דברי ה'

גיליון זה הוא המשך ומילואים לגיליון שלח תש"ד, שעסק אף הוא בחציו השני של פרק י"ד.

עיין שם וצרפו לשאלותינו כאן!

השווה את דיבור ה' בפסוקים כ"א-כ"ה לדיבורו השני בפסוקים כ"ו-ל"ה!

אברבנאל, שואל:

מה יהיה החידוש שנתחדש למשה בדיבור זה (כ"ו-ל"ה), כי גזרת מתי מדבר כבר נזכרה בפרשה של מעלה (כ"א-כ"ה), שנאמר שם "אם יראה איש באנשים האלה..." ולמה בא אם כן דיבור אחר עליו?

כמה מן המפרשים תמהים: למה שונה כאן הלשון לומר

פסוק כ"ג

"אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ"

ולא נאמר – כרגיל בתורה – "אם יבואו אל הארץ"?

(והשווה:

פסוק כ"ד

"וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ"

פסוק ל"א

"וְהֵבֵיאתִי אֹתָם"

פסוק ל'

"אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ"

פרק ט"ו

"כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ").

נסה למצוא טעם לזרות סגנונית זו.

פסוק כ"ב

"וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים"

1.

רש"י: ד"ה וינסו: כמשמעו. בעל מנחת יהודה, מגיה דברי רש"י אלה: "בטעות נכתבה מלת 'כמשמעו' כאן, ואין זה מקומה. וצריך להיות ד"ה עשר פעמים: כמשמעו".     נמק את הגהתו, מה מכריחו לתקן את הגירסה?

2.

רש"י: ד"ה זה עשר פעמים: שנים בים, ושנים במן, ושנים בשליו וכו' כדאיתא במסכת ערכין. א. השווה דבריו לדברי ראב"ע: הטעם רבים, והזכיר עשר בעבור היותו סך חשבון, כי הוא סוף האחדים וראש העשרות, שהם במחברת השנית. ורשב"ם: הרבה. כמו "ועשרת מונים", "ואפו עשר נשים", "עשר פעמים תכלימוני". מה ביניהם? ב. מה אילץ את רש"י לסטות כאן מדרך הפשטנים ראב"ע ורשב"ם?

פסוק כ"ג

"וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ"

ראב"ע:

ד"ה וכל מנאצי: מבניהם.

רמב"ן:

ד"ה וטעם וכל מנאצי: כי כל מנאצי לא יראוה. ור' אברהם אמר, "כל מנאצי", מבניהם. ואין בו טעם. ואולי ירמוז זה לדורות הגולים ממנה, כדברי רבותינו (תענית כט.), וכאן קבע להם בכיה לדורות בלילה הזה, שיזכור להם עונשם הראשון.

(שים לב: בדבריו מובאים שני פירושים שונים!)

ספורנו:

ד"ה וכל מנאצי: וגם מבניהם שאינם בזאת הגזרה שלא הגיעו לכ' שנה, כל אותם שניאצוני לעתיד לא יראוה, כמו שקרה למתים על דבר קרח ועל דבר פעור ובנחשים ובשרפים.

1.

מה קשה בפסוקנו?

2.

מה ההבדל בין התשובות השונות הניתנות בזה לשאלתנו?

3.

השווה למקומנו את תהלים מזמור ק"ו, בייחוד פסוקים כ"ד-כ"ז. לאיזו מן הדעות הנ"ל יש להביא סעד מן הפסוקים האלה?

פסוק כ"ד

"וְעַבְדִּי כָלֵב"

ראב"ע:

ד"ה ועבדי כלב: הזכירו לבדו בעבור 'ויהס'...".

רמב"ן:

ד"ה ועבדי כלב: לא הזכיר יהושע, כי פירש לכלב שכרו, שיוריש הארץ אשר בא שמה. ושכר יהושע אינו ראוי לפרשו עתה, שיהיה הוא במקום משה. והקדים הכתוב (פסוק ל) "כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון", בעבור כי הוא הקדים לחלוק על המרגלים - "ויהס כלב" (לעיל יג ל).

אור החיים:

וטעם שאני קורא אותו "עבדי" הוא עקב אשר היתה רוח אחרת עמו, שהגם שיהושע גם כן לא ניאץ ה' עם המרגלים, זה היה לו גבה: תפילת משה (עיין רש"י, פרק י"ג פסוק ט"ז: ד"ה ויקרא משה להושע: התפלל עליו: יה יושיעך מעצת מרגלים.) שהצילתו מיצר הרע ומכוחותיו שהם המרגלים לבל יטעוהו. מה שאין כן כלב, שנכנס בגדר סכנת יצר הרע וחברתו הרשעה, ותחל רוח רעה לפעמו, והראיה שהלך ונשתטח על קברי אבות בחברון, והוא אומר "רוח אחרת עמו" ואף על פי כן "וימלא אחרי" – פירושו: השלים אחרי רצונו יתברך.

מלבי"ם:

...שתחילה הטו אותו המרגלים לעצתם, ויבוא לחברון להתפלל על קברי אבות וניצול מעצתם וזה שנאמר "רוח אחרת", שתחילה היתה עמו רוח נוטה לעצת המרגלים וכבש את יצרו וימלא אחרי. ולכן "והביאותיו אל הארץ וזרעו יורישנה".

1.

מה הקושי בפסוקנו?

2.

כיצד מיישבים אותו המפרשים הנ"ל?

3.

מה יתרון כלב על יהושע לדעת אור החיים והמלבי"ם?

4.

הסבר, על יסוד מה אמרו חז"ל שכלב לבדו היה בחברון?

פסוק כ"ד

"עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ"

רש"י:

ד"ה רוח אחרת: (במדבר רבה) שתי רוחות - אחת בפה ואחת בלב. למרגלים אמר: אני עמכם בעצה, ובלבו היה לומר האמת, ועל ידי כן היה בו כוח להשתיקם. כמו שנאמר "ויהס כלב", שהיו סבורים שיאמר כמותם. זהו שנאמר בספר (יהושוע יד) "ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי" - ולא כאשר עם פי.

ראב"ע:

ד"ה רוח אחרת: כנגד התרים.

נסה להביא נימוקים לכל אחד משני הפירושים האלה!