חטא העגל
שמות פרק לב
| א. | חטא העגל |
ד"ה אלה אלוהיך: ולא נאמר אלה אלוהינו. מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו.
פסוק ז':
ד"ה שיחת עמך: שיחת העם לא נאמר, אלא עמך - ערב רב שקיבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי ואמרת: טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שיחתו והשחיתו.
רמב"ן, פסוק א':
ד"ה אשר ילכו לפנינו: אלוהות הרבה איוו להם.
ד"ה כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים: והיה מורה לנו הדרך נעלה בה, "לא ידענו מה היה לו", עתה צריכין לאלוהות הרבה אשר ילכו לפנינו. לשון רש"י. ואין לשונו מכוון. אבל הכתוב הזה הוא מפתח לדעת עניין העגל ומחשבת עושיו, כי בידוע שלא היו ישראל סבורים שמשה הוא האלהים, ושהוא בכוחו עשה להם האותות והמופתים, ומה טעם שיאמרו: כיון שהלך משה ממנו, נעשה אלוהים. ועוד, כי בפירוש אמרו "אלהים אשר ילכו לפנינו", לא שיהיו נותנין להם חיים בעולם הזה או בעולם הבא. אבל היו מבקשין משה אחר, אמרו, משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, שהיו המסעים "על פי ה' ביד משה" (במדבר ט כג), הנה אבד ממנו. נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו על פי ה' בידו. וזה טעם הזכירם "משה האיש אשר העלנו", לא האל אשר העלם, כי יצטרכו לאיש אלהים.
וכן תוכל להבין זה מתשובת אהרן אל משה רבינו "מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה" (להלן פסוק כא), והיתה תשובתו "ויאמרו לי קום עשה לנו אלהים: וגו', ואמר להם: "למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשליכהו באש" (להלן פסוקים כג כד). והנה אהרן מתנצל למשה ואמר לו: "אל יחר אף אדוני" (להלן פסוק כב), והוא כמוסיף על חטאתו פשע, שאומר כי הם ביקשו ממנו עבודה זרה ועשאה להם בידיו, ולמה לא יחר אפו, ומה חטאה גדולה מזו.
אבל העניין כמו שאמרתי, שלא ביקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה, וקיבלו עבודת אלוהותו עליהם, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם. וזהו התנצלותו של אהרן, טען כי לא אמרו לי רק שאעשה להם אלוהים אשר ילכו לפניהם במקומך, אדוני, שלא ידעו מה היה לך, ואם תשוב אם לא, ולכן הם היו צריכין למי שיורה להם דרכם, כל זמן שלא תהיה אתה עמהם, ואם אולי תשוב יעזבוהו וילכו אחריך כבראשונה.
וכן היה הדבר, כי כיון שראו העם את משה, מיד הניחו את העגל ובעטו בו, שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים, ולא היה מהם חולק עליו כלל. וכן תראה שלא הוכיחם, ולא אמר להם כלום, אבל בבואו במחנה וירא את העגל ומחולות, מיד ברחו ממנו, והוא לקח העגל וישרוף אותו וישק אותו להם ולא מיאנו כלל. ואילו היה להם לאלהים, אין דרך שיניח אדם מלכו ואלוהיו לשרפת אש, הן ישרוף את תועבתם לעיניהם, ולא יסקלוהו?!
פסוק ד':
ד"ה אלה אלוהיך ישראל: גם זה הכתוב יורה אותנו, כי אין טיפש בעולם שיחשוב כי הזהב הזה אשר היה באוזניהם הוא אשר הוציאם ממצרים, אבל אמרו כי כוח הצורה הזאת העלם משם.
והנה לא תמצא שיאמר בעגל בשום מקום אשר הוציאנו ממצרים, כי הם מודים במי שאמר "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (לעיל כ ב), כי שמו הגדול הוא המוציא אותם משם, אבל יאמרו במקומות רבים "אשר העלוך", כי יקחו זה במקום היד הגדולה המחרבת ים, השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים (ישעיה נא י). וזהו שנאמר (תהלים קו כא כב) "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב", ושם נאמר "שכחו אל מושיעם עושה גדולות במצרים, נפלאות בארץ חם, נוראות על ים סוף" (שם פסוק כא), שכחו דברו אשר ציום, והנה עברו על "לא תעשה לך אלהים אחרים על פני" (לעיל כ ג), כאשר רמזתי שם, ותבין זה.
ראב"ע, הקדמתו לפרק זה:
אמר אברהם המחבר. צריך אני להאריך על דבר העגל. יש מהקדמונים שאמרו שנהרג חור והנה אהרן פחד. ויש מי שאמר כי פחד על ישראל אם יהרגוהו שה' ימיתם כולם. ועל דרך הפשט, אם מעשה העגל עבודה זרה, למה פחד אהרן שייהרג, והלוא מתו אחריו כמה חסידים מישראל שלא הגיעה מעלתם למעלת אהרן בחסידות לפרסת כף רגל אהרן, על ייחוד השם. והנה חברי דניאל הושלכו לכבשן האש בעבור לא השתחוו לצלם, ואיך יעשה אהרן פסל שהמעשה קשה מהשתחויה. והלוא אהרן קדוש השם היה ונביא על ישראל, ומצוות רבות ניתנו על ידו עם משה אחיו. והנה יהיה חור טוב ממנו, ואם הוא עשה עבודה זרה, חייב היה משה להורגו קודם עובדי העגל. והנה משה התפלל בעדו, והעובדים הרג. ואיך היה אחר כן מכפר על בני ישראל הוא וזרעו עד סוף כל הדורות?! ואל תשים לבך אל דבר "קח לך עגל בן בקר לחטאת", כי אינו על דבר העגל. כי הנה כמוהו ביום הכיפורים לכל כהן משוח מצוה לתת פר בן בקר לחטאת. ולא נוכל לומר בעבור חטאת האב, כי כל הכהנים היו בני אלעזר ובני איתמר, וכבר נולד פנחס ועוד בפרשה שיתנו ישראל שעיר עזים אחד לחטאת, והם לא עשו דמות שעיר. גם פרה אדומה איננה לכפר על עבודה זרה, רק לטהר הטמאים. וכל אנשי המחקר מודים כי השם לא יבחר שליח שידע כי בסופו יעבוד עבודה זרה, ואין כל נביא שליח. והנה ראינו שאמר משה לפני מותו "תומיך ואוריך לאיש חסידך". והנה לא הזכיר דבר העגל. רק לא נמצא בו אלא מה שנמצא במשה, והמה דבר מי מריבה כאשר אפרש במקומו. ויש אומרים כי ישראל רימו אהרן שעשו דפוס עגל, והשליך אהרן הזהב באש ולא הרגיש וראייתם - "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה". וזה אינו נכון, כי אהרן איך בחרוֹ השם אם היה טיפש שירמוהו פתאים?! ועוד למה בנה מזבח לפניו, וציוה שיזבחו זבחים ועולות?! ואחרים אמרו: אין זה אהרן שעשה העגל אחי משה. גם זה הבל, כי הקהל לא נקהלו רק על ההווה תחת משה, וכן כתוב "והנה אהרן וחור", ואם היה אחר - למה לא הרגו אהרן או משה ברדתו מן ההר התפלל גם בעדו. כי איננו נכון שיעשה חסיד עבודה זרה בעבור אחרים, שלא ימותו. גם אומרים רבים כי פירוש "חג לה' מחר" - שהעובדים העגל יהיו נהרגים על יד משה. כי אין משמע דברו, רק אחר שבנה המזבח לפני העגל, ציוה להכריז במחנה שישחטו מחר במזבח שבנה. כמו "אסרו חג בעבותים". וכן עשו וישכימו ממחרת ויעלו עולות. ומחשבות הלב אינם מועילות, כי הנוקב את השם על פי דיבורו ייהרג. וככה האומר: נלכה ונעבדה אלוהים אחרים. והמפרש "אנכי עשו בכורך" - אנכי מה שאנכי, אבל עשו הוא בכורך, אינו פשט, ולא יצא מחכמת הדיבור. ואם ישאל אדם בבית דין את חבירו: האתה הוא חבירי שהלויתי לך כך וכך? ואמר: אני לא. יוכל לומר: מחשבתי היתה שאני חבירו לא יותר. גם ככה דברי דניאל לנבוכדנצאר "מרי חלמא לשנאך", דרך מוסר. ועתה אומר לך דעת הגאון רב סעדיה. אמר, כי אהרן עשה בערמה כאשר עשה יהוא. על כן בנה מזבח. והקשה על נפשו. אם כן למה התנאף השם בו? והנה השיב: בעבור שלא הרגם מיד, כאשר עשה משה בבואו. גם זה איננו נכון, כי הוא קרא חג לה' מחר. וזה השם הוא שם עצם לכבוד השם. ולא יתערב אחר עמו כמלת אלוהים שהוא לענינים רבים. ועוד, למה הזכיר זה בענותו למשה, כי הוא אומר "ואשליכהו באש". ואין המענה דומה לשאלה. ועתה אחל לפרש דרך קצרה קצת הסוד. חלילה חלילה שעשה אהרן עבודה זרה. גם ישראל לא ביקשו עבודה זרה, רק חשבו שמת משה, שהסיעם מים סוף, כאשר פירש. כי ראו שהמן אינו יורד בהר סיני, ומשה התעכב שם ארבעים יום. ואין כוח באדם לחיות זה הזמן בלא מאכל, כי הוא לא אמר להם מתי ירד. גם הוא לא ידע. כי השם אמר לו: עלה אלי ההרה ושב שם עד שאתן לך לוחות הברית. ומלת אלהים כבוד חונה בצורת גוויה. וככה אמרו "אשר ילכו לפנינו". ואם תשים לבך אל המסע הראשון, אז תבין זה. והנה לכבוד השם נעשה. על כן בנה אהרן מזבח לפניו והכריז שיזבחו מחר לכבוד השם, וכן עשו כאשר ציום. וזו תשובת אהרן כי נקהלו עליו, וכמו שהודיעתיך כי כל קהילה ואחריה על היא לגנאי. ואם אחריה אל היא לשבח. כמו "ויקהלו אל המלך שלמה". וזה "אתה ידעת את העם כי ברע הוא", כי אני לא עשיתי רע להם, כי לא ביקשו רק אשר ילך לפניהם, ולכבוד השם עשיתיו. רק בעבור שישראל היו מעורבים עם ערב רב. וזהו "כי ברע הוא", ולא אמר "רע הוא" וחשבו מעטים מישראל שהיתה עבודה זרה, והביאו זבחים והשתחוו לו ואמרו "אלה אלהיך ישראל". ואל תתמה בעבור שהכתוב אומר "כי שחת עמך סרו מהר". כי לא כתוב כל עמך. הלא תראה כי לא מעל בחרם רק עכן לבדו, והנה כתוב "חטא ישראל גם עברו גם גנבו גם כיחשו גם שמו בכליהם". והנה כל עובדי העגל לשם עבודה זרה, שאמרו "אלה אלוהיך ישראל", או היתה כן במחשבתם לא היו רק שלושת אלפים. והנה הם חצי עשירית עשירית המחנה. והכלל כי לא נעשה כהוגן על דרך שנחשב לפתאים שהיה עבודה זרה. ואל תתמה בעבור שהתאנף השם באהרן. כי זה בעבור שהיה הוא הסיבה, כי הנה נענש עם משה אחיו על דבר מי מריבה ולא חטאו בזדון. וכתוב עליהם "לא האמנתם בי", "מריתם", "מעלתם".
ר' יהודה הלוי, הכוזרי מאמר א, סעיף צ"ז:
אמר החבר: העמים כולם בזמן ההוא היו עובדי תמונות, ואילו באו פילוסופים אל חכמי אומה אחת, והביאו בפניהם ראיה על אחדות האלוה ועל ריבונותו, אי אפשר היה לחכמים אלו בלא שייחדו תמונה אליה אפשר לכוון בעבודת האלוה, ובלא שיאמרו לעמם ולהמונם כי תמונה זו ידבק בה עניין אלוהי, וכי מיוחדת היא בתכונות נפלאות. ומפלאות תכונות אלו יש שהיו מייחסים אותן למקור אלוהי, כמו שאנו נוהגים כיום במקומות המקודשים בעינינו, שאנו רואים גם בעפרם ובאבניהם מקור ברכה, ויש שהיו מייחסים אותן לרוחניות אחד הכוכבים או המזלות או לטליסמאות וכדומה. כך לא הסכים אז ההמון על שום תורה אם לא נקשרה בדמיונו עם תמונה מוחשת שאפשר לכוון אליה. והנה בני ישראל אף הם הובטח להם כי ירד אליהם מעם האלוה דבר מה, אשר יראוהו ויכוונו אליו כשם שכיוונו בצאתם ממצרים אל עמוד הענן ואל עמוד האש, שהיו מסתכלים בהם ומכבדים אותם ופונים אליהם ומשתחוים נכחם לאלוה יתברך (וכן היו פונים אל הענן שירד על משה בכל עת דבר האלוה אתו והיו עומדים ומשתחוים נכחו לאלהים). ומששמעו בני העם את הדיבור האלוהי בעשרת הדברות, ומשה עלה אל ההר מתוך ציפיה ללוחות הכתובים אשר יוריד אל העם ולאורו (אשר יראה בהר למען) יעשה כתבניתו לעם, והיה להם דבר נראה לעין אליו יכוונו, ובארון הברית האלוהית הבריאה החדשה אשר יברא האלוה, רצוני לומר שני הלוחות, ונוסף על אלה הענן אשר יכסה את הארון והאור האלוהי והמופתים שיראו בעבורו נשארו עומדים ומצפים לרדת משה. בעודם באותה רוממות, שבה היו ביום מעמד הר סיני, לא שינו פארם ועדים ובגדיהם אשר לבשו ונשארו עומדים במצבם זה ממתינים לבוא משה מרגע לרגע. אולם משה נשאר בהר ארבעים יום, אם כי לא לקח אתו צידה לדרך ולא נפרד מהם. ויהי כהולך על מנת לשוב בו ביום, אז גברה האכזבה אצל אחדים מבני ההמון הרב ההוא. אותה שעה התחיל העם להיחלק לכיתות כי רבו ביניהם הדעות והסברות, ולבסוף הרגישו אחדים מהם צורך לבקש להם נעבד שיוכלו לפנות אליו ככל האומות, אך גם לא כיחשו באלוהותו של מוציאם מארץ מצרים. הם ביקשו רק כי יהיה אתם תמיד נעבד מוחש, אליו יוכלו לרמז מדי ספרם את נפלאות אלהיהם, כאשר עשו זאת לימים אותם המאמינים, אשר בראותם את הארון אשר עשה משה עליו השלום קראו: הנה האלוה. וכמו שאנו עושים כיום ברומזנו לשמים, ולכל דבר שנתאמת אצלנו כי תנועתו אינה כי אם ברצון האלוה בלבד, לא במקרה ולא ברצון אדם ולא בכוח מכוחות הטבע. חטאת העם היתה אפוא רק בזה שעשו להם תמונה דבר שנאסר עליהם, ובזה שייחסו כוח אלוהי לדבר אשר עשו בידיהם ומרצונם בלי אשר באה על כך מצות האלוה. אף יש להם התנצלות על זה במחלוקת שנפלה ביניהם קודם לכן.
נוסף על כך לא היו עובדי הנעבד ההוא כי אם שלושת אלפים איש מתוך ציבור של שש מאות אלף איש אשר להתנצלות יחידי הסגולה שסייעו בעשית הנעבד אולי היתה כוונתם כי יתברר מי הוא החוטא, ומי הוא המאמין למען ייהרג החוטא, אשר יעבוד לעגל. ואם נחשב דבר זה להם לעוון אין זה כי אם בגלל הוציאם מן הכוח אל הפועל חטא, אשר עד הנה היה רק מחשבה צפונה בלב כל.
חטאת העגל לא היה אפוא יציאה מעבודת אל מוציאם ממצרים, כי אם עבירה על אחת ממצוותיו, כי הוא יתברך אסר את עבודת התמונות, והם עשו להם תמונה. היה עליהם להוסיף להמתין למשה ולא לעשות להם סמל מדעתם ולקבוע מקום אליו יכוונו ולא לבנות להם מזבח ולהעלות עליו קרבנות. כל זה בא להם בעצת האצטגנינים ובעלי הטליסמאות שבינהם, אשר חשבו את עבודתם הם שהיו עובדים לפי הקשי הדמיון קרובה לעבודת האמת. אולם דרכם בזה לא היתה כי אם כדרך הכסיל שהזכרנו למעלה, אשר נכנס לאוצר תרופות של רופא והרג בני אדם באותן תרופות אשר קודם לכן היו מתרפאים בהן. אכן העם לא חשב כלל כי על ידי מעשה זה הוא יוצא מעבודת האלוה. ולהפך, לדעתם היה מעשה זה משום השתדלות יתר בעבודת האלוה, ולכן באו אל אהרון, ואהרון ברצותו לגלות את מחשבותיהם הנסתרות סיע במעשה, ולא נחשב לו הדבר לעוון, כי אם בגלל הוציאו את חטא העם מן הכוח אל הפועל. והנה המעשה ההוא מוזר ומגונה בעינינו, כי בזמננו בטלה עבודת התמונות אצל רב האומות, אולם הדור ההוא היה מעשה כזה מקובל, כי כל האומות היו עובדות תמונות. ואילו היתה חטאתם בזה שבנו להם מרצונם בית מיוחד לעבודת האלוה, וקבעוהו מקום לתפילתם, והיו מקריבים בו קרבנות ומרבים לכבדו, לא היה דבר זה זר בעינינו, שכן אנחנו נוהגים כך היום לבנות לנו בתי תפילה לפי בחירתינו ולגדל כבודם ולייחס להם ברכות שנתברכנו בהן. ויש שאנו אומרים כי האלוה שוכן בתוכם ומלאכיו חונים סביבם. ולולא היה דבר זה נחוץ לנו לשם שמירה על אחדות קהלנו, היה מוזר מאוד בעינינו כשם שהיה מגונה בעיני אבותינו בימי המלכים, אשר מוחים ביד הקהל שרצה לבנות היכלות מיוחדים לעבודת האלוה, שהיו נקראים במות וטובי המלכים היו הורסים את ההיכלות ההם, למען לא יינתן כבוד כי אם לבית אשר בחר בו האלוה, ורק בדרך העבודה אשר ציוה עליה. ולעומת זה, אותן התמונות שהתירן האלוה, הכרובים למשל, לא נראו לעם כדבר מוזר.
ועם כל זה בא העונש על האנשים אשר עבדו את העגל ביום ההוא ונהרגו, אך מספרם הגיע רק לשלושת אלפים איש מבין שש מאות אלף, ולא פסק המן מלרדת על העם, ולא הענן מלסוכך עליהם, ועמוד האש מלהנחותם, והנבואה התמידה ונתגברה ביניהם, ולא נעדרה מהם סגולה אחת מכל הסגולות אשר חוננו בהן, חוץ משני הלוחות אשר שיבר משה עליו השלום, אך מיד התפלל להשבתם, והושבו להם שני לוחות אבנים כראשונים, כי כיפר להם החטא ההוא.
דעות שונות לחכמים ולמפרשים בעניין חטא העגל – מהן? כיצד השתדלו החכמים הנ"ל ללמד זכות על ישראל, וכיצד ביארו את חטא העגל? |
שאלה קשה
שאלה קשה ביותר
