פסוק ו'
"...וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף..."
| 1. |
ספרא ל"ב:
"ועל כל העדה יקצוף ואחיכם כל בית ישראל יבכו" – זה מקרא מסורס ואין ראוי לומר אלא: אחיכם יבכו ועל כל העדה לא יקצוף – הא, אם אין אחיכם בוכים - יקצוף.
| א. |
מה הצריך את הספרא לפרש את פסוקנו כמקרא מסורס? |
| ב. |
היכן מצינו בפרשתנו (פרק ט') עוד פסוק שהכרחי לפרשו על ידי סרוס? |
| ג. |
הידועים לך בתנ"ך עוד פסוקים מסורסים? | |
| 2. |
ראב"ע:
ד"ה ולא תמותו: מילת "ולא" מושכת עצמה, כמו "ולא למדתי חכמה" (משלי ל, ג), וכן הוא "ולא על כל העדה יקצוף כי אתם תכפרו בעדם". וטעם "ואחיכם כל בית ישראל" תמצאנו רמוז בפרשת ראה אנכי.
| א. |
שני קשיים, אחד לשוני ואחד ענייני, מתורצים על ידו בדבריו. אלו הם? |
| ב. |
הסבר את הביטוי "מושך עצמו". |
| ג. |
מה ההבדל בין פירוש הראב"ע ובין דברי ספרא הנ"ל, ומהן מעלותיהם של כל אחד מהם? | |
פסוק ו'
"וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף"
|
אונקלוס:
...רישיכון לא תרבון פרוע ולבושיכון לא תבזעון ולא תמותון ועל כל כנשתא יהי רוגזא ואחיכון כל בית ישראל יבכון ית יקידתא דאוקיד ה'.
מפרשי תרגום אונקלוס מקשים: מה ראה התרגום לתרגם פועל בעתיד "יקצוף" כשם עצם "יהא רוגזא" ולא כפועל בעתיד "ירגז"?
ענה לשאלתם! |
פסוקים ח'-י"א
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה"
בשאלות סמיכות הפרשיות:
רש"י, פסוק ב':
ד"ה ותצא אש: ...רבי ישמעאל אומר: שתויי יין נכנסו למקדש. תדע שאחר מיתתן הזהיר הנותרים שלא ייכנסו שתויי יין למקדש. משל למלך שהיה לו בן בית וכו' כדאיתא בויקרא רבה.
רמב"ן, פסוק ט':
ד"ה יין ושכר אל תשת: ...והטעם בצוואה הזאת עתה, שלא יתעה הכהן בשכרות היין ויבוא לידי מחשבה שאינה כהוגן וימות בה, כאשר עשו בניו. וייתכן כי מה שדרשו (ויקרא רבה יב א) שהיו נדב ואביהוא שתויי יין, לומר כי מפני יינם טעו באש זרה, לא שיהיה העונש מפני היין, כי עדיין לא הוזהרו ממנו, אבל עונשם שטעו באש ה', כאשר רמזתי (לעיל פסוק ב).
אברבנאל:
והנה ציוה אחר זה "יין ושכר אל תשת", לפי שהיה לב אהרן ובניו כלב אשה מצירה על טריפת בניו, ומפני אזהרת משה לא היו יכולים לבכות ולספוד כראוי, ומפני זה אולי ישתו יין כדי לשכוח צרתם, כמו שאמר (משלי ל') "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו"; הנה מפני זה בא הדיבור לאהרן ולבניו, "יין ושכר אל תשת". ובאו לו בזה שתי סיבות מונעות אליהם שתייתו: האחת באומרו "בבואכם אל אוהל מועד" במקום "בעבור" כמו "ויעבד ישראל באשה" (הושע י"ב י"ג), "והוא נחש ינחש בו" (בראשית מ"ד ה'); "התשחית בחמשה" (בראשית י"ח) ורבים כן. יאמר: אין ראוי שתשתו יין ושכר בעבור שאתם צריכים לבוא אל אוהל מועד, לעשות את העבודות אשר בהיכל, שבהיותכם שיכורים תחטאו בעבודתכם שמה ותמותו. והדבר הזה יהיה חוקת עולם לדורותיכם... והסיבה השנית שבעבורה אין ראוי שתשתו יין ושכר, מפני שאתה מורה התורה לעם, ועל פיך יעשו הבדל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור וגם בשאר הדינים, אתה עתיד להורות את בני ישראל את כל החוקים. וכמו שאמר (מלאכי ג' ד') "כי שפתי כהן ישמרו דעת".
| 1. |
כיצד מפרשים הנ"ל את סמיכות הפרשיות, ומה ביניהם? |
| 2. |
איזו תמיהה בדברי ר' ישמעאל מיישב הרמב"ן? |
| 3. |
במה נוטה אברבנאל בפירושו מן הפירוש המקובל? |
