פרשת נח
שנת תש"ט
מצוות בני נח
בראשית פרק ט, פסוקים א - ו
השווה את ברכת ה' לבני נח (פסוקים א'-ג') לברכת ה' לאדם, (פרק א', כ"ח-ל').
פרק ט', א-ג |
פרק א', כ"ח-ל' |
"וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" |
"וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן" |
|
מהו יחסו החדש של האדם לבעלי החיים שנקבע כאן, ומהי הסיבה לכך? |
פסוק ב'
"וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ"
ראב"ע:
ד"ה בידכם ניתנו: כי בידכם. ויש אומרים כי בי"ת בכל ובכל מקום ווי"ן, והקרוב שהוא דבק עם מוראכם.
ביאור, (ר' שלמה דובנא):
וייתכן שעניין שני ביתין הבאים זה אחר זה, פירושו מדבר עד דבר, כאומרו (שמות י"ב) "בגר ובאזרח הארץ", שעניינו מגר עד אזרח, וכן (ויקרא ח') "בבשר ובלחם" שעניינו מבשר עד לחם, וכן כאן הכוונה ("זא וואהל וואס אויף ערדען... אלס אללע XXX דעס מערעס").
|
העתק את פסוקנו פעמיים, וסמן סימני פיסוק לפי שתי הדרכים.
הסבר מעלותיה וחסרונותיה של כל אחת משתי הדרכים. |
1) פסוק ב'
ד"ה וחתכם: ואימתכם כמו "תראו חתת" (איוב ו), ואגדה לשון חיות (סנהדרין צח שבת קנא) שכל זמן שהתינוק בן יומו חי, אין אתה צריך לשומרו מן העכברים. עוג מלך הבשן מת, צריך לשומרו מן העכברים, שנאמר "ומוראכם וחתכם יהיה" - אימתי יהיה מוראכם על החיות? - כל זמן שאתם חיים. |
| ב. |
מה ההבדל בין פשוטו לבין מדרשו ביחס בין שתי המילים "מורא" ו"חת" בפסוקנו? |
| ג. |
מדוע לא הסתפק רש"י בפירושו הראשון, והוסיף אף את דברי האגדה? | |
2) פסוק ח'
ד"ה ואך את דמכם: אף על פי שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו.
ד"ה לנפשותיכם: אף החונק עצמו, אף על פי שלא יצא ממנו דם |
| א. |
בעל דברי דוד, מקשה:
האיך תלה מיתת עצמו בהיתר נטילת נשמה של הבהמה? כל דם רציחה היה לו להזכיר כאן, שלא ידמה אדם לבהמה, אבל מה עניין שופך דם עצמו לכאן?
נסה ליישב תמיהתו! |
| ב. |
הרא"ם, מבאר דברי רש"י אלה:
אם תשפכו דמכם אתם בעצמכם, וכן אם תאבדו נפשותיכם אפילו בחנק, שאין בו שפיכות דמים, אדרוש אותו מכם ויהיה למ"ד "לנפשותיכם" כלמ"ד "והשלישי לאבשלום".
פרש את הקשר בין המילים "דמכם" ו"לנפשותיכם", לפי רש"י.
פרש את דברי הרא"ם המסומנים בקו. | |
פסוק ו'
"שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם"
פרקי אבות ג' משנה י"ד:
הוא (ר' עקיבא) היה אומר: חביב אדם שנברא בצלם; חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר: "כי בצלם אלוקים עשה את האדם".
מקשה המהרש"א:
למה לא הביא ראיה מהפסוקים הקודמים בתורה דקאמר (א' כ"ו) "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", וכתיב (א' כ"ז) "ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו", ונקט הפסוק הזה (ט' ו'), שהוא האחרון שבתורה?
פסוק ו'
"שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ"
בנו יעקב, בספרו "בראשית" (בגרמנית) מעיר לפסוקנו:
"פסוקנו מביע הקבלה מובלטת ועצומה (מעין גזרה שווה) בקול רעם אדיר וחזק של אל קנא ונוקם".
|
הוכח את דבריו מסגנון פסוקנו. |
פסוק ב'
"בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה"
שד"ל:
היה לו לומר: "אשר ירמוש על האדמה" ונחלפה המליצה כמו (בראשית א') "ישרצו המים שרץ" כי באמת השרץ הוא השורץ ולא המים. וכן (בישעיה א') "כאלה נובלת עליה".