"מכה איש..."

העתק דברי רש"י, וסמן אותם בסימני פיסוק.

באיזה משני הפסוקים (פסוקנו וויקרא כ"ד י"ז) שעליהם מדבר רש"י הנושא הוא בעל היקף רחב יותר, ובאיזה מהם המשלים [-המושא] הוא בעל היקף רחב יותר?

רש"י, פסוק י"ג:

ד"ה והאלקים אינה לידו: זימן לידו לשון (תהילים צא) "לא תאונה אליך רעה", (משלי יב) "לא יאונה לצדיק כל אוון" (מ"ב ה), "מתאנה הוא לי" - מזדמן למצוא לי עילה.

והאלוקים אינה לידו: ולמה תצא זאת  מלפניו? הוא שאמר דוד "כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע" (שמואל א כד, יג). "משל הקדמוני" היא התורה שהיא משל הקדוש ברוך הוא, שהוא קדמונו של עולם. והיכן אמרה תורה מרשעים יצא רשע? - "והאלוקים אינה לידו". במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם, אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד, ולא היו עדים בדבר שיעידו. זה לא נהרג, וזה לא גלה. והקדוש ברוך הוא מזמנן לפונדק אחד. זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג שוגג עולה. בסולם ונופל על זה שהרג במזיד והורגו, ועדים מעידים עליו ומחייבים אותו לגלות. נמצא זה שהרג בשוגג גולה, וזה שהרג במזיד נהרג.

מה קשה לרש"י, ומה הרעיון שרוצה רש"י להסביר על ידי דוגמתו?

ועין גם ראב"ע:

כמו כי מתאנה הוא לי. מבקש סיבות ועלילות. והנה טעמו שהשם סיבב ותיקן עלילות שימות זה מיד זה, ולא עלתה במחשבתו. והשם סיבב לו זה בעבור עוון אחר שעשה, כדי שיגלה ממקומו. וכתיב (משלי י"ב כ"א) "לא יאונה לצדיק כל און".

ומה עניין הפסוק משלי י"ב כ"א לכאן?

ראב"ע, פסוק י"ד:

ד"ה וכי יזיד: טעם להרגו כאילו כתיב והרגו בערמה. וכמוהו "כי תחל לזנות", שפירוש כי תחלל נפשה לזנות. על כן אביה היא מחללת.

מה קשה לראב"ע?

רש"י, פסוק י"ט:

ד"ה ורפוא ירפא: כתרגומו ישלם שכר הרופא (ב"ק פה).

מה קשה לרש"י?

 רמב"ן, פסוק ל"א:

ד"ה או בן יגח: ועל דרך הפשט, בעבור שהשור הממית אדם גדול הוא רע מאוד, כדוב שכול במדבר, ואם הועד בבעליו ולא ישמרנו, הנה פשע פשיעה גדולה, וראוי שיתחייב מיתה וכופר, אבל הממית את הקטנים אינו רע כל כך, ודרך רוב השוורים שלא ייראו מהם, ויעלה על הדעת שלא יתחייב בעליו, ולפיכך אמר הכתוב כי כמשפט הזה יעשה לו.

לרש"י, פסוק ל"ה:

ד"ה שור איש: שור של איש.

מה קשה לרש"י?       

 ועין גם ראב"ע, שם:

ד"ה וכי יגוף: אמר בן זוטא כי רעהו תואר לשור, ולא ראה כי שור איש סמוך הוא. וכן הוא "שור רעהו", ואין לשור רֵעַ, רק בן זוטא לבדו, וזה השור שהוא תם, ישלם בעליו חצי נזק.

פסוק י"ח, רש"י:

ד"ה ונפל למשכב: כתרגומו ויפול לבוטלן, לחולי שמבטלו ממלאכתו.

פסוק י"ט, רש"י:

ד"ה: על משענתו: על בוריו וכוחו (מכילתא).

היש רמזים בלשון הכתוב (נוסף על הנימוקים מצד התוכן) המסייעים לפירושו של רש"י?

פסוק כ"ד, רש"י:

ד"ה: עין תחת עין: סימא עין חבירו, נותן לו דמי עינו כמה שפָּחתו דמיו למכור בשוק, וכן כולם ולא נטילת אבר ממש, כמו שדרשו רבותינו בפרק החובל (ב"ק פד).

הבא את הוכחותיו של ר' סעדיה גאון המובאים בראב"ע והוסף עוד עליהן.

ראב"ע:

ד"ה עין: אמר רב סעדיה: לא נוכל לפרש זה הפסוק כמשמעו, כי אם אדם הכה עין חבירו, וסרה שלישית אור עיניו, איך ייתכן שיוכה מכה כזאת בלי תוספת ומגרעת. אולי יחשיך אור עינו כולו? ויותר קשה הכוויה והפצע והחבורה, כי אם היו במקום מסוכן - אולי ימות, ואין הדעת סובלת. אמר לו בן זוטא: והלוא כתוב במקום אחר "כאשר יתן מום באדם כן יינתן בו". והגאון השיב לו: יש לנו בי"ת תחת על. והנה טעמו כן יינתן עליו עונש. ובן זוטא השיב לו: "כאשר עשה כן יעשה לו". והגאון השיב: הנה שמשון אמר "כאשר עשו לי כן עשיתי להם". ושמשון לא לקח נשותיהם ונתנם לאחרים, רק גמולם השיב להם. ובן זוטא השיב: אם היה המכה עני, מה יהיה עונשו. והגאון השיב: אם עיוור יעוור עין פיקח, מה ייעשה לו. כי העני ייתכן שיעשיר וישלם. רק העיוור לא יוכל לשלם לעולם. והכלל, לא נוכל לפרש על דרך מצות התורה פירוש שלם, אם לא נסמוך על דברי חז"ל. כי כאשר קיבלנו התורה מן האבות, כן קיבלנו תורה שבעל פה. אין הפרש ביניהם. והנה יהיה פירוש "עין תחת עין". ראוי להיותו עינו תחת עינו אם לא יתן כפרו. ואמר הגאון כי יש שן, שהעונש שלו מעט, אם יהיה המוכה נער. כי אם ייכרת, עוד יחליף. והזכיר היד, כי היא בעלת מלאכה, והזכיר הרגל שהוא יותר קשה מהיד. כי לא יוכל אדם ללכת ברגל אחת. ולפי דעתי, כי הזכיר אלה האיברים על ההווה ברוב. כי כאשר יכה אדם חבירו, או יכנו בעין שהוא עומד כנגדו, או בפה שעומד כנגדו וישבור שניו, או ביד שבה יילחם, או יגן בעד פניו או ברגל בברחו מפניו.

מה פירוש הביטוי "אם זה אינו תלוי"?

מדוע לא מנה ר' ישמעאל יחד עם שלושת פסוקיו גם את פסוקנו?

פסוק י"ט "שומר קשואין"

ד"ה רק שבתו: ביטול מלאכתו מחמת החולי אם קטע ידו או רגלו רואין ביטול מלאכתו מחמת החולי, כאילו הוא שומר קישואין, שהרי אף לאחר החולי אינו ראוי למלאכת יד ורגל, והוא כבר נתן לו מחמת נזקו דמי ידו ורגלו, שנאמר "יד תחת יד רגל תחת רגל".

פסוק כ"ח "דיבר הכתוב בהוה"

ד"ה וכי יגח: (מכילתא, ב"ק כד) אחד שור ואחד כל בהמה וחיה ועוף, אלא שדיבר הכתוב בהווה.

פסוק ל"ה "חצי הפחת".. "לשלם מן העליה".

ד"ה ומכרו את השור - בשוים הכתוב מדבר: שור שוה מאתיים, שהמית שור שוה מאתיים, בין שהנבלה שוה הרבה, בין שהיא שוה מעט, כשנוטל זה חצי החי וחצי המת ,וזה חצי החי וחצי המת, נמצא כל אחד מפסיד חצי נזק שהזיקה המיתה. למדנו שהתם משלם חצי נזק, שמן השוין אתה למד לשאינן שוין, כי דין התם לשלם חצי נזק לא פחות ולא יותר. או יכול אף בשאינן שוין בדמיהן כשהן חיים אמר הכתוב וחצו את שניהם, אם אמרת כן, פעמים שהמזיק משתכר הרבה, כשהנבלה שוה לימכר לעובד כוכבים, הרבה יותר מדמי שור המזיק. ואי אפשר שיאמר הכתוב שיהא המזיק נשכר, או פעמים שהניזק נוטל הרבה יותר מדמי נזק שלם, שחצי דמי שור המזיק שוה יותר מכל דמי שור הניזק. ואם אמרת כן, הרי תם חמור ממועד. על כורחך לא דיבר הכתוב אלא בשוין, ולימדך שהתם משלם חצי נזק, ומן השוין תלמוד לשאינן שוין, שהמשתלם חצי נזקו שמין לו את הנבלה, ומה שפחתו דמיו בשביל המיתה נוטל חצי הפחת והולך. ולמה אמר הכתוב בלשון הזה, ולא אמר ישלם חציו? ללמד שאין התם משלם אלא מגופו, ואם נגח ומת - אין הניזק נוטל אלא הנבלה. ואם אינה מגעת לחצי נזקו - יפסיד, או שור שוה מנה שנגח שור שוה חמש מאות זוז אינו נוטל אלא את השור, שלא נתחייב התם לחייב את בעליו לשלם מן העליה (ב"ק כו).

הרי לפניך שלושה מקרים. כמה מפסידים המזיק והניזק בכל אחד מהם:

מקרה א: שור ששוויו 10 נגח שור ששוויו 10. הנבלה נמכרה ב-2;

מקרה ב: שור ששוויו 40 נגח שור ששוויו 20. הנבלה נמכרה ב-5;

מקרה ג: שור ששוויו 25 נגח שור ששוויו 60. הנבלה נמכרה ב-5.

שאלה למקרה ב: כמה היה מפסיד כל אחד, לו פירשנו את הפסוק כמשמעו?

שאלה למקרה ג: מה המילים ברש"י המשמשות נימוק לתשובתך?

פסוק י"ג

"וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱ-לֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה"

רש"י:

ד"ה צדה: לשון ארב, וכן הוא אומר (ש"א כד) "ואתה צודה את נפשי לקחתה". ולא ייתכן לומר צדה לשון הצד ציד, שצידת חיות אין נופל ה"א בפועל שלה, ושם דבר בה ציד. וזה שם דבר בו צדייה, ופועל שלו צודה, וזה פועל שלו צד, ואומר אני פתרונו כתרגומו ודלא כמן ליה.

תרגם את דבריו (עד ודלא כמן ליה) למונחים דקדוקיים מודרניים. מי הוא מנחם הנזכר ברש"י?