סדום

קרא:

יחזקאל ט"ז מ"ח-מ"ט-נ':

"חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם עָשְׂתָה סְדֹם אֲחוֹתֵךְ הִיא וּבְנוֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר עָשִׂית אַתְּ וּבְנוֹתָיִךְ הִנֵּה זֶה הָיָה עֲו‍ֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה וַתִּגְבְּהֶינָה וַתַּעֲשֶׂינָה תוֹעֵבָה לְפָנָי וָאָסִיר אֶתְהֶן כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי"

תוספתא סוטה ג', וכן סנהדרין ק"ח ע"א:

אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא. ומה כתיב בהם? (איוב כ"ח, ה'-ו') "ארץ ממנה יצא לחם... מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו. נתיב לא ידע עיט ולא שזפתו עין איה". אמרו (אנשי סדום): הואיל וכסף וזהב יוצא מארצנו, למה לנו עוברי דרכים? אין אנו צריכים שיבוא אדם אצלנו, שאין באין אלא לחסרנו! בואו ונשַכַּח תורת רגל מארצנו. אמר להם המקום: בטובה שהשפעתי לכם אתם משכחים את הרגל מביניהם?! אני אשַכַּח אתכם מן העולם, שנאמר (איוב כ"ח ד'): "הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו". היא גרמה להם לאשר הביא אלוה בידו. וכן הוא אומר ביחזקאל ט"ז מ"ט "הנה זה היה עוון סדום אחותך גאון שבעת לחם" וגו'.
מצרים לא נתגאו לפני המקום ברוך הוא אלא במים שנאמר (שמות א) "ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד" וגו', אף המקום ברוך הוא לא נפרע מהם אלא במים, שנאמר (שם טו) "מרכבות פרעה וחילו ירה בים".
סיסרא לא נתגאה לפני המקום אלא בלגיונות שאין מקבלין שכר (שופטים ה) "באו מלכים נלחמו" [וגו'], ולא זזו משם ולא ספנוהו, מפני שהוא גולייר.
שמשון בעיניו מרד שנאמר (שם יד) "ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני", אף הוא בעיניו לקה שנאמר (שם טז) "ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו" וגו.' רבי אומר: תחילת קלקלתו היתה בעזה, אף עונשו לא היתה אלא בעזה. אבשלום בשערו מרד שנאמר (ש"ב יד) "וכאבשלום לא היה איש יפה" וגו', ובגלחו את ראשו וגו'. לפיכך לקה בשערו. ר' יהודה הנשיא אומר: אבשלום נזיר עולם היה [ואחד לי"ב חודש היה מגלח], שנאמר (שם טו) "ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה [נא] ואשלם" וגו' "כי נדר נדר עבדך" וגו.' ר' נהוראי אומר: אחד לשלושים [יום] היה מגלח, שנאמר' (שם יד) "והיה מקץ ימים לימים" [וגו']. ר' יוסי אומר: כל ערב שבת היה מגלח, שכן דרך מלכים לגלח מערב שבת לערב שבת, [כמה שנאמר בכהנים] (יחזקאל מד) "וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו" וגו'. ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך [מה שאין בני טבריה ובני ציפורין מגלחים כן], לפי שבא על עשר פלגשי אביו. לפיכך [נתלו] בו עשר לונביות, שנאמר (ש"ב יח) "ויסבו עשרה נערים". ולפי שגנב [שלשה גניבות] לב אביו ולב בית דין ולב כל ישראל, לפיכך נתקעו בו שלושה שבטים שנאמר (שם) "ויקח שלושה שבטים בכפו" וגו':
סנחריב לא נתגאה לפני המקום אלא על ידי מלאך, שנאמר (מ"ב יט) "ביד מלאכיך חרפת" וגו', "אני קרתי ושתיתי מים [זרים]", אף המקום ברוך הוא לא נפרע מהן אלא על ידי מלאך שנאמר (שם) "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור" וגו'. וכולם מלכים קשורי כתרים בראשיהם.
נבוכדנצר אמר: אין באי העולם כדאי לדור ביניהם, אלא אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה שנאמר (ישעיה יד) "אעלה על במתי עב". אמר לו המקום ברוך הוא (שם): "ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי" וגו', אני מורידך לבאר שחת. [מהו אומר] (שם) "אך אל שאול תורד" וגו' אתה אמרת: אין באי העולם כדאי לדור (דניאל ד) "ומן אנשא לך טרדין" וגו' בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן בני אנשא טריד כולא מטא על נבוכדנצר לקצת ירחין תרי עשר".

רמב"ן, בפרקנו פסוק ה':

ד"ה ונדעה אותם: כוונתם לכלות את הרגל מביניהם, כדברי רבותינו (סנהדרין קט.): כי חשבו שבעבור טובת ארצם, שהיא כגן ה' יבואו שם רבים, והם היו מואסי הצדקה, אבל לוט בעושרו וממונו בא אליהם, או שביקש מהם רשות, או שקיבלוהו לכבוד אברהם, והכתוב מעיד שזאת כוונתם, שנאמר (יחזקאל טז מט) "הנה זה היה עוון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה", ומה שאמר: (לעיל יג יג) "רעים וחטאים לה' מאוד", שהיו מכעיסים ומורדים בשלותם ובעינוי האביונים, והוא שאמר (יחזקאל טז נ) "ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי".
ועל דעת רבותינו (עיין סנהדרין קט.) היו בהם כל מידות רעות, אבל נגמר דינם על אותו העוון, מפני שלא החזיקו יד עני ואביון, כי היו תדירים באותו עוון יותר מכולם, וגם כי כל העמים עושים צדקות עם רעיהם ועם ענייהם, לא היה בכל הגויים כסדום לאכזריות...

בעל עקדת יצחק, מקשה:

איך לא זכר יחזקאל מסדום מה שנתפרסם מעוצם גנותם בסיפור הזה (בראשית פרק י"ט), ותלה כל עונשם, באשר לא זכרו עשו חמס?

השווה את הכינויים הבאים בפרשתנו:

פרק י"ח פסוק ב' 

"וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים"

פרק י"ח פסוק ט"ז

"וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ"

פרק י"ח פסוק כ"ב     

"וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים"

פרק י"ט פסוק א'

"וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים"

פרק י"ט פסוק ה'

"וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ"

פרק י"ט פסוק ח'       

"רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר"

פרק י"ט פסוק י'   

"וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם"

פרק י"ט פסוק י"ב    

"וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה"

פרק י"ט פסוק ט"ו

"וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט"

פסוק ט'

"וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר"

רש"י:

ד"ה גש הלאה: ... על שאמר להם על הבנות, אמרו לו: "גש הלאה", לשון נחת, ועל שהיה מליץ על האורחים, אמרו: "האחד בא לגור" - אדם נוכרי יחידי אתה בינינו שבאת לגור, "וישפוט שפוט" - ונעשית מוכיח אותנו?!

העמק דבר:

כיתות שונות היו. יש מהם שאמרו: "גש הלאה" יש שאמרו: "האחד בא לגור"... ויש מהם "ויפצרו באיש בלוט", ויש מהם "ויגשו לשבור הדלת".