"ועשו לי מקדש..."

פסוק ח'

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"

בעל צידה לדרך, מביא בשם "מפרשים":

"להורות שאין השכינה שורה במקדש מחמת המקדש, כי אם מחמת ישראל – כי היכל ה' המה".

1.

הסבר כנגד איזו דעה מוטעית מופנים הדברים.

2.

מהו הדיוק הלשוני שעליו בנויים דבריו.

3.

כיצד הוא משתמש במליצה השאולה מירמיהו פרק ז' פסוק ד', וסוטה ממובן המילים שם?

פסוק ח'

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ"

רש"י:

ד"ה ועשו לי מקדש: ועשו לשמי בית קדושה

רשב"ם:

ד"ה מקדש: לשון מועד שמתקדש ומזדמן אליהם לדבר מוכן, כדכתיב "ונועדתי שמה לבני ישראל".

1.

מה הם שני הקשיים המתורצים בדברי רש"י?

2.

מה ההבדל בין רש"י לבין רשב"ם בפירוש המילה מקדש?

3.

לשם מה מסתייע רשב"ם בפרק כ"ט פסוק מ"ב?

4.

התוכל להביא סיוע ממקום אחר לפירושו של הרשב"ם?

פסוק כ"ב

"וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת... אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה"

רש"י:

ד"ה ונועדתי: כשאקבע מועד לך לדבר עמך, אותו מקום אקבע למועד שאבוא שם לדבר אליך.

1.

מה ראה רש"י להפוך את פסוקנו, שהוא משפט אחד בעל שני נשואים "ונועדתי לך שם ודיברתי אתך..." למשפט תנאי - "כשאקבע מועד..." ואחרי משפט ראשי "אותו מקום אקבע... לדבר עמך"?

2.

לדעת רווה"ה, (היידנהיים) בהבנת המקרא, פירש רש"י ביתר בירור כוונת דבריו כאן בפרק כ"ט פסוק מ"ב: ד"ה אשר איוועד לכם: כשאקבע מועד לדבר אליך, שם אקבענו לבוא. ויש מרבותינו למדים מכאן שמעל מזבח הנחושת היה הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה משהוקם המשכן, ויש אומרים: מעל הכפרת כמו שנאמר (שמות כה) "ודיברתי אתך מעל הכפורת", ו"אשר איוועד לכם", האמור כאן, אינו אמור על המזבח אלא על אוהל מועד הנזכר במקרא. הסבר במה מבארים דבריו שם את דבריו כאן?

פסוק כ"ב

"וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ"

ספורנו:

ד"ה ונועדתי לך: כי בזה שרתה שכינה ותשרה בכל מקום אשר שם חכמי הדור אשר מגמת פניהם השכל וידוע אותי, כמי שיעד באומרו "ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך".

1.

מאיזו טעות רצה להצילנו בדבריו אלה?

2.

היכן מצינו בפסוקים אלה "ששכינה תשרה בכל מקום אשר שם חכמי הדור"?

3.

מה ראה להוסיף על "חכמי הדור" תואר הלקוח מירמיה פרק ט' פסוק כ"ב, ומאיזו טעות רצה להצילנו כאן?

4.

מה ראה להביא ראיה לדבריו מן כ"ה פסוק ח', ובמה ברור הוא הפסוק ההוא יותר מפסוקנו?

פסוק כ"ב

"וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי"

1.

ראב"ע: ד"ה ונועדתי: לא אבין איך יכחיש זה הפסוק, פסוק "וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר" (ויקרא א, א), כי אוהל מועד שם כולל את המשכן ואת כל אשר בו, ואין צורך למכריע... א. עם מי ממפרשינו מתווכח הראב"ע, ומה הניגוד ביניהם? ב. מה פירוש דבריו "ואין צורך למכריע"?

2.

ראב"ע: ד"ה ונועדתי: ... וטעם וי"ו "ואת כל אשר אצוה" ככה הוא. מלת "ודיברתי" משרת בעבור אחרת, כאילו כתוב ודיברתי אתך, מעל הכפורת מבין שני הכרובים, ולא הזכיר הדבר המדובר. והטעם שאדבר אתך להודיע סודי ולהשיב על שאלתך, ודיברתי את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל... א. מה הפליאה הגדולה בדבריו אלה? ב. באר את ביטויו "משרת בעבור אחרת". ג. למה לו לפרש "שלא נזכר בפסוקנו הדבר המדובר"?

3.

ראב"ע: ד"ה ונועדתי: ... ויש לשאול, למה הזכיר השם הארון בתחילה, כי כתוב: "את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו" (שמות כה ט). ומנהג הלשון לבאר האחרון שהשלים בו, כמו "ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, ואתן לעשו" (יהושע כ"ד ד'), על כן החל ופירש כלי המשכן. והחל מהנכבד, ואחר כן השולחן והמנורה, ואחר כן "ואת המשכן תעשה" (שמות כו, א). והנה משה, כאשר הקהיל כל העדה, החל לומר להם בתחילה המשכן והאוהל (שמות לה, יא), ואחר כן הארון. ואין צורך שילמד אדם את משה... א. מהם הקשיים שעליהם עומד ראב"ע בדבריו אלה? ב. מהו הכלל הסגנוני שבעזרתו יענה לשאלה הראשונה? ג. תן דוגמאות מתוך התנ"ך הבנויים בצורה סגנונית זו!