| 1. |
מה קשה לרש"י בפסוקים הבאים:
| א. |
פרק ו' פסוק ט':
ד"ה אלה תולדות נח נח איש צדיק: הואיל והזכירו סיפר בשבחו שנאמר (משלי י) "זכר צדיק לברכה" דבר אחר: לימדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים.
ואיך מתרצים את הקושי ראב"ע:
ד"ה אלה תולדות: כמו הקורות, כטעם "מה ילד יום", וכמוהו "אלה תולדות יעקב".
ד"ה איש צדיק: במעשיו.
וספורנו:
ד"ה אלה תולדות נח: ענייניו וילדי ימיו.
ד"ה צדיק: במעשיו. |
| ב. |
פרק ו' פסוק י"ג:
ד"ה כי מלאה הארץ חמס: לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל (סנהדרין קח). |
| ג. |
פרק ו' פסוק י"ח:
ד"ה והקימותי את בריתי: (ב"ר) ברית היה צריך על הפירות, שלא ירקבו ויעפשו, ושלא יהרגוהו רשעים שבדור. |
| ד. |
פרק ח' פסוק א':
ד"ה ויזכר אלקים: זה השם מידת הדין הוא, ונהפכה למידת רחמים על ידי תפילת הצדיקים. ורשעתן של רשעים הופכת מידת רחמים למידת הדין, שנאמר (בראשית ו) "וירא ה' כי רבה רעת האדם" וגו' "ויאמר ה' אמחה", והוא שם מידת רחמים. | |
| 2. |
מה קשה לראב"ע, בפרק ח' פסוק כ"א:
ד"ה וירח: ...וחלילה חלילה להיות השם מריח ולא אוכל. כי כן כתוב "אשר חלב זבחימו יאכלו". רק הטעם שקיבל העולה וישרה לפניו, כאדם שמריח ריח טוב והא ערב. |
פרק ו' פסוק י"ב
""וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ"
רש"י:
ד"ה כי השחית כל בשר: אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן.
רמב"ן:
ד"ה כי השחית כל בשר את דרכו: אם נפרש כל בשר כמשמעו, ונאמר שאפילו בהמה וחיה ועוף השחיתו דרכם להיזקק לשאינן מינן, כמו שפירש רש"י, נאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם, לא מפני כולם אלא מפני מקצתם, וסיפר עונש האדם לבדו. או שנאמר שלא שמרו גם בזה תולדתם, והיתה כל הבהמה טורפת, וכל העוף דורס. והנה גם הם עושים חמס.
ועל דרך הפשט "כל בשר" זה כל האדם, ולמטה יפרש "כל בשר אשר בו רוח חיים" (להלן ז טו), "ומכל החי ומכל בשר" (להלן פסוק יט), כל חי בגוף, אבל בכאן "כל בשר" כל האדם, וכן "יבוא כל בשר להשתחוות לפני" (ישעיה סו כג), וכן "בשר כי יהיה בעורו" (ויקרא יג כד).
|
מה בין רש"י לרמב"ן במשמעות המילים "כי השחית כל בשר", ואיזה פירוש מתאים, לפי דעתך, יותר לתוכן הפרשה? |
פרק ו' פסוק י"ח
"וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי"
ראב"ע:
לאות שהשם נשבע לו שלא ימות הוא ובניו במבול, ואם לא נמצא בתחילה מפורש, כאשר מצאנו במשנה התורה "נשלחה אנשים לפנינו".
הראב"ע מביא לשם ביאור המילים האלה את הפסוק מדברים פרק א' פסוק כ"ב:
"וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן"
|
מה היא כוונת המפרש, ומה הוא בא ללמדנו? |
פרק ח' פסוק א'
"וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ... עַל הָאָרֶץ"
רש"י:
ד"ה ויעבר אלהים רוח: רוח תנחומין והנחה עברה לפניו.
ד"ה על הארץ: על עסקי הארץ.
|
מה מכריח את רש"י בשני המקומות להוציא את הפסוק מידי פשוטו? |
פרק ח' פסוק כ"א
"כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו"
שד"ל, (שמואל דוד לוצטו) מפרש בלשון זו:
"כבר מזמן נעוריו ואילך לבו חורש ויוצר מחשבות רע. והנה לא אמר כי לב האדם רע בטבעו, אלא כי מחשבותיו רעות מאז ימי נעוריו, בלי שיהיה זה הכרחי וטבעי באדם".
|
מה היא הבעיה ששד"ל רואה אותה בפסוק זה, ובאיזו דרך הוא פותרה? |
פרק ט' פסוק ז'
"וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ"
רש"י:
ואתם פרו ורבו: (כתובות ה) לפי פשוטו, הראשונה לברכה, וכאן לציווי, ולפי מדרשו להקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים (יבמות סה).
|
רש"י לומד מצוות פריה ורביה מפסוק זה, בניגוד למניין המצוות הלומד אותה המצווה מבראשית א' פסוק כ"ח:
"וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ..."
מה הוא נימוקו של רש"י ללמדה מכאן ולא מפרק א' פסוק כ"ח וגם לא מפסוק א' של פרק ט':
"...וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ"? |
| 1. |
מונחי רש"י בדקדוק שונים לפרקים ממונחינו היום.
מה המובן של "להבא" ברש"י, לפרק ו' פסוק ט':
ד"ה התהלך: לשון עבר, וזהו שימושו של ל' בלשון כבד משמשת להבא ולשעבר בלשון אחד - "קום התהלך" (שם יג) להבא, "התהלך נח" - לשעבר, "התפלל בעד עבדיך" (ש"א יב) - להבא, "ובא והתפלל אל הבית הזה" (מלכים א ח) - לשון עבר, אלא שהוי"ו שבראשו הופכו להבא. |
| 2. |
פרק ח' פסוק י"א:
ד"ה טרף בפיה: אומר אני שזכר היה, לכן קוראו פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה, לפי שכל יונה שבמקרא לשון נקבה כמו (שה"ש ה) "כיונים על אפיקי מים רוחצות", (יחזקאל ז) "כיוני הגאיות כולם הומות", (הושע ז) "כיונה פותה".
מדוע יש לדעת רש"י לפרש כאן "היונה" בלשון זכר? באיזה דרך אפשר לפרש את המילה עוד?
(עיין יחזקאל פרק י"ז פסוק ט':
"אֱמֹר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' תִּצְלָח הֲלוֹא אֶת שָׁרָשֶׁיהָ יְנַתֵּק וְאֶת פִּרְיָהּ יְקוֹסֵס וְיָבֵשׁ כָּל טַרְפֵּי צִמְחָהּ תִּיבָשׁ וְלֹא בִזְרֹעַ גְּדוֹלָה וּבְעַם רָב לְמַשְׂאוֹת אוֹתָהּ מִשָּׁרָשֶׁיהָ"). |