"וישב יעקב..."

פסוק א'

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן"

אברבנאל, מקשה:

הנה כתב למעלה (ל"ה כ"ז): "ויבוא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק" – ולא נזכר עוד "ויצא" או "ויסע משם", ובידוע אם כן שישב שם, ומה בא ללמדנו "וישב יעקב" וכו'? ועוד: למה אחרי שאמר "בארץ מגורי אביו" חזר לומר "בארץ כנען"? הלוא ידענו שיצחק לא יצא מארץ כנען כל ימיו.

רמב"ן, פסוק א':

ד"ה וישב יעקב: כי אמר שאלופי עשו ישבו בארץ אחוזתם, כלומר הארץ שלקחו להם לאחוזת עולם, אבל יעקב ישב גר כאביו בארץ לא להם אלא לכנען. והכונה להגיד כי הם בוחרים לגור בארץ הנבחרת, ושנתקיים בהם "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (לעיל טו יג), ולא בעשו, כי ביעקב לבדו ייקרא להם זרע.

להבנת דבריו עיין רמב"ן, פרק ט"ו פסוק י"ג:

ד"ה כי גר יהיה זרעך: זה מקרא מסורס, ושיעורו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ועבדום ועינו אותם, ולא פירש כמה ימי העבדות והעינוי.
והרבה מקראות מסורסות יש בכתוב, וכן "בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי" (להלן לט יז), וכן "וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף" (שם מא נז), וכן "כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי" (שמות יב טו), "וכן ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחות לחפור פירות ולעטלפים" (ישעיה ב כ), וכן "לכו שמעו ואספרה כל יראי אלהים אשר עשה לנפשי" (תהלים סו טז), וכן "לי יזעקו אלוהי ידענוך ישראל" (הושע ח ב), וכן "והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה וחמלתי עליהם" (מלאכי ג יז), ורבים כן.
ועניין הכתוב, אף על פי שאני אומר לך "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", ידוע תדע כי טרם תתי אותה להם, יהיו גרים בארץ לא להם ארבע מאות שנה, וגם יעבדום ועינו אותם...

ראב"ע, פסוק א':

ד"ה וישב: הזכיר שאלופי עשו ישבו בארץ שעיר, ויעקב ישב בארץ הנבחרת...

והשווה לדבריהם מדרש אגדה חוקת כ':

כך אמר משה לאדום: שטר היה עלינו ועליך מימות אברהם זקננו (בראשית ט"ו י"ג) "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם" – וגם האחים כולם היו צריכים לפרוע החוב של אביהם, ואתה – אחי יעקב היית, והיה לך לפרוע החוב, כשם שעשינו אנחנו; ואתה ידעת, שאנו פרענו החוב ואתה לא פרעת, מפני שלא היית רוצה לפרוע, שכן כתיב (בראשית ל"ו ו'): "וילך (עשו) אל ארץ מפני יעקב אחיו" – מפני שטר חוב שבידו, והקדוש ברוך הוא אמר ליעקב: מי שיפרע החוב מבניו – יירש את הארץ, שכן כתיב (בראשית ט"ו י"ח): "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ..." – ואנו שפרענו חובו – מעתה לנו הארץ.