המשל השלישי

עיין ההכנות לנאום השלישי בגיליון בלק תש"ז!

החוקר מ"מ קליש, בספרו Prophecies of Balaam כותב כהקדמה לנאומו השלישי של בלעם (Bible Studies I):

אפשר לראות בנאום השלישי של בלעם את איחוד שני המשלים הקודמים וסיכומם. 

פסוק ג'

"נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר..."

פסוק ה'

"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל"

ספורנו:

ד"ה מה טובו אוהליך: בתי מדרשות. כעניין "יושב אוהלים" (בראשית כה,ד) וכעניין "וישכון באוהלי שם" (שם ט, כז), וכן "והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד" (שמות לג,ז).

ד"ה משכנותיך: בתי כנסיות ומקדשי אל המיוחדים לשכן שמו שם ולקבל תפילת המתפללים.

פסוק ח'

"אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ"

רש"י:

ד"ה אל מוציאו ממצרים: מי גורם להם הגדולה הזאת? - אל המוציאם ממצרים בתוקף ורום שלו, יאכל את הגוים שהם צריו.

ראב"ע:

ד"ה אל מוציאו ממצרים: הטעם, כי האל המוציאו ממצרים שם כוח לו כתועפות ראם. ואל יטעון טוען בעבור מ"ם "אל מוציאם" (במדבר כג, כב), ויחשוב כי מלת לו סימן לשם, כי כן משפט הלשון, כמו "תכו לרגליך ישא מדברותיך" (דברים לג, ג), "עד אנה ינאצוני העם הזה" (במדבר יד, יא), ורבים כן.

אברבנאל:

ד"ה אל מוציאו ממצרים: עם היות שתועפות ראם יש לו למצרים, כי בהיות תרועת המלך ה' לישראל – יצאו ממצרים ביד חזקה.

ספורנו, פרק כ"ג פסוק כ"ב:

ד"ה כתועפות ראם לו: לעם ישראל שאינו טורף ואוכל כארי, אבל דוחה בקרני כמו הראם, כי היתה הכונה לגרש האומות ולהכניס את ישראל לארץ בלתי הריגת האומות כאומרו "תגרש גויים ותטעהָ" (תהלים פ, ט) כי לא חפץ במות המת. וכן אמרו ז"ל: ג' אגרות שלח יהושע: הרוצה לפנות יפנה. הרוצה להשלים ישלים. הרוצה לעשות מלחמה יעשה. אבל הם הקשו ערפם להילחם והוצרכו להחרימם, ובכן לא השתמשו בהם כלל כמו שמשתמש האריה בטרפו, אבל עשו בהם כמו שעושה הראם במה שהוא דוחה או כובש, שלא יאכלנו כלל.

ביאור:

"אל" הוא קודש, הוא התקיף ובעל היכולת והכוחות כולם ויפה דימהו המשורר לראם שהוא התקיף והאמיץ בחיות, והוא לסבר את האוזן.

(ליודעי לועזית):

תרגום רמבמ"ן:

די מאכט די אויס מצרים איהן געפיהרט האט איינעס ראמ'ס האכשטרעבענדע געוואלט.

הירש:

D. Gott der es aus M. gefuehrt, der ist ihm wie Reems aufsteigende macht

בובר:

Gott, der aus A. es fuehrte, wie des Wisents gehoern ist er ihm

פסוק ט'

"מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר"

השווה בראשית פרק כ"ז פסוק כ"ט:

"אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ"

ואלה דברי מדרש בראשית רבה ס"ז:

בלעם, על ידי ששונא היה - פתח בברכה וסיים בקללה, ויצחק שהיה אוהב – פתח בקללה וסיים בברכה.

(מתנות כהונה:

שהקללות יהיה להם קץ וסוף, והברכות יעמדו עד עולמי עד. ובלעם כונתו להיפך).