רש"י, פסוק כ"ה:
ד"ה ברזל ונחושת: עכשיו הוא מדבר כנגד כל ישראל, שהיו גיבוריהם יושבים בערי הספָר ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים ליכנס בה, כאילו היא סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת. דבר אחר ברזל ונחושת מנעלך: ארצכם נעולה בהרים שחוצבין מהם ברזל ונחושת, וארצו של אשר היתה מנעולה של ארץ ישראל .
ד"ה וכימיך דבאך: וכימיך שהם טובים לך שהן ימי תחילתך, ימי נעוריך, כך יהיו ימי זקנתך שהם דואבים זבים ומתמוטטים, דבר אחר וכימיך דבאך: וכימיך שהם טובים לך, כמניין ימיך כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום, יהיו דבאך, שכל הארצות דובאות כסף וזהב לארץ ישראל, שתהא מבורכת בפירות, וכל הארצות מתפרנסות הימנה וממשיכות לה כספם וזהבם אשקלונ"ט הכסף והזהב כלה מהם, שהם מזיבות אותו לארצכם.
פסוק כ"ו:
ד"ה אין כאל: דע לך, ישורון, שאין כאל בכל אלוהי העובדי כוכבים, ולא כצורך צורם.
ראב"ע, פסוק כ"ה:
ד"ה ברזל ונחושת: כי בחלקו יהיה הרי ברזל ונחושת.
פסוק כ"ו:
ד"ה אין כאל: שב לברך הכלל.
פסוק ב':
ד"ה אש דת למו: ...והנכון בעיני, שהפרשה היא ברכה כלל לכל ישראל, ואחר כך פירט לכל שבט ושבט. ואחר כן כללם במקום "אין כאל ישורון"...
ספורנו, פסוק ב':
ד"ה ויאמר: וקודם שהתחיל הברכה המתחלת "ברזל ונחושת מנעליך", אמר זאת ההקדמה והתפלל על השבטים למען תחול ברכתו, כי אמנם דברי הברכה בכל מקום מדברים עם המבורך כאומרו "אמור להם". וכן כל דבריו מ"ברזל ונחושת" עד "על במותימו תדרוך" היו עם ישראל אבל דבריו הקודמים היו עם האל לבקש מלפניו על עמו.
פסוק כ"ו:
ד"ה אין כאל ישורון: אחר שסיים תפילתו על השבטים, התחיל בברכת ישראל בכלל, ואמר: אתה, ישורון, בהיות כי אין כאל יכול על כל ובלתי משתנה, תהי מלכותך נבדלת מכל שאר המלכויות בשתים. ראשונה שלא ייכנסו בה אומות להילחם ולא יחמוד איש את ארצך מיראתה, כמו שהיה כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. כאילו תהיה הארץ נעולה במנעולי ברזל ונחושת. שנית, שלא תהיה מלכותך עולה ויורדת, כמו מלכות אומות העולם בעלות מזלם, ויורדת בירידתו, מפני שהם תחת הנהגת צבאות השמים אבל אתה "כימיך", שהם ימי הנעורים ותחילת כניסתך לארץ, כן יהיה "דבאך" ועת זקנתך "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ", וברכתי זאת תחול.
|
שתי דעות מובאות כאן ביחס למבנה הפרק כולו. אלו הן ומה נימוקיהן? |
פסוק כ"ו
"אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים"
| 1. |
רש"י:
ד"ה אין כאל ישורון: דע לך ישורון שאין כאל בכל אלוהי העמים, ולא כצורך צורם.
| א. |
העתק פסוקנו בסימני פיסוק לפי פירושו! |
| ב. |
מה ראה רש"י להוסיף מילים "דע לך"? |
| ג. |
מה ראה רש"י להוסיף "בכל אלוהי העמים"? | |
| 2. |
רש"י:
ד"ה רוכב שמים: הוא אותו אלוה שבעזרך, ובגאותו הוא רוכב שחקים.
| א. |
מה ראה רש"י להוסיף אות "ש" למילת בעזרך ("שבעזרך"), ומה תוקן בזה? |
| ב. |
היכן מצאנו בתנ"ך ראיה לכך ש"ש" כזו מושמטת בלשון? | |
| 3. |
רש"י:
ד"ה רוכב שמים: הוא אותו אלוה שבעזרך, ובגאותו הוא רוכב שחקים.
ראב"ע:
ד"ה רוכב שמים: פירוש- שהוא תקיף, והעד: שהוא רוכב שמים, ו"בגאותו שחקים" הטעם בגאותו הם עומדים.
מה ביניהם בפירוש המילים "ובגאותו שחקים"? |
| 4. |
אברבנאל:
...עם היותו גבוה מעל גבוה ומניע השמים והשחקים בכל עוז גאותו והיות השמים מעונתו – הוא בעזרך... וכל זה להורות שרוממותו לא תמנע ממנו השגחתו בפרטים, כי הוא עם כל גודל גאותו והיותו רוכב שמים ומניען – הוא בעזרך.
| א. |
במה שונה אברבנאל מן הפירושים האחרים? |
| ב. |
היכן מצאנו רעיון זה מרומז בתנ"ך או בדברי חז"ל? | |
פסוק כ"ז
"מְעֹנָה אֱ-לֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם"
| 1. |
רש"י:
ד"ה מעונה אלוהי קדם: למעון הם השחקים לאלוהי קדם, שקדם לכל אלוהים, ובירר לו שחקים לשבתו ומעונתו, ומתחת מעונתו כל בעלי זרוע שוכנים.
ד"ה מעונה: כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה ה"א בסופה.
ראב"ע:
ד"ה מעונה אלוהי קדם: דע כי מעון כמו סוכה. והעד: "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" (תהילים עו, ג), ורבים כן. והטעם כי מעונה שלך הוא אלוהי קדם כמו "עליון שמת מעונך" (צא, ט), "מעון אתה היית לנו" (צ, א). ולעולם המעון למעלה על החוסה בו, והמקום - למטה.
| א. |
במה שונה רש"י מפירוש הראב"ע כאן? |
| ב. |
מדוע אין רש"י מסתמך על הפסוק תהלים צ' מ' כדרך שעשה ראב"ע? | |
| 2. |
העמק דבר:
עתה מבאר כוח ישורון.... שהם מעונה של אלוקי קדם... והוא כלשון המקרא (תהלים ע"ו) "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון".
במה שונה פירושו משני הקודמים? מה מעלת פירושו, ומהי חולשתו? |
פסוק כ"ז
"וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם"
רש"י:
ד"ה זרועות עולם: סיחון ועוג ומלכי כנען שהיו תוקפו וגבורתו של עולם. לפיכך על כורחם יחרדו ויזועו וכוחם חלש מפניו. לעולם אימת הגבוה על הנמוך, והוא שהכוח והגבורה שלו בעזרך.
ראב"ע:
ומתחת זרועות: שיתמכו אותך. וטעם עולם, שכן יהיו נצח ולא תחלשנה, והמעון שלך לא יסור כי הוא אלוהי קדם. והטעם קדמון - שאין לו ראשית ואחרית. וטעם ראשית ואחרית - כנגד הנבראים. והגאון אמר, כי "ומתחת" פירושו ומתחת ה'. ולא פירש כלום.
| 1. |
למי מוסבת מילת "מתחת", לדעת כל אחד מהפרשנים הללו? |
| 2. |
הסבר, כיצד נודע השוני בפירוש למילה זו מתוך ההבדל בתפישתם הכללית של הפסוקים האלה, עד שהוכרח כל אחד מהם לפרש "מתחת" כשם שפירשוֹ? |
פסוק כ"ז
"וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב"
רש"י:
ד"ה ויגרש מפניך אויב: ואמר לך: השמד אותם.
|
מה ראה צורך להוסיף מילים "לך" "אותם" – מה תיקן בזה? |
