"...אל תירא אברם..."

לפרק זה בשלמותו עיין בגיליון לך לך תש"ב.

פסוק א'

"אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד"

בראשית רבה מ"ד ה':

ר' לוי אמר תרתין (אמר שני דרושים), ורבנן אמרי חדא (ורבותינו אמרו דרש אחד). ר' לוי אמר: לפי שהיה אבינו אברם מתפחד ואומר: תאמר, אותן אוכלוסין שהרגתי, שהיה בהן צדיק אחד וירא שמים אחד! משל לאחד שהיה עובר לפני פרדסו של מלך. ראה חבילה של קוצים וירד ונטלה. והציץ המלך וראה אותו. התחיל מיטמן מפניו. אמר לו המלך: מפני מה אתה מיטמן מפני? פועלים הייתי צריך שיקושו אותה! עכשיו שקששת אותה, בוא וטול שכרך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברם: אותן אוכלוסין שהרגת – קוצים כסוחים היו! הדא הוא דכתיב (ישעיה ל"ג) "והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים".
ר' לוי אמר אחרי (דרוש אחר): לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: תאמר, אותן המלכים שהרגתי, שבניהם מכנסין אוכלוסין, ובאים ועושים עמי מלחמה! אמר לו הקדוש ברוך הוא "אל תירא... אנכי מגן לך", מה המגן הזה – אפילו כל החרבות באות עליה, היא עומדת כנגדן, כך אתה: אפילו כל אומות העולם מתכנסין עליך, נלחם אני כנגדן!
רבנן אמרי חדא: לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: ירדתי לכבשן האש וניצלתי, ירדתי למלחמת המלכים וניצלתי, תאמר שקיבלתי שכרי בעולם הזה, ואין לי כלום לעתיד לבוא! אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אל תירא... אנכי מגן לך. כל מה שעשיתי בעולם הזה חינם עשיתי עמך, אבל שכרך מתוקן לעתיד לבוא - "שכרך הרבה מאוד", וזה שאמר הכתוב (תהלים ל"ב) "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך".

רש"י:

ד"ה אחר הדברים האלה: ... אחר שנעשה לו נס זה, שהרג את המלכים, והיה דואג ואומר: שמא קיבלתי שכר על כל צדקותי. לכך אמר לו המקום: "אל תירא אברם אנכי מגן לך" - מן העונש, שלא תיענש על כל אותן נפשות שהרגת, ומה שאתה דואג על קיבול שכרך - "שכרך הרבה מאוד".

פסוק א'

"...אַל תִּירָא אַבְרָם..."

רמב"ן:

ד"ה אל תירא אברהם: היה מתיירא משני דברים: מן המלכים, פן ירבו צבאותם עליו, הם או העומדים תחתם, ובמלחמה ירד ונספה, או יומו יבוא למות בלא זרע. והבטיחוֹ כי הוא יהיה מגן בעדו מהם, ועוד יהיה שכר לכתו עם ה' הרבה מאוד

פסוק א'

"אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד"

ספורנו:

ד"ה אל תירא אברם: אל תירא שינקמו הארבעה מלכים ממך.

ד"ה שכרך: לא די שלא התמעטו זכיותיך בשביל מה שהצלתיך, אבל עם זה יש שכר לפעולתך זאת, שגמלת חסד לאחיך וזולתו להציל גזולים מיד עושקים.

פסוק ב'

"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה' מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר"

רמב"ן:

ד"ה ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי: הנה הצלתני מן המלכים, אבל מן הכָּרת לא הבטחת אותי, רק אמרת שתרבה לי שכר הרבה. ומה יהיה שכרי בלא בנים? והנה לא עלה בדעתו שיהיה השכר הגדול הזה עולם הבא, כי זה אין צורך להבטחה, כי כל עובד אלוהים ימצא חיים לפניו, אך בעולם הזה יש צדיקים שמגיע עליהם כמעשה הרשעים, על כן צריכים ביטחון. ועוד, כי "הרבה מאוד" לאמר שיזכה לשני שולחנות בכל הטוב הראוי לצדיקים הגמורים מאין עונש כלל. ועוד, כי ההבטחה למה שהיה מתיירא ממנו. וחזר ופירש לו הבטחתו שלא יפחד גם מזה, כי ישים זרעו ככוכבי השמים לרוב.
ויש עליך לשאול, שכבר נאמר לו לאברהם (לעיל יג טו) "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם ושמתי את זרעך כעפר הארץ", ואיך יאמר עתה "ואנכי הולך ערירי, והנה בן ביתי יורש אותי", ולמה לא האמין בנבואה הראשונה, כאשר יאמין בזאת.
והתשובה, כי הצדיקים לא יאמינו בעצמם בחטאם בשגגה, וכתוב (ירמיה יח ט) "רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ושב הגוי ההוא ועשה הרע לפני וניחמתי על הטובה". והנה ראה עצמו בא בימים, ולא נתקיימה נבואתו, וחשב כי חטאיו מנעו הטוב. ואולי חשש עתה פן ייענש על הנפשות שהרג כדברי רבותינו (בראשית רבה מד ה). וכלשון הזה אמרו בבראשית רבה (עו ב) "ויירא יעקב מאד ויצר לו" (להלן לב ח), מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה וכו'.

פסוק ב'

"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה' מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר"

רמב"ן:

ד"ה מה תתן לי: פירשו בו (יב"ע) אני מת בלא בנים, כטעם כי הולך האדם אל בית עולמו (קהלת יב ה): והנכון בעיני, כי מתחילה יתאונן, מה יהיה שכרי, אחרי שאין לי בנים ואנכי הולך נע ונד בארץ נוכריה, יחידי כערער בערבה, אין יוצא ואין בא בביתי זולתי אליעזר, איש נכרי אשר לקחתי לי מדמשק, לא מבית אבי ולא מארצי. ואחר כך אמר: הן לי לא נתתה זרע, כאשר הבטחתני, והנה בן ביתי הנזכר יורש אותי, כי זקנתי ויבוא עתי בלא זרע. והנה אני ענוש, ואבד שכרי אשר הבטחתני בו בראשונה.