נח

עצה טובה: אם נמצא בנקודתך מדרש רבה, קרא פרשה ל"ג על הפסוק "וישלח את היונה".

פרק ו' פסוק י"ב

""וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ"

רש"י:

ד"ה כי השחית כל בשר: אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן.

רמב"ן:

ד"ה כי השחית כל בשר את דרכו: אם נפרש כל בשר כמשמעו, ונאמר שאפילו בהמה וחיה ועוף השחיתו דרכם להיזקק לשאינן מינן, כמו שפירש רש"י, נאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם, לא מפני כולם אלא מפני מקצתם, וסיפר עונש האדם לבדו. או שנאמר שלא שמרו גם בזה תולדתם, והיתה כל הבהמה טורפת, וכל העוף דורס. והנה גם הם עושים חמס.
ועל דרך הפשט "כל בשר" זה כל האדם, ולמטה יפרש "כל בשר אשר בו רוח חיים" (להלן ז טו), "ומכל החי ומכל בשר" (להלן פסוק יט), כל חי בגוף, אבל בכאן "כל בשר" כל האדם, וכן "יבוא כל בשר להשתחוות לפני" (ישעיה סו כג), וכן "בשר כי יהיה בעורו" (ויקרא יג כד).

פרק ו' פסוק י"ח

"וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי"

ראב"ע:

לאות שהשם נשבע לו שלא ימות הוא ובניו במבול, ואם לא נמצא בתחילה מפורש, כאשר מצאנו במשנה התורה "נשלחה אנשים לפנינו".

הראב"ע מביא לשם ביאור המילים האלה את הפסוק מדברים פרק א' פסוק כ"ב:

"וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן"

פרק ח' פסוק א'

"וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ... עַל הָאָרֶץ"

רש"י:

ד"ה ויעבר אלהים רוח: רוח תנחומין והנחה עברה לפניו.

ד"ה על הארץ: על עסקי הארץ.

פרק ח' פסוק כ"א

"כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו"

שד"ל, (שמואל דוד לוצטו) מפרש בלשון זו:

"כבר מזמן נעוריו ואילך לבו חורש ויוצר מחשבות רע. והנה לא אמר כי לב האדם רע בטבעו, אלא כי מחשבותיו רעות מאז ימי נעוריו, בלי שיהיה זה הכרחי וטבעי באדם".

פרק ט' פסוק ז'

"וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ"

רש"י:

ואתם פרו ורבו: (כתובות ה) לפי פשוטו, הראשונה לברכה, וכאן לציווי, ולפי מדרשו להקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים (יבמות סה).