חלום יעקב

להבנת החלום בכללו עיין גיליון ויצא תש"ו!

בפתיחה למורה נבוכים אומר הרמב"ם:

ודע, כי משלי הנבואה יש בהם שתי דרכים: מהם משלים שכל מלה שבמשל יש בה עניין; ומהם מה שיהיה כל המשל מגיד על כל העניין ההוא בנמשל, ויבואו במשל דברים רבים מאוד אין כל מלה מוספת עניין בנמשל, אבל הם ליפות המשל... או להפליג בהסתיר העניין הנמשל... (=או להוסיף כיסוי על ההסתר שלו). אמנם דמיון המין הראשון ממשלי הנבואה – אומרו (=משל למין הראשון הוא מה שאמר הכתוב): "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" וכו'. כי אומרו: "סולם" יורה על עניין אחד, ואומרו "מוצב ארצה" – יורה על עניין שני, ואומרו: "וראשו מגיע השמימה" יורה על עניין שלישי, ואומרו: "והנה מלאכי אלוקים" יורה על עניין רביעי, ואומרו: "עולים" יורה על עניין חמישי, ואומרו "יורדים" יורה על עניין ששי, ואומרו:  "והנה ה' ניצב עליו" יורה על עניין שביעי – הנה כל מלה שבאה בזה המשל היא לעניין מוסיף בכלל הנמשל (=בכללות הדבר הנמשל).
ואמנם דמיון המין השני ממשלי הנבואה (=משל למין השני, שיש בהם פרטים רבים, שאינם מתאימים לנמשל) הוא אומרו (משלי פרק ז') "כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי וארא בפתאים, אבינה בבנים: נער חסר לב עובר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד. בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה. והנה אשה לקראתו, שית זונה ונצורת לב, הומיה היא וסוררת, בביתה לא ישכנו רגליה... והחזיקה בו ונשקה לו, העזה פניה ותאמר לו: 'זבחי שלמים עלי, היום שילמתי נדרי, על כן יצאתי לקראתך, לשחר פניך ואמצאך. מרבדים רבדתי ערשי, חטובות אטון מצרים... לכה נרוה דודים עד הבוקר... כי אין האיש בביתו... צרור הכסף לקח בידו, ליום הכסא יבוא ביתו. הטתו ברוב לקחה, בחלק שפתיה תדיחנו, הולך אחריה פתאום, כשור אל טבח יבוא כמהר צפור אל פח... ולא ידע כי בנפשו הוא".
והעולה בידינו מזה הכלל (=מכללות המשל הזה) הוא האזהרה מהימשך אחר התאוות הגופניות והנאותיהם... שלא יהיה האדם נמשך אחר בהמיותו לבד... ואחר שביארתי לך זה וגיליתי לך סוד זה המשל, לא תקוה למצוא כל ענייני המשל בנמשל, כשתאמר: מה תחת "זבחי שלמים עלי" (=מה מתאים בנמשל לזה שאמרו במשל), ואיזה עניין הוסיף בזה הכלל אומרו: "כי אין האיש בביתו"? (=ומה הוסיף לכללות המשל מה שאמר "כי אין האיש" וכו') כי זה כולו המשך הדברים, כפי פשוטו של המשל.

רש"י, פסוק י"ב:

ד"ה עולים ויורדים: עולים תחילה ואחר כך יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו.

פסוק י"ג:

ד"ה ניצב עליו: לשמרו.

ראב"ע, פסוק י"ב:

ד"ה ודרך סולם: ויאמר ר' ישועה, כי טעם סולם שעלתה בו תפילתו, וירדה ישועתו מן השמים. ואלה המפרשים לא ראו נבואת זכריה ועמוס וירמיה. והטעם דרך משל, כי כל דבר לא ייכחד מן ה', ודברי מטה תלויים בעליונים, וכאילו סולם ביניהן, שיעלו המלאכים בו להודיע הדברים, אחר שהתהלכו בארץ. גם כן כתוב ומלאכים אחרים יורדים למלאות שליחות השם כדרך מלך עם משרתיו.

רמב"ן, פסוק י"ב:

ד"ה והנה סולם: ...ועל דעת רבי אליעזר הגדול (פרקי דר' אליעזר לה), היתה זאת המראה כעניין בין הבתרים לאברם, כי הראהו ממשלת ארבע מלכויות ומעלתם וירידתם, וזה טעם "מלאכי אלוהים" כמו שנאמר בדניאל (י כ, יג) שר מלכות יון, ושר מלכות פרס. והבטיחו כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם וישמרנו ויצילנו מידם. אמרו (שם בפרקי דר' אליעזר) הראה לו הקדוש ברוך הוא ארבע מלכויות, מושלן ואבדן, הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד. אמר לו יעקב "אך אל שאול תורד" (ישעיה יד טו), אמר לו הקדוש ברוך הוא "אם תגביה כנשר" וגו' (עובדיה א ד).

רשב"ם, פסוק י"ב:

ד"ה עולים ויורדים: לפי הפשט, אין לדקדק במה שהקדים עולים ליורדים, שכן דרך ארץ להזכיר עלייה קודם ירידה.

פסוקים כ'-כ"ב

"וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר: אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵא-לֹהִים וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ"

אברבנאל, מקשה:

איך נעשה יעקב בנדר הזה עובד על מנת לקבל פרס באמרו "אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני... ונתן לי" כך וכך – אז יהיה לי לאלוקים – מכלל שאם לא יעשה לו כל זה, לא יהיה לו לאלוקים, ולא יעבדהו? ולא עשה אברהם זקנו כן, אבל נתנסה כמה פעמים, ועמד בהם!

רש"י:

ד"ה והיה ה' לי לאלוהים: שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף, שלא יימצא פסול בזרעי, כמו שנאמר "אשר דיברתי לך". והבטחה זו הבטיח לאברהם שנאמר "להיות לך לאלוהים ולזרעך אחריך" (לעיל יז) (זרעך מיוחס שלא יימצא בו שום פסול).

רמב"ן:

ד"ה והיה ה' לי לאלוהים: איננו תנאי כדברי רש"י, אבל הוא נדר, ועניינו אם אשוב אל בית אבי, אעבוד השם המיוחד בארץ הנבחרת במקום האבן הזאת, שתהיה לי לבית אלוהים, ושם אוציא את המעשר. ויש בעניין סוד ממה שאמרו (כתובות קי:) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה.

רשב"ם:

ד"ה והיה ה' לי לאלוהים: שיסייעני בכל מעשי.

ספורנו:

ד"ה והיה ה' לי לאלוהים: אז יהיה ה' לדיין, אם לא אעבדהו בכל כוחי, והוי"ו כמו זאת משמשת במקום הנה. כלומר הנני מקבל עלי מעתה שהאל יתברך יהיה לי לאלוהים ויתנהג עמי במידת הדין.

ביאור:

ד"ה והיה ה' לי לאלוהים: מאמר זה כולל כל הפרטים אשר מן 'אם יהיה ה' עמדי' עד הנה, וכן תרגם המתרגם -

(מנדלסון:

אונד דער עוויגע מיר אלס שוצנאטט ביישטעהן ווירד).

העמק דבר:

ממשמעות הלשון הוא המסובב, כפירוש הרמב"ן ולא כפירוש רש"י, ופירושו שלא יסמוך על כוחו ועוצם ידו, רק יקח את ה' לנגדו תמיד, שהוא ינהלנו. ובהיותו בחו"ל - בבית לבן - ולא היה מקום לבטוח על עצמו, פשיטא שגם לטובת עצמו היה מבקש שה' יהיה עמו ולא יעזבנו, אבל בהיותו בבית אביו אפשר לו לסמוך על עצמו, על זה נדר נדרו, שגם אז יהיה ה' לו לאלוקים. אבל באמת זה הדבר "והיה ה' לי לאלוהים", אף על פי דעיקרו תלוי ברצון עצמו, מכל מקום נדרש לזה סייעתא דשמיא, שיהיה השגחתו יתברך מוכן לפניו בכל עת, על כן הוא תנאי ומסובב. וכיוצא בזה נתבאר בספר שמות י"ט ה' "והייתם לי סגולה".