השירה

הערה: לשתי השיטות שבהן מפרש רש"י את הפסוקים האלה, עיין גיליון האזינו תש"ו.

הרמב"ן, נותן דברי סיכום לשירה כולה בפסוק מ':

ד"ה כי אשא אל שמים ידי: ... והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן, תגיד כל המוצאות אותנו בביאור. הזכירה תחילה החסד שעשה עמנו הקדוש ברוך הוא מאז שלקחנו לחלקו, והזכירה הטובות שעשה לנו במדבר, ואשר הנחילנו ארצות הגוים הגדולים והעצומים, ורוב הטובה והעושר והכבוד אשר הנחילנו בה, וכי מרוב כל טובה מרדו בה' לעבוד עבודה זרה. והזכירה הכעס אשר היה מלפניו עליהם, עד ששלח בהם בארצם דֶּבר ורעב וחיה רעה וחרב, ואחרי כן פיזר אותם בכל רוח ופאה. וידוע כי כל זה נתקיים ויהי כן. ואמרה השירה, כי בסוף ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם. והטעם, כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאתו של הקדוש ברוך הוא, כי לא ישנאו את ישראל בעבור שעשו עבודה זרה כהם, רק בעבור שלא יעשו כמעשיהם, ויעבדו את הקדוש ברוך הוא וישמרו את מצוותיו, ולא יתחתנו בהם ולא יאכלו מזבחיהם, ויבוזו עבודה זרה שלהם ויבערו אותה ממקומותיהם, וכעניין שאמר (תהלים מד כג) "כי עליך הורגנו כל היום", אם כן לשנאתו של הקדוש ברוך הוא יעשו בנו כל הרעות האלה, והם צריו ומשנאיו ועליו להינקם מהם. וזה דבר ברור כי על הגאולה העתידה יבטיח, כי בבניין בית שני לא הרנינו גוים עמו, רק לעגו עליהם (נחמיה ג לד) מה היהודים האמללים עושים, והיו גדוליהם עבדים בהיכל מלך בבל, וכולם משועבדים לו, ובימים ההם לא השיב נקם לצריו ולא כיפר אדמתו עמו. והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם וייפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו. אם כן, השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כורחן של מינין. וכך הזכירו בספרי (האזינו מג), גדולה שירה זו שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה בעולם הזה, ויש בה לעולם הבא. ולזה רמז הכתוב שאמר (פסוק מד) "ויבוא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באוזני העם", הזכיר "כל" להגיד שהיא כוללת כל העתידות למו, ואם היא קטנה בדיבור, כי ביאר להם ענייניה הרבים. ואילו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן, היה ראוי להאמין בה, מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה, לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלוהים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו, אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו, עליו השלום.

פסוק ל"ד

"הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי"

רש"י, פסוק ל"ג:

ד"ה חמת תנינים: כתרגומו הא כמרת תניניא כס פורענותהון, הנה כמרירות נחשים כוס משתה פורענותם.

ד"ה וראש פתנים: כוסס שהוא אכזר לנשוך, אויב אכזרי יבוא וייפרע מהם.

פסוק ל"ד:

ד"ה הלוא הוא כמוס: כתרגומו, כסבורים הם ששכחתי מעשיהם - כולם גנוזים ושמורים לפני .

ד"ה הלוא הוא: פרי גפנם ותבואת שדמותם כמוס עמדי.

ראב"ע, פסוק ל"ד:

ד"ה הלוא הוא כמוס עמדי: דברי ה', יש אומרים: על הגזרות. והקרוב אלי, שהוא יינם שהוא ראש פתנים, הוא שמור עד שישתוהו. ומלת כמוס מטעם המקום ידועה, כי אין לה משפחה.

ד"ה חתום באוצרותי: שלא תגע בו יד, רק הוא שמור להם להינקם מהם

רשב"ם:

ד"ה הוא הוא כמוס עמדי: דברי גאות האומות אני שומר, ואשלם להם נקם על זאת.

רמב"ן:

ד"ה הוא הוא כמוס עמדי: ראש הפתן האכזרי שלהם שמתי באוצרותי, להאכילם מפרי מעשיהם. כי לי נקם ושילם, לנקום נקמת ישראל מידם, ולי שילם, לשלם להם כפועלם שכיחשו בי. לעת תימוט רגלם, כשתתמלא סאתם, כעניין "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה" (בראשית טו טז). ור' אברהם אמר שטעמו "וגם רשע ליום רעה" (משלי טז ד), והוא סוד גדול .

פסוק ל"ה

"לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם"

רמב"ן:

ד"ה לי נקם ושילם: לנקום נקמת ישראל מידם, ולי שילם, לשלם להם כפועלם שכיחשו בי. לעת תימוט רגלם, כשתתמלא סאתם, כעניין "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה" (בראשית טו טז). ור' אברהם אמר שטעמו "וגם רשע ליום רעה" (משלי טז ד), והוא סוד גדול.

פסוק מ"ב

"אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם... מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב"

רש"י:

ד"ה אשכיר חצי מדם: האויב.

ד"ה וחרבי תאכל בשר: בשרם .

ד"ה מדם חלל ושביה: זאת תהיה להם מעוון דם חללי (ס"א חללי דם) ישראל ושביה ששבו מהם.

ספורנו:

ד"ה אשכיר חצי: כאומרו "כי באש ה' נשפט ובחרבו את כל בשר".

ד"ה מדם חלל ושביה: כאומרו "ורבו חללי ה'".

אברבנאל:

...ישלם להם כפי מעשיהם... וזהו "אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל"... וכל זה דיבור המשליי בכלי הגיבור; וביאר סיבת דם החצים מסיבת החללים שהרגו מישראל והשבויים ששבו מהם.

פסוק מ"ב

"מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב"

העמק דבר:

...הפרעות הנעשים נגד ישראל באים מראשי אומות העולם אויבי ישראל, ורק באשר בושים לעשות רע בידיהם, על כן הם מפתים את הפראים, וייענשו הפעם על ידי הקדוש ברוך הוא ראשי הפורעים – וזהו "מראש פרעות אויב".