ישראל בפי חירות

לפרקנו עיין גם גיליון בשלח תש"ו ותש"ח.

פסוק ז'

"וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם"

רש"י:

ד"ה וכל רכב מצרים: ועמהם כל שאר הרכב (מכילתא). ומהיכן היו הבהמות הללו? - אם תאמר: משל מצרים, הרי נאמר (שמות ט) "וימת כל מקנה מצרים". ואם תאמר: משל ישראל, והלוא נאמר (שם י) "וגם מקננו ילך עמנו". משל מי היו? מהירא את דבר ה'. מכאן היה ר' שמעון אומר: כשר שבמצרים הרוֹג! טוב שבנחשים רצוֹץ את מוחו.

גור אריה, לדברי רש"י אלה:

כשר שבכותים הרוג: אין הפירוש דלהרוג הכשר, דמעולם לא אמרו חז"ל דיש להרוג את הכותים וכו' וחס ושלום לומר כן, אלא פירושו בכהאי גוונא במלחמה. שאם בא עליך כותי למלחמה ונפל בידך באותה מלחמה, אל תרחם עליו ותהרגהו, כאשר היה בכאן, שהמצרים באו על ישראל והרגו אותם ואת בניהם; ועל כיוצא בזה אמרו: "הרוג". וכן (דברים כ') אמר הכתוב: "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם", שאם יפלו בידכם, אל תרחמו עליהם, שגם הם אינם מרחמים עליכם – וזה בכותים שבאו על ישראל למלחמה, והם אויבים לוחמים בם, אבל על כותים שעשו טובה עם ישראל נצטוינו מפי הקדוש ברוך הוא, שלא לעשות להם רע; שהרי המצרים עצמם שהרגו את בניהם ושעבדום קשה, רק בעבור שהיו ישראל גרים בארצם, ציוה הקדוש ברוך הוא לגמול חסד עם בניהם שנאמר (דברים כ"ג ח') "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצם", כל שכן הכותים, שאין עושים רע לישראל – שלא נגמול להם רע, דאיך יהיו דברי חכמים סותרים את הכתוב הזה, שהוא פסק שלא לעשות טוב למי שעשה לנו טוב. והרי חכמים ז"ל עצמם מהך קרא דכתיב "לא תתעב מצרי" אמרו: בירא דשתית מיניה אל תשדי ביה קלא (=בור ששתית ממנו – אל תיידה בו אבן)...

פסוק ט"ו

"מַה תִּצְעַק אֵלָי"

שמות רבה כ"א:

אמר ר' אלעזר בן פדת: בשר ודם אם שומע דברי אדם, עושה דינו; אם לא שומע, אינו יכול לכוון דינו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. עד שלא ידבר אדם, הוא יודע מה בלבו. לכך כתיב (ישעיה ס"ה): "טרם יקראו ואני אענה" – לכן נאמר:"מה תצעק אלי".

רש"י:

ד"ה מה תצעק אלי: למדנו שהיה משה עומד ומתפלל. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא עת עתה להאריך בתפילה, שישראל נתונין בצרה. 
דבר אחר: "מה תצעק אלי?" - עלי הדבר תלוי, ולא עליך, כמו שנאמר להלן (ישעיהו מה) "על בני ועל פועל ידי תצוני"?

ראב"ע:

ד"ה מה תצעק אלי: מה תצעק יש אומרים כי משה צועק אל ה'. וזה איננו נכון, כי כבר דיבר לו "ואיכבדה בפרעה" (שמות יד ד), רק נאמר אל משה שהוא כנגד כל ישראל, בעבור שצעקו בני ישראל אל ה'.

רמב"ן:

ד"ה מה תצעק אלי: אמר ר' אברהם כי משה כנגד כל ישראל, שהיו צועקים לו, כמו שאמר "ויצעקו בני ישראל אל ה'". ואם כן למה אמר: "מה תצעק אלי?" ראוי להם לצעוק. ואולי יאמר: מה תניחם לצעוק? - דבֵּר להם וייסעו, כי כבר אמרתי לך "ואיכבדה בפרעה" (פסוק ד). ורבותינו אמרו (מכילתא כאן) שהיה משה צועק ומתפלל, והוא הנכון, כי לא ידע מה יעשה, ואף על פי שאמר לו השם: "ואיכבדה בפרעה", הוא לא היה יודע איך יתנהג, כי הוא על שפת הים, והשונא רודף ומשיג, והיה מתפלל שיורנו ה' דרך יבחר. וזה טעם "מה תצעק אלי?" שהיית צריך לשאול מה תעשה, ואין לך צורך לצעוק, כי כבר הודעתיך "ואיכבדה בפרעה", ולא סיפר הכתוב צעקת משה, כי הוא בכלל ישראל.

ספורנו:

ד"ה מה תצעק אלי: כי אומנם הוא היה בכלל "ויצעקו בני ישראל אל ה'". אמנם צעקת משה לא היתה מיראת פרעה וחילו, כי כבר הגיד לישראל את מפלת המצרים ומיתתם, באומרו "לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ה' יילחם לכם", אבל היתה צעקתו על שרי ישראל שהעיזו פניהם באומרם "המבלי אין קברים", וחשב בשביל זה שלא ישמעו לו להיכנס בים. לפיכך אמר לו: מה תצעק אלי בזה, כי אמנם אתה חושד בכשרים.

הכתב והקבלה:

ייתכן לומר, שהוא חוזר אל צעקת בני ישראל שהזכיר למעלה לפירוש "תצעק" – תעזור ותניח להם לצעוק (לאססעסט שרייען), כי יש פעלים שאין הוראתם פעולה הנעשית מידי הפועל בעצמו, רק הסבת הפעולה, וכן (בראשית ל"ד): "אשר טימאו אחותם", אף שאנשי שכם לא היו פועלים עצמיים בדבר הנבלה, מכל מקום מפני שהיו יודעים בו ושותקים, ובהסכימם להימול היו רוצים לייפות הדבר, לכן נתייחס המעשה גם אליהם, על דרך: "מי שבידו למחות ואינו מוחה, הוא נתפס בו". ומזה אמר כאן "מה תצעק אלי" – מה תתן מקום אל הצעקה שיצעקו ישראל אלי?