המועדים

השווה לגיליוננו אמור תש"ז, העוסק אף הוא במועדים ובייחוד בספירת העומר!

השווה פסוק ה'

"פֶּסַח לַה'"

לפסוק ו'

"חַג הַמַּצּוֹת לַה'"

השווה:
פסוק ז'

"כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"

פסוק ח'

"כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"

פסוק כ"א

"כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"

פסוק כ"ה

"כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"

פסוק כ"ח

"כָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ"

פסוק ל"ה

"כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"

פסוק כ"א

"וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם"

והשווה גמרא פסחים סח ע"ב:

יום שניתנה בו תורה הוא.

בעל עקדת יצחק, מקשה:

והנה על קדושת היום הגדול והקדוש, אשר בו ניתנה זאת התורה בסוף ימי הספירה, אמר "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו חוקת עולם...", ציוה שהיום ההוא בעצמו, שנשלם מספרם, ובו הקריבו שתי הלחם, יהיה להם מקרא קודש, כי בו ירד להם לחם קודש מן השמים, אשר אכל אותו האדם וחי לעולם. והנה יש בכאן שאלה חזקה והיא:
למה לא פירשה התורה כי היום הזה, שהוא חג השבועות, נזכור ונעשה אותו לזכר מתן התורה האלוקית וקבלתה, כמו שיחויב ממה שהוחזק בידינו ממנהגינו ומנהג אבותינו בתיקוני תפילותינו ("את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו") וקריאת פרשיותינו (שקורין בתורה בשמות י"ט כ' ומפטירין ביחזקאל פרק א') על דרך שפירשה בחג המצות (שמות י"ב י"ד-י"ז; כ"ג ט"ו) ובחג הסוכות (ויקרא כ"ג מ"ג)?

ונאמרו ל"שאלה חזקה" זו תשובות רבות, והנה אחת מהן לבעל העקדה:

אין שום מבוא לתורה לצוות על זה העניין כי אם לאחר קבלתה. כמו שכתבו הראשונים ז"ל, שאין שום טעם שיהא מציאות ה' מצוה (=היינו שאין להביא את "אנכי ה' אלוקיך" במניין תרי"ג מצוות, כדעת הרמב"ן), לפי שאין מצוה מבלי שתקדים לה מציאות מצַוֶּה, כי על כן לא מצאהּ בעל הלכות גדולות בכלל המצוות שלו. וכן: איך תצוה התורה שנחוג יום קבלתה והתחלת מציאותה, אם אנו מחויבים לשמוע בקולה, אם לא בהיות זה מקובל אצלנו לאמת תחילה?

1.

הסבר, מהי "השאלה החזקה" הנשאלת כאן?

2.

במה דומה ענייננו לשאלת היות אנכי ה' אלוקיך מצוות עשה או לא?

3.

נסה לענות לשאלת בעל העקדה תשובה אחרת! (היעזר בדברים פרק כ"ו פסוק ט"ז, רש"י: ד"ה היום הזה ה' אלוקיך מצוך: בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם. וביהושע פרק א'!).

השווה את הנאמר בפרקנו על חג המצות, בייחוד פסוק ו', ואת הנאמר בפרקנו על חג הסוכות, בייחוד פסוקים מ' ומ"ב, לנאמר בפרקנו על חג השבועות.

ר' דוד הופמן, בפירושו לויקרא כ"ג שואל:

מאחר שנצטוינו על פעולות סמליות מיוחדות בפסח ובסוכות, המזכירות את המאורעות ההסטוריים אשר לזכרם נקבע החג (כגון אכילת המצות, "כי בחיפזון..." או ישיבה בסוכות, "כי בסוכות הושבתי..."), למה לא נצטוינו גם על פעולה סמלית בחג השבועות, המזכירה את מתן תורתנו בסיני?

פסוק י"א

"וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן"

ראב"ע:

ד"ה ממחרת השבת: ...וחז"ל העתיקו כי בחג שבועות היה מתן תורה, ועליו נאמר: "כי חג ה' לנו" (שמות י, ט)...