התחפשות יעקב לעשו

בראשית פרק כז

לפרק זה עיין גם גיליון תולדות תש"ד.

לדעת כמה מן המפרשים, "לא היה כל העניין לפי רוחו של יעקב", ועשה מה שעשה רק כדי לשמור מצות אמו, והיה רצוי לו בעומק לבו שייוודע הדבר ליצחק בעוד זמן, ויברך אביו את מי שיש בדעתו לברך.

התוכל למצוא ראיה לדעה זו מלשון הפסוקים י"א-י"ז ובפרט בפסוק י"ב?

רד"ק:

ידע יצחק כי צריך עשו לברכתו, כי לא היה איש הגון וטוב, אבל יעקב לא היה צריך לברכה, כי ידע יצחק, כי ברכת אברהם לו תהיה, וברית קיום הזרע המיוחד לבניו לו יהיו, ובניו ירשו הארץ.

א.

מה התמיהה בפרקנו שרצה לתרץ בדבריו?

ב.

במה שונה רד"ק כאן מדרך שאר המפרשים?

ג.

מניין ראיה בפרקנו לדבריו המסומנים בקו?

השווה את הפסוקים הבאים:

פסוק ד'

"בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת"

פסוק ז'

"וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי"

1.

מה טעם לא מסרה רבקה את דברי יצחק כלשונם, ומה ראתה להוסיף על דבריו מה שלא אמר?

עיין ראב"ע, שמות פרק כ' פסוק א':

...אמר אברהם המחבר. משפט אנשי לשון הקודש פעם יבארו דיבורם באר היטב, ופעם יאמרו הצורך במלות קצרות, שיוכל השומע להבין טעמם. ודע, כי המלות הם כגופות, והטעמים הם כנשמות, והגוף לנשמה, הוא כמו כלי, על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים, ואינם חוששים משינוי המלות, אחר שהם שוות בטעמן, והנה אתן לך דמיונות: אמר ה' לקין: "ארור אתה מן האדמה, כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כוחה לך, נע ונד תהיה בארץ" (בראשית ד, יא). וקין אמר: "הן גירשת אותי היום מעל פני האדמה" (שם, יד). ומי הוא שאין לו לב שיחשוב כי הטעם אינו שוה בעבור שינוי המלות. והנה אמר אליעזר: "הגמאיני נא" (כד, יז). והוא אמר: "ואומר אליה השקיני נא" (שם, מה). אמר משה "בכור השבי אשר בבית הבור" (שמות יב, כט), וכתוב: "בכור השפחה אשר אחר הריחיים" (שמות יא, ה). ומשה הזכיר התפילה במשנה תורה שהתפלל על ישראל בעבור העגל, ואינו דומה לתפילה הנזכרת בפרשת כי תשא למי שאין לו לב להבין. והכלל, כל דבר שינוי, כמו חלום פרעה ונבוכדנצר ואחריהם רבים תמצא מלות שונות, רק הטעם שוה. וכאשר אמרתי לך שפעם יאחזו דרך קצרה, ופעם ארוכה, כך יעשו פעמים להוסיף אות משרת, או לגרוע אותו, והדבר שוה. אמר ה': "ותכלת וארגמן" (שמות כה, ד), ומשה אמר: "תכלת וארגמן" (שמות כח, ו). אמר השם: "אבני שוהם" (שמות כה, ז), ומשה אמר: "ואבני שוהם" (שמות לה, ט). וכאלה רבים, ושניהם נכונים, כי הכתוב בלא וי"ו אחז דרך קצרה, ולא יזיק, גם הכתוב בוי"ו לא יזיק, בעבור שהוסיף לבאר. והנה הוי"ו שהיא נראית במבטא הפה, אין אדם מבקש לו טעם למה נגרע, ולמה נכתב, ולמה נוסף, כי זה וזה נכון, והנה על הנראה שיבוטא בו לא יבקש עליו בכתב טעם, אם כן למה נבקש טעם בנח הנעלם, שלא יבוטא בו, כמו מלת "לעולם", למה נכתב מלא, או למה חסר. והנה בני הדור יבקשו טעם למלא גם לחסר, ואילו היו מבקשים טעם לאחד מהם, או שמנהג היה לכתוב הכל על דרך אחד, הייתי מחריש. והנה אתן לך משל, אמר לי אחד כתוב לרעי, וזה כתוב: "אני פלוני אוהבך לעולם". וכתבתי "פלני", בלא וי"ו, "אהבך" גם כן בלא וי"ו, לעולם חסר. ובא ראובן ושאלני: למה כתבת חסרים? ואני אין לי צורך לכתוב רק מה שאמר לי. ואין לי חפץ להיותם מלאים או חסרים. אולי יבוא לוי ויודיעני, איך אכתוב. ולא ארצה להאריך, רק המשכיל יבין...
...ועתה אדבר על "זכור" ו"שמור". דע, כי הטעמים הם שמורים לא המלות. והנה יצחק אבינו אמר לעשו, "בעבור תברכך נפשי בטרם אמות" (בראשית כז, ד), ורבקה אמרה ליעקב, ששמעה שאמר "ואברכך לפני ה' לפני מותי" (שם, ז), כמו "בטרם אמות". אם כן מה טעם להוסיף "לפני ה'"? התשובה, היא ידעה כי יצחק נביא לה'. והברכה שיברך בדרך נבואה היא, על כן אמרה ליעקב: "לפני ה'", והנה היא כמו מפרשת טעם הברכה. וככה עשה משה, כי עשרת הדברים הכתובים בפרשה הזאת דברי ה' בלי תוספת ומגרעת, והם לבדם הכתובים על לוחות הברית. לא כאשר אמר הגאון, כי זכור הוא בלוח האחד, ושמור בלוח השני, ועשרת הדברים הכתובים בפרשת ואתחנן הם דברי משה. והראיה הגמורה ששם כתוב פעמים "כאשר ציוך ה' אלוהיך"...

2.

לשם מה מביא ראב"ע את פסוקינו שם, ומה רצה להוכיח בעזרתם?

3.

כיצד עונה ראב"ע לשאלתנו ג-1 בדבריו שם?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר