"והיה אם שמוע"
דברים פרק יא, פסוקים יג - כא
הערה: לשאלת השכר והעונש הגשמי המובטח כאן (פסוקים י"ד-י"ז), עיין גיליון בחקותי תש"ו!
| א. | "והיה אם שמוע תשמעו" |
"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ"
|
גמרא סוכה מ"ו אמר ר' זירא ואיתימא ר' חנינא בר פפא: בוא וראה שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ודם! בשר ודם: כלי ריקן – מחזיק; (רש"י: מה שנותנין לתוכו) מלא – אינו מחזיק. (רש"י: מה שתוסיף עליו), אבל מידת הקדוש ברוך הוא: מלא – מחזיק; ריקן – אינו מחזיק, שנאמר (דברים כ"ח) "והיה אם שמוע תשמע וגו'", אם שמוע – תשמע, (רש"י: אם הורגלת לשמוע, אז תשמע, תוכל ללמוד ולהוסיף). ואם לאו – לא תשמע. (רש"י: שלא הטית אוזן בילדותך לשמוע). דבר אחר: "אם שמוע" בישן, (רש"י: מחזר על תלמודך ששמעת), "תשמע" בחדש (רש"י: תתחכם בו להבין דברים חדשים מתוך דברים ישנים). (דברים ל' י"ז) "ואם יפנה לבבך", (רש"י: להתייאש על מה שלמדת כבר מלחזור עליו), שוב "לא תשמע" (רש"י: משתפנה לבך לבטלה, שוב אין משמיעין אותך, דהכי כתיב (דברים ל' "ואם יפנה לבבך ולא תשמע"). |
רש"י, במקומנו י"ג:
ד"ה והיה אם שמוע תשמעו: (סוכה מו) אם תשמע בישן תשמע בחדש, וכן "והיה אם שכוח תשכח" (דברים ח) - אם התחלת לשכוח, סופך שתשכח כולה, שכן כתיב במגילה: "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך".
ועיין רשב"ם:
ד"ה והיה אם שמוע תשמעו: אם שמעת בישן, תשמע בחדש, וכן "אם שכוח תשכח", התחלת לשכוח סופך לשכוח. כך שנויה באגדת שמואל: במגילת חסידים מצאו כתוב "אם תעזבה יום, יומיים תעזבך". משל לשנים שיצאו אחד מטבריא ואחד מציפורי, ופגעו זה בזה בחדא משכונתא והסיחו זה עם זה, ופירש זה מזה זה הולך מיל, וזה הולך מיל, נמצא רחוק מזה שני מילין.!
1. |
מה הקושי בפסוקנו, שאותו דורשים כאן? |
2. |
מה ההבדל בין שתי דרשות הגמרא? |
3. |
למה השמיטה הגמרא ו' החיבור שבדברים ל' י"ז "ואם יפנה לבבך ולא תשמע"? |
| 4. |
התוכל להסביר למה לא הביא רש"י דרש זה על "שכוח תשכח" במקומו בדברים פרק ח' פסוק י"ט? (בלשון המכילתא: "שכח אדם מצוה אחת – משכחין אותו מצוות הרבה"). |
| 5. |
הידועים לך עוד מקומות ברש"י, שבהם הוא מביא דרש בדרך זו, שמחלק משפט אחד (משפט תנאי או משפט ציווי) לשני משפטים – למשפט תנאי ולתוצאתו? |
