פרשת המלך

פסוקים י"ד-כ'

"כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ... וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה... שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ..."

תוספתא סנהדרין ד':

ר' יהודה אומר: שלוש מצוות נצטוו ישראל בביאתן לארץ: נצטוו למנות להם מלך (שנאמר "שום תשים עליך מלך") ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק. אם כן – למה נענשו בימי שמואל? אלא לפי שהקדימו עליהם.
ר' נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא מפני התרעומת, שנאמר "ואמרת אשימה עלי מלך" (בגמרא סנהדרין כ': כנגד תרעומתן של ישראל. רש"י שם: שגלוי לפניו שעתידין להתרעם על כך ולומר "והיינו גם אנחנו...").
ר' אליעזר בר' יוסי אומר: זקנים שאלו כהלכה, שנאמר "תנה לנו מלך לשפטנו" (שמות א' ח'), אבל עמי הארץ חזרו וקלקלו שנאמר "והיינו גם אנחנו ככל הגויים...".

רמב"ם, הלכות מלכים א' ב':

מאחר שהקָמת מלך - מצוה, למה לא רצה הקדוש ברוך הוא כששאלו מלך משמואל? לפי ששאלו בתרעומת ולא שאלו לקיים את המצוה, אלא מפני שקָצו בשמואל הנביא.

רמב"ן, בראשית פרק מ"ט פסוק י':

ד"ה לא יסור שבט מיהודה: ... ועניין שאול היה, כי בעבור שדבר שאילת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקדוש ברוך הוא, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות, שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה. ולזה רמז הכתוב שאמר "אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי" (הושע י"ג י"א), שנתנו לו שלא ברצונו, ולכן לקחו בעברתו, שנהרג הוא ובניו ונפסקה ממנו המלכות.
והיה כל זה מפני שהיה שמואל שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם על פי ה' ומושיע אותם, ולא היה להם לשאול מלך בימיו, כמו שאמר להם "וה' אלוהיכם מלככם" (שמואל א' י"ב י"ב), והקדוש ברוך הוא אמר לו "לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם" (שם ח' ז'), ולפיכך לא נתן להם מלכות של קיימא...

רבנו נסים, דרוש אחד עשר:

וזה היה חטאם של ישראל בדבר המלוכה אשר שאלו, והוא כי אחרי שהיו מצווים להקים עליהם מלך כמו שנאמר "כי תבוא אל הארץ... ואמרת אשימה... שום תשים..." – מה חטאתם כששאלוהו? אבל דעתי הוא כך, שהם רצו שעיקר המשפט במה שבין אדם לחברו יהיה נמשך מצד המלכות משיימשך מצד השופט, והוא אמרם "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים"... ואילו שאלו להם מלך בסתם שיאמרו "שימה לנו מלך", או שיבקשוהו לסיבת תיקון מלחמותיהם – לא יימצא להם בדבר זה עוון או חטא אבל מצוה... אך היה חטאתם שרצו שיהיו משפטיהם נמשכים מצד המלכות, לא מצד שופטי התורה, ויורה על זה מה שכתוב אחרי "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו" לא "תנה לנו מלך" בלבד, ומפני זה אמר ה': "לא אותך מאסו כי אם אותי מאסו ממלוך עליהם"... כי הם בוחרים בתיקון עניינם הטבעי משיחול בהם העניין האלוקי... והיה ראוי להם לבחור יותר במה שיחול ממנו העניין האלוקי, והוא משפט השופטים, שזה ההבדל בין השופט והמלך, שהשופט משועבד יותר למשפטי התורה מן המלך, ומפני זה הזהיר את המלך וציוהו שיהא לו ספר תורה שני "לבלתי רום", כלומר שמתוך שהמלך רואה שאינו משועבד למשפטי התורה כמו השופט, צריך אזהרה מרובה לבלתי יסור מן המצוה... אבל בשופט לא הוצרך בכל אלו האזהרות, לפי שיכולתו מוגבל כפי משפט התורה.

אברבנאל:

יספר הכתוב, לדעתי, שבאחרית הימים, אחרי היות ישראל בארץ וירשוה וישבו בה בחמלת ה' עליהם, יהיו כפויי טובה כשהם ישאלו שלא לצורך למלוך עליהם מלך, לא מפאת ההכרח, כי אם להשתוות עם האומות הממליכים עליהם מלכים; כלומר, יהיה מהסכלות שבזמן המלחמות בכיבוש הארץ לא תשאלו מלך, שהוא היה הזמן היותר נאות לצרכו ואחרי שתירשו את הארץ ותחלקוה ותשבו בה בטח (וכל זה בהשגחת ה' יתברך ומבלי מלך) מבלי הכרח ומבלי צורך תאמר "אשימה עלי מלך", וזהו "ככל הגויים אשר סביבותי", כלומר לא להכרח ותכלית אחר; וכאשר יקרה זה, ציוה יתברך שלא ימליכו המלך כרצונם כי אם "אשר יבחר ה'...", וזו היא המצוה בעצם ואמת, רוצה לומר "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה'...", לא שיצוה בזה את ישראל שישאלו מלך. ולפי זה תהיה המצוה הזאת תלויה בדבר הרשות, כאמור; כאשר תרצה לעשות (עם היותו בלתי ראוי) אל תעשהו, כי אם בזה האופן... והוא דומה גם כן לפרשת (דברים ד' כ"ה) "כי תוליד בנים ובני בנים... והשחתם ועשיתם פסל... שאין זה מצוה, אבל הוא דבר מפועלי היצר הרע, וסוף הדברים (ל') "ושבת עד ה' אלוקיך", שהיא מצוות עשה לשוב בתשובה התלויה בדבר הרשות, כאשר תהיו חוטאים תשובו אל ה' ותשמעו בקולו.