"הבדלו מתוך העדה"

פסוק כ"א

"הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת"

רמב"ן:

יש לשאול: אם ישראל לא חטאו ולא מרדו ברבם, למה היה הקצף עליהם לאמור "ואכלה אותם כרגע"? ואם גם הם מרדו כקרח ועדתו, איך יאמרו משה ואהרן: "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף"?
וכתב רבנו חננאל: "הבדלו מתוך העדה" – עדת קורח ולא עדת בני ישראל. "ויאמרו אל אלוהי הרוחות..." מיד הודיע הקב"ה למשה, כי לא כל עדת ישראל ביקש לכלות, אבל עדת קורח בלבד. לפיכך פירש לו (=הקב"ה): זה שאמרתי "הבדלו" – "העלו מסביב משכן קרח..." הוא שאמרתי לך. הזכיר להם "העלו מסביב משכן..." אולי כשיראו קרח ועדתו ישובו. אלו דבריו (=של רבנו חננאל).
ואינם נכונים. כי לא היה ראוי לומר על שלשה אנשים – קרח דתן ואבירם – "הבדלו מתוך העדה", כי אינם עדה ואין ישראל בתוכם ואהרן עם עדת מקריבי הקטורת היה. ועוד כי "הבדלו" רמז למשה ואהרן בלבד, כמו (י"ז י') "הרומו" וכן "ואכלה אותם כרגע", רמז למגפה שתכלה עם רב ועצום כרגע, וחלילה שלא יבין משה נבואתו ויטעה בה.
אבל הטעם, כי מתחילה היה לב העם אחרי משה ואהרן וכאשר לקחו קורח ועדתו איש מחתתו וישימו עליהם קטורת ועמדו פתח אהל מועד עם משה ואהרן, אז קרא קורח לכל העדה ואמר להם, כי בכבוד כולם הוא מקנא וייטב הדבר בעיניהם ונקהלו כולם לראות, אולי ישר בעיני האלוהים ותשוב העבודה לבכוריהם.
וזה טעם "ויקהל עליהם קורח את כל העדה", והנה נתחייבו כליה שהיו מהרהרים אחרי רבם והם כמהרהרים אחרי השכינה ומוותרים על נבואתו של נביא בלבם וחייבין מיתה בידי שמים.
ומשה ואהרן לימדו עליהם זכות, שלא חטא במעשה אלא קורח, והוא הגורם והוא המפתה אותם וראוי הוא שימות לבדו לפרסם ולהודיע ענשו ברבים. וזו דרך מבקשי רחמים, שיקלו החטא מעל העם ונותנין אותו על היחיד הגורם, מפני שהוא חייב על כל פנים. וכן אמר דוד (שמואל ב' כ"ד י"ז) "הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי". והיה העונש ההוא על העם גם בחטאים שהיה להם לתת השקלים מעצמם, אם העונש ההוא על זה – כדברי רבותינו...

כלי יקר:

ד"ה הבדלו מתוך העדה הזאת: קרוב לשמוע שגם מתחילה לא עלתה על דעתו יתברך להעניש הבלתי חוטאים אלא שעל עדת קורח אמר כן, ומשה הבין שעל כל עדת ישראל אמר כן, לפי שכבר נאמר (פסוק י"ט) "ויקהל עליהם קרח את כל העדה", והיה סבור משה שכל ישראל הסכימו עמו, ועל כן אמר על כל העדה "ואכלה אותם כרגע", לכך אמר משה בתפילתו "אל אלוהי הרוחות לכל בשר..." לפי שמשה לא ראה בישראל שום ריעותא, כי אף על פי שנאמר "ויקהל עליהם קרח את כל העדה", מכל מקום אין ראיה שנקהלו כל ישראל על משה ונתפתו לדבריו; אך מאחר שהבין שרוצה הקב"ה לכלות כל ישראל, זהו לפי שהוא "אלוהי הרוחות" ויודע מה שברוחו של כל אחד וידע שבלבם מסכימים עם קורח.
ומכל מקום אמר משה על קורח המדיח שהוא עיקר החוטא ומן הראוי שלא יקצוף ה' על כל העדה, ויש ללמד עליהם קצת זכות כי לא באו מעצמם לידי חטא זה, כי אם מפני המסית ומדיח, ואין הדין נותן שיהיו שוים בעונש אל המסית לכלותם כרגע במיתה אחת...

ד"ה דבר אל העדה העלו מסביב למשכן קרח: מעולם לא עלה על לבי להעניש כל העדה, כי אדרבא, יודע אני שלא נתפתו לקורח ומה שאמרתי "הבדלו מתוך העדה" על כל ישראל אמרתי שיבדלו מתוך עדת קורח, וראיה לזה ממה שנאמר (כ"א) "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמור" – מה "לאמור", למי יאמרו כן? אלא שרצה ה' שיאמרו לכל ישראל "הבדלו" ומשה לא הבין דברי ה'.

פסוק כ'

"וַיְדַבֵּר ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר"

פסוק כ"א

"הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע"

אלשיך:

כדי שלא ילכדו משה ואהרן בעוונם (של החוטאים) לא היה צריך שיבדלו מהם, כאשר לא הוצרך שיבדלו בני קורח ולא מתו.
אך רצה הקב"ה שמשה ואהרן יבקשו רחמים על ישראל לבל יאבדו כל העדה, ועל כן אמר "הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם" למען יאמרו משה ואהרן בלבם: האם לבל נלכד במצודתם הוא אומר שנבדל?! לא יתכן! ועוד: למה מודיענו מה שרוצה לכלותם? אין זה רק לשנבקש עליהם רחמים, שאם איש אחד חטא לא יהיה הקצף על כל העדה. ועל כן "ויפלו על פניהם".

פסוק כ"ג

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר"

פסוק כ"ד

"דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם"

פסוק כ"ו

"וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה"

אלשיך:

אמנם היו ישראל מפותים מקורח ולא במהרה ינתקו, על כן אמר לו הקב"ה: דבר אל העדה דברים, כדי שישמעו להעלות מסביב למשכן קורח, כי תקדים להם דברי פיוס ופירוש... לאמר להם כי זהו לטובתכם ולהנאתכם, כי הם רשעים פן תספו, וחוסו על עצמכם... וכל זה תהיה הקדמה כדי לאמר: "העלו מסביב למשכן קרח...".

פסוק כ"ב

"הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף"

עקדת יצחק, (שער ע"ח):

כאשר המידה לקצוף על הכלל בחטא היחיד כעכן וזולתו, הנה יהיה זה כאשר יהיה האחד ההוא נכלל בכללם ונקשר בקבוצתם, כי אז לא יאמר שחטא האיש האחד לבדו אלא שחטא הכלל.*
אמנם כאשר החוטא ההוא פרש עצמו מן הציבור וכבר לקח עצמו לצד אחר לחלוק עליהם, כבר יצא מכולם ולא יאמר עליו שהחטא ההוא יהיה כללי שהוא כאבר הפורש מן החי, שאין לו עוד שום קשר עם גופו.

1.

הסבר על פי זה: כיצד מתקשרים פסוקים כ"ג-כ"ד לפסוק כ"ב?

2.

לשם מה מזכיר בעל העקדה את עכן, מה עניינו לפסוק כ"ב בפרקנו?

3.

הסבר: היש או אין סתירה מדברי בעל העקדה האלה לדברי אברהם בהתפללו על סדום בזכות צדיקים שבה?

-----------------------------------------------------------------------------------

*פירוש ר' חיים יוסף פאלאק:

כל עוד נקשר החוטא בעבותות אחוה עם כל העדה יפקד עוונו גם עליהם, יען כי אלו הורו או הזהירו אותו, היה שומע ולא נפל ברשת החטא, לאחר כי בכל זאת חטא, אין זו כי יד כולם היתה במעלו; ומלבד זה יפעל עוד חטא היחיד על הרבים, כי בהיותם כולם אגודה אחת ממנו ילמדו לעשות או לפחות לחשוב רע כמוהו. כמאמר הכתוב (דברי הימים ב' כ') "בהתחברך לרשע (כתוב: 'עם אחזיה') פרץ (=שבר) ה' את מעשיך". ודומה בזה לאיש אשר יכאב או יחלה ראשו או רגלו, שלא נוכל לומר ממנו שחלה רק אברו זה, יען כי באמת יתפשט ע"י זה החולי בכל הגוף כולו, אחרי שכל האברים אחוזים וקשורים יחד.