פרשת וילך
שנת תש"ז
"השירה הזאת"
דברים פרק לא, פסוקים טז - כא
פסוקים ט"ז-י"ח
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ.
וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה.
וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים"
פסוקים י"ט-כ"א
"וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי.
וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי"
| 1. |
מה הקשר בין הפסוקים ט"ז-י"ח ובין י"ט-כ"א, וכיצד מתקשרות שתי הפסקאות האלה על ידי המילה "ועתה"? |
| 2. |
הסבר מהו הקשר בין הפסוקים י"ט, כ' ו-כ"א? |
| 3. |
העתק את פסוק כ"א בסימני פיסוק! |
| 1. |
פסוק י"ז
"רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת"
פסוק כ"א
"רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת"
| א. |
האם המילה "צרות" כאן שם עצם או שם תואר? |
| ב. |
חגיגה ה' ע"א:
מאי "רעות רבות וצרות"? אמר רב: רעות שנעשות צרות זו לזו, כגון זיבורא ועקרבא (שעקצוהו צרעה ועקרב בבת אחת).
רש"י:
זיבורא ועקרבא נעשות צרות זו לזו, דלית ליה תקנתא [=אין לו רפואה] לא בקרירי [=לא בקרים], דקשה לעקרב, ולא בחמימי [=בחמים], דקשה לזיבורא).
כיצד עונה הגמרא לשאלה זו? | |
| 2. |
פסוק י"ט
"לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד"
יש מפרשים המקשים, למה לא נאמר כאן בלשון נקבה "לעדה" בהתאם ללשון נקבה של "השירה הזאת"?
ענה לקושייתם בעזרת הפסוקים:
בראשית ל"א מ"ז
"יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד"
שמות כ' י"ב
"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" |
| 3. |
פסוק כ"א
"וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד"
השוה את הפסוקים הבאים:
במדבר ל"ה ל'
"וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ "
דברים י"ט ט"ז
"כִּי יָקוּם עֵד... לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה"
דברים י"ט י"ח
"שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו"
דברים ה' ט"ז
"וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא"
הסבר, למה לא נאמר גם במקומנו "וענתה השירה הזאת בו"? |
| 4. |
פסוק כ"א
"וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח... כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ"
האם הוראת "כי" השני היא כהוראת "כי" הראשון או לא?
שים לב: יש כאן אפשרות לשני פירושים. הסבר ונמק את שניהם, ונסה להכריע ביניהם! |
פסוק כ"א
"כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם"
רמב"ן:
כטעם "כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה" (בראשית כ"ב י"ב), שהיא הידיעה בפועל, כי הידיעה בעתיד ידיעה בכוח. ואם לא חטאו ישראל במדבר, ולא נודע יצרו בפועל, לא היה הגון שיעיד בהם שירה, לומר הגלוי לפניו שתחטאו, ואעידה בכם שתמצאנה אתכם רעות רבות וצרות כזה וכזה, אבל היה הראוי שיתן להם התורה בידיעה סתם. "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאוכלו". אבל עתה שנודע גם להם יצרם הרע ולבם הזונה, יגיד להם כל הקורות אותם, כעניין שנאמר (ישעיה מ"ח ד'-ה') "מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל עורפך ומצחך נחושה ואגיד לך מאז בטרם תבוא השמעתיך".
ספורנו:
שאינם מצפים להיכנס לארץ כדי לעבדני בה, כמו שהוא המכוון מאתי, כאומרו בעבור ישמרו חוקיו, אבל מצפים אותם להשביע נפשם המתאווה. ויימשך מזה כל הרע שניבא באמרו "וישמן ישורון ויבעט".
| 1. |
מה הקושי העומד לפני הרמב"ן בפסוק זה, וכיצד הוא מתרצו? |
| 2. |
לשם מה הוא נעזר בישעיה מ"ח ד'? |
| 3. |
כיצד הוא מפרש את ה"כי"? |
| 4. |
האם עוסק ספורנו באותה שאלה או בשאלה אחרת? |
------------------------------------------------------------------------------------
שים לב: אל תטעה לחשוב שהרמב"ן רוצה לתרץ כאן את שאלת הידיעה והבחירה!
לשאלה זו עיין רמב"ם, הלכות תשובה ה' הלכה א' ופרק ו' כולו.