מכירת קרקע
ויקרא פרק כה, פסוקים כא - כז
| א. | שאלות ודיוקים ברש"י |
1) פסוק כ"ג ד"ה כי לי הארץ: אל תרע עינך בה, שאינה שלך. |
| |||||||||
2) פסוק כ"ד ד"ה ובכל ארץ אחוזתכם: לרבות בתים ועבד עברי. ודבר זה מפורש בקידושין (דף כ"א) ולפי פשוטו סמוך לפרשה שלאחריו, שהמוכר אחוזתו רשאי לגאלה לאחר שתי שנים או הוא או קרובו ואין הלוקח יכול לעכב. |
| |||||||||
3) פסוק כ"ה ד"ה כי ימוך אחיך: מלמד שאין אדם רשאי למכור שדהו אלא מחמת דוחק עוני. ד"ה מאחוזתו: ולא כולה, למד דרך ארץ שישייר שדה לעצמו. |
| |||||||||
4) פסוק כ"ה ד"ה וגאל את ממכר אחיו: ואין זה הלוקח יכול לעכב. |
| |||||||||
5) פסוק כ"ו ד"ה ואיש כי לא יהיה לו גואל: וכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואלים? אלא גואל שיוכל לגאול ממכרו. |
| |||||||||
6) פסוק כ"ז ד"ה וחשב את שני ממכרו: כמה שנים היו עד היובל? כך וכך. ובכמה מכרתיה לך? כך וכך. עתיד היית להחזירה ביובל, נמצאת קונה מספר התבואות כפי חשבון של כל שנה, אכלת אותה שלש שנים או ארבע – הוצא דמיהן מן החשבון וטול המותר. וזהו: והשיב את העודף בדמי המקח על האכילה שאכלה ויתנה ללוקח. |
| |||||||||
7) פסוק כ"ז ד"ה לאיש אשר מכר לו: המוכר הזה שבא לגאלה. |
הרא"ם, פירשו: לא הלוקח הראשון שמכר לשני, שגם הוא נקרא מוכר, אלא המוכר שבא לגאלה, שהוא בעל השדה שעליו מדובר בפסוק, שהלוקח ממנו הוא הלוקח הראשון. ובא לומר לך, שבעל השדה שבא לגאלה מחשב עם הלוקח הראשון, כמה שנים היו משמכרה לו עד היובל, ובכמה מכרה לו ומשיב לו את העודף בדמי המקח על האכילה, אבל אינו מחשב עם הלקוח השני שקנאה מיד הלוקח הראשון. באר יצחק, מפרשו: הפועֵל (=נושא) בפועַל "והשיב" הוא המוכר ואין פועַל "אשר מכר" דבק עם "לאיש". כי "האיש" הוא הקונה, והפועֵל (=נושא) בפועַל אשר מכר הוא הפועֵל (=נושא) המכוון בפעל "והשיב", שהמוכר הוא המשיב, והכינוי "לו" חוזר על תיבה "לאיש" שהוא הקונה... וזהו כוונת רש"י כאן שכתב על דיבור "לאיש אשר מכר לו": המוכר הזה שבא לגואלה. ורצונו לומר, דמילת "לו" חוזר על תיבת "לאיש". ואף שזה מוכרח מצד ענין הפרשה, מכל מקום, לפי שאינו מוכרח מצד המאמר בעצמו, מדרך רש"י להוסיף ביאור ולמלאות החסר שבכח המאמר, אף שמובן החסרון מעצמו.
|
