המיילדות

אברבנאל, מקשה:

במה שציוה פרעה למילדות "אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה", כי הספק בריבוי הזרע יותר היה בנשים מבאנשים, ולכן היה יותר טוב כל נולד – בין זכר בין נקבה, או ימיתו הנקבות ולא הזכרים?

פסוק ט"ו

"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה"

פסוק ט"ו

"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה"

פסוק ט"ז

"וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת... אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ..."

יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים ספר שני ט' (2) (תרגום שליט):

אחד האצטגנינים – אנשים שמוכשרים להגיד עתידות – הודיע למלך, שעתיד באותו זמן להיולד איש בישראל שישפיל את מלכות מצרים וינשא את עם ישראל וכשיגדל יעלה על כל אדם במדותיו הטובות ויזכה לתהילת עולם. והמלך פחד וציוה בעצתו של אותו אצטגנין להשליך היאורה ולהרוג כל זכר שיולד לבני ישראל, ופקד שמילדות מצריות תשגחנה בשעת חבליהן של נשי העברים ותקפדנה על לידותיהן. עליהן היתה מוטלת החובה, לפי פקודת המלך, להיות המילדות, הואיל ונדמה שהן לא תעבורנה על החלטת המלך מחמת היותן בנות עמו, ואילו את אלו שזלזלו בפקודה והעזו להציל בצנעה את הולד, ציוה להרוג עם כל המשפחה. אולם אין בכוחו של שום איש להפר את עצת אלוקים, ואפילו יחבל אלפי תחבולות. כי אותו הנער שניבא עליו האצטגנין הלך וגדל בצנעה מפני משמר המלך.

סוטה י"א:

רב ושמואל. חד אמר: אשה ובתה, וחד אמר: כלה וחמותה. מאן דאמר "אשה ובתה"- יוכבד ומרים; מאן דאמר "כלה וחמותה" – יוכבד ואלישבע.

מדרש תדשא פרק כ"א:

ועוד יש נשים חסידות גיורות מבין הגויים, נשים כשרות, אלו הן: הגר, אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת-פרעה, רחב, רות, יעל.

רש"י: עיין דבריו שהובאו במקטע ב2.

רשב"ם:

ד"ה למילדות העבריות: למילדות שהם העבריות.

אמרי נעם, (ר' יעקב ד'אילישקאש במאה הי"ד, נדפס לראשונה בקושטא שנת ש'):

מצאתי ששפרה ופועה מצריות היו מתחילה ונתגיירו, דאם לא כן תימה, היאך ציוה אותן להרוג היהודים. וגם הם – היאך הודו לדבריו, והא אמרינן: בכל יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים? לכך כתיב "ותיראנה המילדות את האלוקים", אע"פ שלא היו מתיראות מלכתחילה בגויותן. ואם לא כן (=דאם לא מצריות היו) מאי רבותייהו? ומאי יראה היה זה? פשיטא. ואע"פ שפרעה נתן להם שוחד, לא רצו לקבל.

אברבנאל:

ולא היו עבריות, כי איך יבטח ליבו בנשים העבריות שימיתו ולדיהן, אבל היו נשים מצריות מילדות את העבריות, ר"ל עוזרות אותן ללדת, כמו שאמר "בילדכן את העבריות".

ארנולד בוגומיל אהרליך, מקרא כפשוטו:

ד"ה למילדות העבריות: לנשים מצריות...

פסוק כ"ב: 

ד"ה כל הבן הילוד: ...וממה שנאמר כאן "כל עמו" משמע שהיו המילדות מצריות כמו שאמרתי לעיל...

פסוק י"ז

"וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים"

שמות רבה א' (י"ט):

"ותחיין את הילדים" – וכי מאחר שלא עשו כאשר דבר אליהן, אין אנו יודעים שקיימו את הילדים? למה הוצרך הכתוב לומר "ותחיינה את הילדים"?
יש קילוס בתוך קילוס: לא דיין שלא קיימו את דבריו אלא עוד הוסיפו לעשות עמהן טובות; יש מהן שהיו עניות והולכות המילדות ומגבות מים ומזון מבתיהן של עשירות ובאות ונותנות לעניות, והן מחיות את בניהן; הוא שכתוב "ותחיין את הילדים".

ראב"ע:

ד"ה ותחיין: בכל כוחן, יותר ממשפט הראשון, כי מה היה צורך להאריך?!

ר' יוסף אבן כספי, משנה כסף:

ד"ה ותחיין את הילדים: אמר ראב"ע "יותר ממשפטן הראשון". הביאוהו לזה שתי סיבות: האחת כפל לשון, רצוני: אמרו "ולא עשו", ואמרו "ותחיינה". הסיבה השנית לשון הפועל הדגוש באמרו "ותחיין". והנה אין אחת מאלה סיבה כלל, וכבר קדם לנו הדיבור בכל זה* והנה כתוב "וכל הבת תחיון", כי לא ציוה להם שיעשו פעולות מופלגות להחיותם, או שיוליכום בביתם ויגדלום, רק "ואם בת היא וחיה"; ולכן מלך מצרים שאמר להם "מדוע עשיתם הדבר הזה ותחיין את הילדים?", הכוונה בלי ספק: מדוע לא המיתן אותם? ומה היא הפלגת הפעולות שתעשינה אלו שתי המילדות עתה "יותר ממשפטן הראשון", כמו שאמר האבן עזרא, כי זה בטל מכמה פנים: וזה ידוע כי המילדת אינה מינקת, ומלאכתה מוגבלת, ומה יהיה התוספת בזה? ואם תאמר: בחריצות ובזריזות תנועתה – האם זה השם מורגש שיוכל פרעה להתפישן בזה ולומר להן: "מדוע עשיתן הדבר הזה?!"
ועוד: מה יניעם להזדרז עתה יותר מלפנים? ודי אם היו עושות כמשפטן, כי צדיקות ונשי חיל היו גם היום, גם תמול, גם שלשום.
ואם תאמר: מדוע יאמר שתי לשונות, שדי באחד? התשובה: כי אלו הטענות מי שלא ידע המקרא ולא לשון, וכלל הטוענים כמו זה "בנים סכלים המה ולא נבונים".

פסוק כ"ב:

ד"ה וכל הבת תחיון: לא ציוה אל המצרים שתיכף כשתיולד בת לישראל, שיקחוה ויוליכוה בביתם וישכרו לה מינקת ומיניקות ויגדלוה ויאכילוה וישקוה וילבישוה ומי יתן והיה זה! ואני תמה! למה לא אמר אבן עזרא גם בזה "יותר ממשפטן", או שיתנו לה כל צרכה כמו (בראשית י"ב י"ב) "ואותך יחיו", או שישיבו בה נפש אחר שתמות! והאמת עד לעצמו.

1.

מהי הבעיה שבה עוסקים הפרשנים?

2.

מה ההבדל העקרוני בין דברי המדרש והראב"ע מצד אחד ובין גישת אבן כספי מצד שני?

3.

מהי ראייתו של אבן כספי מפסוק כ"ב שבפרקנו, ומה חולשת ראיה זו?

4.

הסבר את דבריו המסומנים בקו.

5.

מדוע סיים את דבריו לפסוק י"ז במליצה מירמיהו ד' כ"ב דווקא?

6.

איך יש לפרש את דברי פרעה "מדוע עשיתן את הדבר הזה" (ולא "מדוע לא עשיתן את מצותי") לפי כל אחת משתי הדעות הנ"ל?

------------------------------------------------------------------------------------

*עיין בעלון ההדרכה !