צופה לגויים נתתיך"* ונביאים שהעמיד מן האומות נותנין פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא.
ולא עוד אלא שכל הנביאים היו במידת הרחמים על ישראל ועל אומות העולם, שכן ישעיה אומר (פרק ט"ז י"א) "על כן מעי למואב ככנור יהמו". וכן יחזקאל אומר (כ"ז ב') "שא על צור קינה". ונביאי אומות העולם היו במידת אכזריות, שזה עמד לעקור אומה שלמה חינם על לא דבר.
לכן נכתבה פרשת בלעם להודיע, למה סילק הקב"ה רוח הקודש מאומות העולם, שזה עמד מהם וראה מה עשה!
2. תנא דבי אליהו פרק כ"ח:
כיון שבאו נח ובניו לעולם, אמר לו הקב"ה לשם בן נח: שם אוהבי! אילו היתה תורה בעשרת הדורות הראשונים, תאמר כבר החרבתי עולמי מפניהם? עכשו שנבראו כל העכו"ם, אראה אם יקבלו תורתי עליהם, לך והתנבא להם.
והיה שם בן נח מתנבא לעכו"ם ארבע מאות שנה, ולא קיבלו העכו"ם ממנו. מכאן ואילך התנבאו לעכו"ם אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהו בן ברכאל הבוזי, ואיוב מארץ עוץ, ובעור אבי בלעם ובלעם – והוא האחרון שבעולם.
ולא הניח הקב"ה דבר שלא גילה לבלעם, ומפני מה? מפני שגלוי וידוע לפניו יתברך שעתידים כל העכו"ם מכחישי התורה לומר לפניו יתברך שמו ביום הדין: ריבונו של עולם! אילו נתת לנו נביא כמשה היינו מקבלים תורתך, לפיכך נתן להם הקב"ה את בלעם שהיה מעולה בחכמתו יותר ממשה...
...ראה מה כתוב אצל בלעם? (מיכה ו') "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור". לא בא בלעם אצל בלק אלא לקלל את ישראל. צא ולמד מדבריו הראשונים שדיבר בלעם בשעה ששיגר לו בלק לבלעם שלוחים: והיה לו לבלעם לומר לשלוחי בלק, שהוא אינו רוצה לקלל את ישראל והוא לא עשה כן, אלא שמח שמחה גדולה לקלל את ישראל יותר ממה שהיה בלק מבקש...
מהי המגמה האחת בשני מדרשים אלה? |
הסבר בדברי התנחומא: במה לקח דוד הבית לשמו? כיצד נתן בלעם פרצה לאבד הבריות מן העולם הבא (ולא רק את ישראל)? |
| ג. |
התוכל למצוא בפרקנו (ובפסוקים הנידונים בגיליון) רמז לדמיון בלעם למשה רבנו? |
ד. |
מה רמז מצאו החכמים בפרשת בלק לכך שבלעם "שמח שמחה גדולה לקלל את ישראל"? |
---------------------------------------------------------------------------------
* אין פסוק כזה. כאן נתערבבו שני פסוקים: יחזקאל (ג' י"ז) "צופה נתתיך לבית ישראל" ואין מכאן ראיה לדבריו, אלא שה"צופה" הוא המזהיר, והפסוק מירמיהו (א' ה') "נביא לגויים נתתיך" ולקח תחילת הפסוק משם וסופו מכאן.
