חג הסוכות

עקדת יצחק, שער ששים ושבעה (אמור):

מבואר כי חג הפסח הנה בא על זכרון השעבוד והעבודה הקשה שעובד בם במצרים, ולזה היה ראוי שיהיה להם חג של מנוחה ושל מרגוע זכר להוצאתם לחפשייתם, ולזה נאמר בפסח (דברים ט"ז) "ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' אלוהיך ופנית בבקר והלכת לאהלך", על דרך שאמר במעמד הר-סיני (דברים ה' כ"ז) "שובו לכם לאהליכם", והכוונה ששלח אותם להנאת עצמם מהבוקר ההוא והלאה תמורת העוני והשעבוד הקודם.
אמנם חגיגת הסוכות הוא בהפך, כי הוא בא אחר שמחת הקציר וחדוות האסיף אשר הם שמחים בהם, וציוה שיעשו חג ה' שבעה ימים שבהם יזכרו וישובו אל ה' לבל יבעטו בטובה, כי זאת היא הכוונה בצאתם מדירת קבע אשר חשבו להם לבוא לחסות תחת כנפיו יתברך... כי אז יאות שתהא החגיגה כולה לה' בהפריד דעתם וחפצם מהטובות הזמניות ההנה ומתשוקתם ותת לבם ודעתם להודות ולהלל למשפיע כל הטובות האלה. ויהיה השפע ההוא בעיניכם כנוטל פרס מרבו להשלים לחם חוקו, כדי שילך לעבוד עבודתו.

ספר החנוך, מצוה רפ"ה:

משרשי המצוה (נטילת לולב) כבר כתבתי לך בני כמה פעמים במה שקדם, שהאדם נפעל כפי פעולותיו שיעשה תמיד, ועיוניו וכל עשתונותיו נתפשות אחרי פועל ידיו, אם טוב ואם רע, ועל כן כי רצה המקום לזכות את עמו ישראל אשר בחר, הרבה להם מצוות, להיות נפשם מתפעלת בהם לטובה תמיד כל היום. ומכלל המצוות שציונו להתפיש מחשבתנו בעבודתו בטהרה היא מצוות התפילין, להיותם מונחים כנגד איברי האדם הידועים בו למשכן השכל, והם: הלב והמוח, ומתוך פעלו זה תמיד, ייחד כל מחשבותיו לטוב, ויזכור ויזהר תמיד כל היום לכוין כל מעשיו ביושר ובצדק.
וכמו כן הלולב, עם שלשת מיניו, מזה השורש הוא, לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל, כי הוא עת אסיפת התבואות ופירות האילן בבית, ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה, ומפני כן נקרא חג האסיף.
וציוה האל לעמו, לעשות לפניו חג באותו העת, לזכותם, להיות עיקר השמחה לשמו. ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה ומשכחת ממנו יראת אלהים בעת ההיא, ציונו השם לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו, כי כל שמחת לבנו לשמו ולכבודו. והיה מרצונו להיות המזכיר – מין המשמח, כמו שהעת – עת שמחה, כי צדק כל אמרי פיו, וידוע מצד הטבע, כי ארבעה המינים כולם משמחי לב רואיהם.
ועוד יש בארבעה מינים אלו עניין אחר, שהם דומים לאברים היקרים שבאדם, שהאתרוג דומה ללב, שהוא משכן השכל, לרמז שיעבוד בוראו בשכלו, והלולב דומה לשדרה, שהיא העיקר שבאדם, לרמז שיישר כל גופו לעבודתו, ברוך הוא; וההדס דומה לעינים, לרמז שלא יתור אחרי עיניו ביום שמחת לבו; והערבה דומה לשפתים, שבהן יגמור האדם כל מעשהו בדיבור, לרמוז שישים רסן בפיו ויכוון דבריו ויירא מהשם אף בעת השמחה.

1.

הסבר את המילים המסומנות בקו.

2.

מה ההבדל העקרוני בין דרכו בנתינת הטעם הראשון לבין דרכו בנתינת הטעם השני?

פסוק מ'

"פְּרִי עֵץ הָדָר"

רש"י, על פי הספרא:

ד"ה פרי עץ הדר: עץ שטעם עצו ופריו שוה.

ד"ה הדר: הדר באילנו משנה לשנה, וזהו אתרוג.

בעל שם עולם, על ספר ויקרא מקשה על דברי חז"ל אלה המובאים ברש"י:

יפלא מאד איך חכמים הוציאו המקרא מידי פשוטו והם בעצמם כללו כלל: "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"? ומה שאמרו "הדר" – הדר באילנו יפלא יותר, כי המקרא יוצא עוד יותר מידי פשוטו.
ועוד פלא כי הדברים סותרים, כי הנה חז"ל עצמם אמרו "הדר בעינן" – אם כך "הדר" לשון הדור כפשוטו?
ועל כל אלה יפלא עוד יותר הפלא ופלא: איך חכמים הוציאו ההלכה שפרי עץ הדר זה אתרוג ע"י ראיות כאלה שהם נגד הפשט ונגד משפט הלשון וחוקו?

בעל שם עולם מיישב קושייתו ע"י דברי הרמב"ם, בהקדמתו לפירוש המשניות לסדר ברכות:

...שהפירושים המקובלים מפי משה כמו שאמרנו מדבריהם, אין מחלוקת בהם בשום פנים, שהרי מאז ועד עתה לא מצאנו מחלוקת נפלה בזמן מן הזמנים מימות משה ועד רב אשי בין החכמים כדי שיאמר אחד: המוציא עין חברו יוציאו את עינו שנאמר (דברים י"ט) "עין בעין" ויאמר השני: אינו אלא כופר בלבד שחייב לתת. ולא מצאנו גם כן מחלוקת במה שאמר הכתוב "פרי עץ הדר" שיאמר אחד שהוא אתרוג ויאמר אחר שהוא חבושים או רימונים או זולתו. ולא מצאנו גם כן בעץ עבות שהוא הדס...
אבל אף על פי שהן מקובלין ואין מחלוקת בהן מחכמי התורה, נוכל להוציא ממנה אלו הפירושים בדרך מדרכי הסברות והאסמכתות והראיות והרמזים המצויים במקרא. וכשתראה אותם בתלמוד מעיינים וחולקין זה על זה במערכת העיון ומביאים ראיות על אחד מאלו הפירושים, כגון מה שאמרו במאמר הכתוב "פרי עץ הדר" אולי יהיה רימונים או חבושים או זולתם, עד שהביאו ראיה עליו ממה שנאמר (מסכת סוכה דף ל"ה) "עץ שטעם עצו ופריו שוה" ואמר אחד "הדר באילינו משנה לשנה" ואמר אחר "פרי הדר על כל מים" – אלו הראיות לא הביאו מפני שנשתבש עליהם הענין עד שנודע להם מהראיות האלה, אבל ראינו בלא ספק מיהושע עד עתה שהאתרוג היו לוקחים עם הלולב בכל שנה, ואין בו מחלוקת. אבל חקרו על הרמז הנמצא בכתוב לזה הפירוש המקובל וכן היא ראייתם על ההדס.

1.

הסבר, מהן שלוש הקושיות שמקשה בעל שם עולם על דברי חכמינו המובאים ברש"י?

2.

במה דברי חז"ל המובאים ברש"י הם "נגד משפט הלשון וחוקיו"?

3.

כיצד מתישבות קושיות בעל שם עולם ע"י דברי הרמב"ם הנ"ל?

4.

במה דומה עניין "עין תחת עין" (בפרשתנו כ"ד י"ט-כ"א) לעניין פרי עץ הדר?

5.

עיין בגיליונות אמור תש"ה ותשט"ו. במה שונות הדרכים המובאות שם להוכחת: "עין תחת עין" = ממון, מן הדרך המובאת בספרא להוכחת: "פרי עץ הדר" = אתרוג?

6.

איזו מכל הדרכים המובאות בגיליון אמור תש"ה דומה לדרך הרמב"ם בעניין "פרי עץ הדר" = אתרוג?

פסוק מ'

"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל"

ראב"ע:

ד"ה ולקחתם לכם: אנחנו נאמין בדברי המעתיקים, כי לא יכחישו הכתוב, אף על פי שמצאנו (שמות י"ב ג') "ויקחו להם איש שה לבית אבות".
גם הם העתיקו כי "פרי עץ הדר" הוא אתרוג. ובאמת כי אין פרי עץ יותר הדר ממנו. ודרשו בו (ספרי קצ"ו) "הדר באילנו משנה לחברתה" בדרך אסמכתא כאשר פירשתי בפסוק (שמות כ"א ח') "לעם נכרי".

1.

מי הם המעתיקים?

2.

במה רואה הוא שפסוק שמות י"ב ג' עלול לכאורה להכחיש פירושם של המעתיקים?

3.

נגד איזו דעה נלחם הוא בפירושו למילת "ולקחתם"?

4.

למה עליו להדגיש כי זהות "פרי עץ הדר" עם אתרוג קיבלנו מפי "המעתיקים"?

פסוק ל"ה

"בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂו"

רש"י:

ד"ה מקרא קודש: קדשהו בכסות נקיה ובתפילה, ובשאר ימים טובים במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ובתפילה.

לדברי ר' אברהם ברלינר ב"זכור לאברהם" (לעיון בספר לחץ כאן) שייכים דברי רש"י אלה לפסוק כ"ז ומקומם לפני פירושו לד"ה "והאבדתי".

א.

מהי הצדקת הגהה זו?

ב.

למה לא פירש רש"י "מקרא קדש" בפסוקים הקודמים (ג', ז', כ"א, כ"ה)?