דברי משה

בשאלת מחלוקת קרח ועדתו והמטרה שאליה שאפו עיין גיליון קרח תש"ו.

נתקשו המפרשים להבין את דברי משה בעצת המחתות (ו'-ז', וכן ט"ז-י"ח) ובדברי הבריאה אשר יברא ה' (כ"ח-ל'), איך משה רבנו עבד ה' ונביאו יאמר דבר אשר לא ציוהו ה'?

למפרשים בזה דעות שונות, ואלה מקצתן:

רמב"ן, פסוק ח':

ד"ה ויאמר משה אל קרח: ...ובטח משה כי השם מקים דבר עבדו, ועצת מלאכיו ישלים.
ויש אומרים, כי וישמע משה ויפול על פניו, לדרוש את השם לדעת מה יעשה, ואז נאמר לו "בוקר ויודע ה'" וגו', ולא נזכר זה רק בסיפור משה לעם, וכבר הראיתיך כי במקומות רבים, פעם יאריך בדיבור השם אל משה ויקצר בסיפור משה, ופעם יעשה בהיפך. ולפעמים לא יזכיר האחד כלל, כאשר בא במעשה בני גד ובני ראובן, שסיפר הכתוב המעשה במשה בעצמו, והוא נעשה על פי השם, כמו שאמרו (להלן לב לא) "את אשר דיבר ה' לעבדיך כן נעשה", וכתוב ביהושע (כב ט) "אל ארץ הגלעד אל ארץ אחוזתם אשר נאחזו בה על פי ה' ביד משה". ואם נאמר שהיה כן מפני הסכמת השם, כעניין שאמר (להלן לד יג) "זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל אשר ציוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה", ויהיה זה מן הדברים שעשה משה מדעתו, והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו (שבת פז.), אינו נכון שיעשה משה דבר בחילוק הארץ אלא ברשות, כי הכל במצות השם יעשה, דכתיב "לאלה תיחלק הארץ" וגו'.
ודעתי בזה ובמה שאמר לאהרן (להלן יז יא) "קח את המחתה ושים קטורת", שהיתה עליו יד ה' בהם, והוא הנקרא רוח הקודש, כעניין בספרי דוד ושלמה שהיו ברוח הקודש, וכמו שאמר (ש"ב כג ב) "רוח השם דיבר בי ומלתו על לשוני", כי משה רבינו בכל ביתו נאמן הוא, כאשר פירשתי עניין הבית (שמות לג יט) והזכרתיו פעמים רבות, ומפני שאינו מדרך נבואתו של משה, לא הוזכר בהן דבר ה'.

(שים לב: הרמב"ן מביא בזה שלוש דעות!)

ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים מאמר רביעי פרק כ"ב:

...עיקר גדול אל התודה ושורש אל האמונה שהוא מסתעף מאמונת ההשגחה הוא שה' יתברך מכריח הטבע תחת כפות רגלי המאמינים, כמו שאמר משה רבנו עליו השלום אחר התפילה שסידר במזמור "תפילה למשה איש האלוהים" (תהלים צ"א) אמר, שהיושב בסתר עליון ומתלונן בצל שדי הנה הוא מבטיח אותו בעבור ה' יתברך שיצילהו מפח יקוש ומן הדבר ומן הפגעים הטבעיים, עד שידרוך על שחל ופתן וירמוס כפיר ותנין. ונמצא זה בקצת הצדיקים... וכל שכן על פי הנביאים, שהיו הנסים מתחדשים על ידם ככל היוצא מפיהם. אמר אליהו (מלכים א' י,ז) "חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי"... ומשה עצמו אמר "אם כמות כל האדם... ואם בריאה יברא ה'..." ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה "ותבקע האדמה אשר תחתיהם ותפתח הארץ את פיה"... ולא נמצא שיצוהו ה' יתברך על כך. וכן אמר ישעיה (מ"ד) "מקים דבר עבדו ועצה מלאכיו ישלים".

            השווה לדבריהם את דברי הרמב"ם:

מורה נבוכים, מאמר ב' פרק מ"ה:

...תחילת מדרגת הנבואה שיילוה לאיש עזר אלוקי שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול כהצלת קהל חשוב וקהל רעים, או הציל חשוב גדול או השפיע טוב על אנשים רבים. וימצא מעצמו לזה מניע ומבין לעשות, וזאת תיקרא "רוח ה'". והאיש אשר יילוה אליו זה העניין ייאמר עליו ש"צלחה עליו רוח ה'", או "לבשה אותו רוח ה'" או "נחה עליו רוח ה'" או "היה עמו ה'" וכיוצא באלה השמות. וזאת היא מדרגת שופטי ישראל כולם, אשר נאמר בהם על הכלל "וכי הקים ה' להם שופטים", "והיה ה' עם השופט והושיעו". וזו גם כן מדרגת יועצי ישראל החשובים כולם. והתבאר זה בקצת השוטים והמלכים... ונאמר "ותצלח רוח אלוקים על שאול כשמעו את הדברים" וכן נאמר בעמשי כאשר הגיעהו רוח הקודש לעזור את דוד (דברי הימים א' י"ב) "ורוח לבשה את עמשי". ודע שכמו זה הכוח לא נבדל ממשה רבנו (=לא היה זה למשה רבנו)... ולזה התעורר להרוג את המצרי ולמנוע הרשע משני הנציים ומחזק זה הכוח בו, עד שאחרי פחדו וברחו והגיעו למדין והוא גר ירא, כאשר ראה מאומה מן העוול (=עוול כלשהו), לא משל בעצמו מהסירו, ולא יכול לסובלו, כמו שאמר (שמות ב') "ויקם משה ויושיען".