הפטרה

פסוק כ"א

"עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ"

רש"י:

ד"ה עם זו יצרתי: למען תהלתי יספרו.

ד"ה ולא אותי קראת: ואתה לא אותי קראת בפנותך אחרי עכו"ם.

ראב"ע:

ד"ה עם זו: כמו "זה". זהו העם שלו, והטעם – על אלו השבים.

רד"ק:

ד"ה עם זו יצרתי: להיות לי לעם והם יספרו תהלתי על הנסים שאעשה להם בהוציאי אותם מהגלות. ועתה החל בפרשה אחרת להוכיח את ישראל שבאותו דור.

ר' יוסף כספי, אדני כסף:

עם זו יצרתי: דבק עם מה שקדם.

השווה:

ישעיה מ"ג כ"ג-כ"ד  

"לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה
לֹא קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי"

ירמיה ו' כ'

פסוק כ"ב

"וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב..."

פסוק כ"ג

"לֹא הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי"

רש"י:

ד"ה ולא אותי קראת: ואתה לא אותי קראת בפנותיך אחרי עכו"ם.

ד"ה לא הבאת לי: כי אם לעכו"ם.

רד"ק:

ד"ה לא הבאת לי: זה היה בימי אחז שביטל עבודת האל מבית המקדש כמו שכתוב עליו (דבה"י ב' כ"ח) "ויסגור את דלתות בית ה' ויעש לו מזבחות בכל פינה בירושלם ובכל עיר ועיר בנה בית לקטר לאלוהים אחרים" וכן התוודה עליו חזקיה בנו ואמר (שם, כ"ט) "כי מעלו אבותינו ויסבו פניהם ממשכן ה' ויתנו עורף גם סגרו דלתות האולם ויכבו הנרות וקטורת לא הקטירו ועולה לא העלו בקודש לאלוהי ישראל".

מלבי"ם:

ד"ה ולא אותי קראת: פועל "קרא" הבא על התפילה נקשר תמיד ביחוס שאליו, לבד פה ובירמיהו (כ"ט י"ב) בא ביחוס הפעול, מצייר כאילו התרחק ה' מן העם ע"י חטאותיהם. והם – הגם שקוראים אליו, אינם קוראים אותו, רצוני לומר, הגם שמתפללים אליו, אין קוראים אותו שיבוא אליהם, ע"י שיסירו את הקיר המבדיל בינו ובינם שהם העונות.
וכבר ביארתי בפירוש התורה, כי בכל מקום שמקדים מילת היחוס, הפעולה מורה איזה גדר הפוך וסתירה, לכן אמר "לא אותי קראת", רצונו לומר – רק אלי קראת.

ד"ה לא הבאת לי: הבאה הנקשרת עם למ"ד מורה שמביאו לקנין להיות שלו לצרכו ואמר: העולה שהבאת, לא לי הבאת, כי אני איני צריך לעולה ולקרבן רק הבאת אותה על האש לבד.

פסוק כ"ג

"לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה..."

פסוק כ"ד

"אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲו‍ֹנֹתֶיךָ"

פסוק כ"ז

"אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי"

רש"י:

ד"ה אביך הראשון חטא: באמרו (בראשית ט"ו ח') "במה אדע כי אירשנה".

ד"ה ומליציך: אין לך בכל המליצים שאתה סומך על זכותם שלא מצאתי בו פשע: יצחק אהב את שונאי.

ראב"ע:

ד"ה אביך הראשון: הוא ירבעם שבחרו ישראל למלך לא על פי השם.

ד"ה ומליציך: הם השרים מליצי הכוהנים.

ויש אומרים ש"אביך" הם המלמדים כמו (מל"ב ב' י"ב) "אבי אבי רכב ישראל" וכמו (בראשית מ"ה ח') "וישימני לאב לפרעה"; (בראשית ד' כ"א) "אבי תופש כל כנור ועוגב". וה"מליצים" הם התלמידים, והוא מגזרת (בראשית מ"ב) "כי המליץ בינותם".

רד"ק:

ד"ה אביך הראשון חטא: ואיך תאמר לא חטאת אתה והנה "אביך הראשון חטא" והוא אדם הראשון כי האדם מוטבע בחטא, "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".
"ומליציך פשעו בי: פירוש, שריך וגדוליך, וכן (דברי הימים ב' ל"ב) "במליצי שרי בבל" כי הענין אחד במה שאמר, כמו (שמואל ב' כ"ד ט') "את מספר מפקד העם".
וזכר השרים שהם היו ראויים להוכיח העם ולהשיב אותם לדרך הטובה, והם פשעו בי. ויש מפרשים "אביך" – מלכך, כמו (שמואל א' י"ב ט"ו) "והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם". ויש מפרשים אותו על ירבעם, ויותר נכון להיות פירושו על שאול, כי הוא מלך ראשונה על כל ישראל.

אבן כספי, אדני כסף:

אחרי ששם "האב" בעברי ובהגיון מונח על רחוק וקרוב במדרגות אין מספר וכן "ראשון", הרשות בידנו לפרש זה על אדם הראשון, אם נרצה.
אבל לפי דעתי אחר שכתב "ומליציך פשעו בי" שטעמו – השרים אשר למלך, כמו (דברי הימים ב' ל"ב ל"א) "וגם במליצי שרי מלך בבל", כי השלוחים ההולכים לדבר אל המלך ראוי שיהיו בעלי הדיבור הצח והמליצה הצחה, הנה הכוונה באמרו "אביך הראשון" קדימת אבותם ושריהם ומלכיהם, כי כולם היו נועצים עם שריהם, והיו הולכים לבקש עזר ממצרים ומאשור, כמו שכל הספרים מלאים מזה, ולכן (פסוק כ"ח) "ואתנם לחרם יעקב וישראל לגדופים" – ונחרבו עשרת השבטים וגם יהודה.

מלבי"ם:

ד"ה אביך: בא פה בשם המין, כמו (בראשית א') "עץ עושה פרי" רצונו לומר: אבותיך.

ד"ה ומליציך: המליץ הוא העומד לאמצעי בין שני נושאים לגלות רעיונות האחד לחברו. ובא על הנביאים והכהנים, שהם העומדים בין ה' ובין ישראל, ועל כן קראם "שרי קודש".

ד"ה אביך הראשון חטא: אבל מה תוכל לספר ואיזו זכות תוכל להזכיר, לומר שהגליתי אתכם שלא כדין, הלא אבותיך הראשוניים, שהם הדורות שהיו בזמן הבית, חטאו לנגדי, וגם מליציך, שהם הכהנים והנביאים, פשעו בי...