שירת הים
שמות פרק טו, פסוקים א - יט
עצה טובה: בקשר למלחמת עמלק קרא: רש"י ד"ה כי יד על כס יה; רמב"ן סוף הפרשה וטעם העונש, ובייחוד: ראש השנה פרק נ, משנה ח.
| א. | שאלות בדברי אברבנאל |
אברבנאל, כותב בהקדמתו לשירה:
כל שירה, יסדו לה מערכות ניגונים ידועים. ולזה תמצא בשירה הזאת, כי בעבור המשקל נדחקו האותיות והוצרך בהרבה מקומות להאריך ולהוסיף אותיות, כדי להצדיק המשקל והניגון ובמקומות הוצרך לחסר אות גם כן מפני זה... התחשוב שטעה אדון הנביאים בדקדוק האותיות וסדר כתיבתם? אלא שעניין השיר וצורך הניגון והזמר הצריכו לכך.
עבור על כל השירה וציין את האותיות הנוספות והחסרות מן הטעם הנ"ל!
| ב. | "אז ישיר משה" |
פסוק א'"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה"
רש"י:
"אז", כשראה הנס, עלה בלבו שישיר שירה, וכן (יהושע י) "אז ידבר יהושע" וכן (מ"א ז) "ובית יעשה לבת פרעה" - חשב בלבו שיעשה לה. אף כאן "ישיר" - אמר לו לבו שישיר, וכן עשה. "ויאמרו לאמר אשירה לה'", וכן ביהושע, כשראה הנס, אמר לו לבו שידבר, וכן עשה "ויאמר לעיני כל ישראל", וכן שירת הבאר, שפתח בה "אז ישיר ישראל" פירש אחריו "עלי באר ענו לה" (מ"א יא), "אז יבנה שלמה במה" - פירשו בו חכמי ישראל שביקש לבנות ולא בנה. למדנו שהיו"ד על שם המחשבה נאמרה. זהו ליישב פשוטו, אבל מדרשו אמרו רבותינו ז"ל מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה. וכן בכולן, חוץ משל שלמה שפירשוהו ביקש לבנות ולא בנה. ואין לומר וליישב לשון הזה כשאר דברים הנכתבים בלשון עתיד והן מיד, כגון (איוב א) "ככה יעשה איוב" (במדבר ט) "על פי ה' יחנו" "ויש אשר ישכון הענן", לפי שהן דבר ההווה תמיד, ונופל בו בין לשון עתיד בין לשון עבר, אבל זה שלא היה אלא לשעה, אינו יכול ליישבו בלשון הזה.
משפט לשון הקודש לומר לשון עתיד תחת עבר עם מלת אז, "אז יבנה שלמה", "אז יבנה יהושע", "אז יבדיל משה". וככה בלשון ישמעאל. משה לבדו חיבר השירה, ולמדוה ישראל ושורר כל אחד ואומר "אשירה לה'". וכמוהו "ויצו משה וזקני ישראל", כי המצוה משה לבדו אמרה וזקני ישראל אמרוה לכל.
לשון רבינו שלמה, כשראה הנס, עלה בלבו שישיר שירה, וכן עשה "ויאמרו לאמר" וגו'. וכן "אז ידבר יהושע" (יהושע י יב), כשראה הנס, אמר לו לבו לדבר, וכן עשה "ויאמר לעיני ישראל", וכן שירת הבאר, שפתח בה "אז ישיר ישראל" (במדבר כא יז), פירש אחריו "עלי באר ענו לה", וכן "ובית יעשה לבת פרעה "(מ"א ז ח), חשב בלבו לעשות לה הבית. "אז יבנה שלמה" (שם יא ז), פירשוהו חכמי ישראל (סנהדרין צא:) שביקש לבנות ולא בנה. זהו ליישב פשוטו. ומה יאמר הרב בפסוק "יעשו עגל בחורב" (תהלים קו יט), "כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון" (שם עח מ), וכל המזמור כן, "יהרג בברד גפנם" (שם מז), "ישלח בהם ערוב" (שם מה), וכן "ומאין יבואו אליך" (מ"ב כ יד), "מן המכים אשר יכוהו ארמים" (שם ח כט, ט טו), וכן "ומשה יקח את האוהל" (להלן לג ז), כי איננו לשון הווה, שלא לקחו אלא פעם אחת. אבל דרך הלשון הוא לומר עתיד במקום עבר, וכן יאמרו במקומות רבים ההפך. והטעם, כי מנהג הלשון שהמספר עניין יעמיד עצמו בזמן שיחפוץ, וירמוז למעשה ממנו. פעם יעמיד עצמו בזמן המעשה וידבר בו בעניין הווה, ועומד עליו בתחילתו, ויאמר "ישיר ישראל" כאילו משוררים לפניו, וכן כולם, ופעם יאחר עצמו ויאמר זה נעשה כבר, והכל לאמת עניין, ולכן רוב שיבוא זה יהיה בעניין הנבואות.
1.
מה הקושי כאן ואיך מתרצים אותו רש"י, ראב"ע, רמב"ן?
רש"י, פסוק ו':
ד"ה תרעץ אויב: תמיד היא רועצת ומשברת האויב. ודומה לו "וירעצו וירוצצו את בני ישראל" (בשופטים סי' י). (דבר אחר: ימינך הנאדרת בכוח היא משברת ומלקה אויב).
פסוק י"ד:
ד"ה ירגזון: מתרגזין.
2.
מהו, לפי רש"י, ההבדל בין עתיד של "אז ישיר" ובין עתיד של פסוק ו': תרעץ אויב ושל "ירגזון"?
| ג. | שאלות באונקלוס |
שאלה זו רק למעיינים בתרגום אונקלוס-
השירה הזאת עשירה בהגשמות מפאת סגנונה הפיוטי.
הבא דוגמאות מתוך התרגום, המראות כיצד משתדל המתרגם להרחיק או לפחות לרכך את ביטויי ההגשמה!
| ד. | "עזי וזמרת יה" |
"עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ"
רש"י:
אונקלום תרגם תוקפי ותושבחתי עזי כמו עזי בשור"ק וזמרת כמו וזמרתי. ואני תמה על לשון המקרא, שאין לך כמוהו בנקודתו במקרא, אלא בג' מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת וכל שאר מקומות נקוד שור"ק - (ירמיהו טז) "ה' עֻזי ומעזי" (תהילים נט) "עֻזו אליך אשמורה", וכן כל תיבה בת שתי אותיות הנקודה מלאפו"ם כשהיא מארכת באות שלישית ואין השניה [בשו"א] בחטף, הראשונה נקודה בשור"ק, כגון עז - עֻזי, רוק - רוקי, חֹק - חֻקי, עול - עוּלו "יסור עולו", כֹּל - כֻּלו "ושלישים על כֻּלו". ואלו ג' "עזי וזמרת" של כאן ושל ישעיהו ושל תהלים - נקודים בחטף קמ"ץ. ועוד אין באחד מהם כתוב וזמרתי אלא וזמרת וכולם סמוך להם "ויהי לי לישועה". לכך אני אומר ליישב לשון המקרא שאין עזי כמו עוזי, ולא וזמרת כמו וזמרתי, אלא עזי - שם דבר הוא, כמו (שם קכג) "היושבי בשמים" (עובדיה א) "שוכני בחגוי סלע" (דברים לג) "שוכני סנה", וזהו השבח "עזי וזמרת יה" הוא היה לי לישועה. וזמרת דבוק הוא לתיבת השם כמו (שופטים ה) "לעזרת ה'" (ישעיהו ט) "בעברת ה'" (קוהלת ג) "על דברת בני האדם", ולשון "וזמרת" לשון (ויקרא כה) "לא תזמור" (ישעיהו כה) "זמיר עריצים" לשון כיסוח וכריתה, עוזו ונקמתי של אלהינו היה לנו לישועה...
רש"ר הירש, מתרגם:
מיין זיג אונד זאנג איזט גאט.
המתאים התרגום הזה לרש"י או לא?
| ה. | השוואת מפרשים |
1.
"ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ"
רש"י:
ד"ה איש מלחמה: בעל מלחמה כמו (רות א) "איש נעמי". וכל איש ואישך מתורגמין בעל וכן (מלכים א ב) "וחזקת והיית לאיש" - לגיבור.
ד"ה ה' איש מלחמה: שהוא מעמיד אוהביו הדבקים בו. והוא איש מלחמה לאויביהם. ופירוש איש כעצם הדבר. והנה בכוכבים "איש לא נעדר", ובחיות "איש אל עבר פניו ילכו". ובמלאכים "והאיש גבריאל". והנה איש מלחמה כמו בעל מלחמה. כמו "איש אמונים" - איש שבו אמונים.
מה קשה לרש"י, ואיך מתרץ את הקושי הראב"ע?
2.
פסוק ו'
"יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב"
רש"י:
ד"ה ימינך ימינך: שני פעמים. כשישראל עושין את רצונו של מקום - השמאל נעשית ימין.
ימינך ה' שאתה נאדרי בכח היא תרעץ אויב. ימין היא לשון נקבה כדכתיב "ימין ה' רוממה". ומקרא זה כעין "נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם", "עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו", "כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו". חצי הראשון אינו מסיים דברו, עד שיבוא חצי האחרון וכופלו ומשלים דברו. אך בחצי הראשון מזכיר במי הוא מדבר.
מה קשה לרש"י, ואיך מתרץ את הקושי הרשב"ם?
3.
פסוק ח'
"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם"
רש"י:
ד"ה בלב ים: בחוזק הים ודרך המקראות לדבר כן (דברים ד' י"א) "עד לב השמים", (שמואל ב י"ח) "בלב האלה", לשון עיקרו ותוקפו של דבר.
ד"ה בלב ים: באמצע הגוף כנגד רוחב הגוף.
מה קשה לרש"י, ואיך מתרץ את הקושי הראב"ע?
4.
פסוק ט'
"אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי"
רש"י:
ד"ה אמר אויב: לעמו כשפיתם בדברים: ארדוף ואשיגם ואחלק שלל עם שרי ועבדי.
רשב"ם:
ד"ה אמר אויב: כשראה הים לחרבה.
מה קשה לרש"י, ואיך מתרץ את הקושי הרשב"ם?
5.
פסוק ט'
"אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי"
רש"י:
ד"ה אריק חרבי: אשלוף ועל שם שהוא מריק את התער בשליפתו ונשאר ריק, נופל בו לשון הרקה כמו (בראשית מב, לח) "מריקים שקיהם" (ירמיהו מח) "וכליו יריקו". ואל תאמר אין לשון ריקות נופל על היוצא אלא על התיק ועל השק ועל הכלי שיצא ממנה, אבל לא על החרב ועל היין. ולדחוק ולפרש "אריק חרבי" כלשון (בראשית יד) "וירק את חניכיו" - אזדיין בחרבי מצינו הלשון מוסב אף על היוצא (שיר השירים א) "שמן תורק" (ירמיהו מח) "ולא הורק מכלי אל כלי" - לא הורק הכלי אין כתיב כאן, אלא לא הורק היין מכלי אל כלי, מצינו הלשון מוסב על היין וכן (יחזקאל כח) "והריקו חרבותם על יופי חכמתך" דחירם.
מה קשה לרש"י?
6.
"תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ"
רש"י:
ד"ה עד יעבור: כתרגומו.
עד דיעבר עמך יי ית ארנונא, עד דיעבר עמא דנן דפרקתא ית ירדנא.
רשב"ם:
ד"ה עד יעבור: שניהם עד יעבור את הירדן אל ארץ ישראל כפל אחד של עברת הירדן כעין ימינך ה'. לפי הפשט בגדול זרועך. כמו בזרוע גדלך וכן קדוש היכלך בתהלים. כמו היכל קדשך.
מה קשה לרש"י, ואיך מתרץ את הקושי הרשב"ם?
| ו. | "נורא תהילות" |
"נוֹרָא תְהִלֹּת"
רש"י:
יראו מלהגיד תהילותיו פן ימעטו, כמו שכתוב (תהלים סה ב) "לך דומיה תהילה".
כי כל המהללים יראים הם להלל שמו, כי מי ישמיע כל תהילתו, והם חייבים להלל שמו. כי הוא לבדו עושה פלא.
ומי שידע גודל תהילותיו ייראהו בשבילו, לא בשביל יראת עונש שיבוא מאתו.
יראו מלהגיד תהילותיו פן ימעטו, כמו "לך דומיה תהילה" (תהלים סה ב). לשון רש"י. וגם ר' אברהם פירש כי כל המהללים יראים להלל שמו, כי מי ישמיע כל תהילתו, והם חייבים להלל שמו, כי הוא לבדו עושה פלא.
ולפי דעתי, כי טעם נורא תהלות שהוא נורא בתהלות, כי יעשה דברים נוראים ומתהלל בהם, שעשה נקמות בעוברי רצונו והושיע בהם את עבדיו, והנה הוא בזה נורא ומהולל מאוד. ובעבור כי מלכי ארץ נוראים בעשק ונלוז, אמר כי ה' הוא נורא בדברים אשר הוא מהולל בהם...
1.
מה פירוש מילים אלה לפי רש"י, ראב"ע, ספורנו, רמב"ן.
2.
למי מהם קרובים דברי המדרש שוחר טוב פרק ק"ו:
"אמר ר' יודן: נורא אתה על כל תהילותיך, כיצד? מלך בשר ודם נכנס למדינה, מקלסין אותו שהוא גיבור ,ואינו אלא חלש; שהוא עשיר, ואינו אלא עני; שהוא רחמני, ואינו אלא אכזרי; אבל הקדוש ברוך הוא אינו כך, אלא מכל דבר שמקלס אדם לקדוש ברוך הוא יש בו יותר ויותר מכאן שהוא נורא על תהלותיו.
שאלה קשה
שאלה קשה ביותר
