"ואהבת את ה'..."
דברים פרק יא, פסוקים א - ט
| א. | שאלת סגנון |
סגנון הפרשות ואתחנן-עקב – בהתאם לתוכנן הריטורי – מצטיין במשפטים ארוכים ולעתים מורכבים – פריודות, המשתרעות לפעמים על פני שניים שלושה פסוקים ויותר. מצא בפרקנו פריודות כאלה, וסמן תחילתן וסופן! |
| ב. | "וידעתם היום" (1) |
"וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת-בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֶת-מוּסַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶת-גָּדְלוֹ אֶת-יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה"
1. |
העתק פסוק זה בסימני פיסוק! |
| 2. |
רש"י, פסוק ב': ד"ה כי לא את בניכם: אני מדבר עכשיו שיוכלו לומר: אנו לא ידענו ולא ראינו בכל זה. פסוק ז': ד"ה כי עיניכם: מוסב על המקרא האמור למעלה: כי לא את בניכם אשר לא ידעו וגו', כי אם עמכם אשר עיניכם הרואות וגו'. דעת זקנים מבעלי התוספות: אינם ראויים ליענש ככם על המצוות, שהרי אתם ראיתם את מוסר ה' ואת גדלו ואת ידו החזקה. מה בין רש"י לדעת זקנים בהסבר מבנה פסוק זה? |
3. |
באיזו מד' לשונות של "כי" משמש ה"כי" של פסוק ב': "כי לא את בניכם", ובאיזו מד' לשונות של "כי" משמש ה"כי" של פסוק ז': "כי עיניכם הרואות"?
להבנת "כי משמש בד' לשונות" עיין רש"י, בראשית פרק י"ח פסוק ט"ו: ד"ה כי יראה: הראשון משמש לשון דהא, הוא שנותן טעם לדבר - ותכחש שרה לפי שיראה, והשני משמש בלשון אלא, ויאמר: לא כדבריך הוא אלא צחקת, שאמרו רבותינו כי משמש בארבע לשונות אי, דילמא, אלא, דהא. |
4. |
רש"י, פסוק ז': ד"ה כי עיניכם: מוסב על המקרא האמור למעלה: כי לא את בניכם אשר לא ידעו וגו', כי אם עמכם אשר עיניכם הרואות וגו'. מה ראה צורך להוסיף את המילים "כי אם עמכם"? |
| ג. | "וידעתם היום" (2) |
לפסוק ב', מקשה בעל העמק דבר:
מוקשה, מה דכתיב "וידעתם היום כי לא את בניכם...", וכי התורה לא דיברה אלא עם הדור הראשון חס ושלום? ולמה זה כתוב כך, והלוא בפירוש פירשה התורה להלן בפרשת נצבים (כ"ט, י"ג-י"ד) "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית... כי את אשר ישנו פה... ואת אשר איננו פה עמנו היום"?
1. |
התוכל לתרץ קושייתו בעזרת ספורנו: ד"ה כי לא את בניכם: לפיכך אתם שראיתם - עֲשׂוּ אותות מעידים לדורות בכניסתכם. |
2. |
מהם הפסוקים בפרשתנו שעליהם מיוסדים דברי ספורנו? |
| ד. | דתן ואבירם |
"וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן"
1. |
מקשה הר"ן (רבנו נסים, ב"שנים עשר הדרושים"): מדוע הזכיר דתן ואבירם ולא הזכיר קרח, שהיה עיקר המחלוקת? כי הם נטפלו לקרח מצד שכנותם. עיין רש"י, במדבר ט"ז א': ד"ה ודתן ואבירם: אבל קרח היה עיקר המחלוקת והיה יותר ראוי להזכירו. ועיין גם תהלים ק"ו י"ז: "תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם" נסה למצוא תשובה לקושייתו! |
2. |
מה ראה אונקלוס לתרגם: "ואת בתיהם ואת אוהליהם" – וית אנש בתיהון וית משכניהון? (ועיין תרגום אונקלוס, שמות א' א': "איש וביתו" - גבר ואנש ביתיה.) |
| ה. | שתי דרכים בפירוש פסוקינו |
"וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֶת גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה. וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכָל אַרְצוֹ. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם וַיְאַבְּדֵם ה' עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה"
שתי דרכים למפרשים בפירוש פסוקים אלה:
דרך א' |
דרך ב' |
את מוסר ה' – ית אולפנא. ראב"ע, פסוק ב': ד"ה את גודלו את ידו החזקה: להוציא אתכם ממצרים. פסוק ה': ד"ה ואשר עשה לכם במדבר: דבר המן. ואשר עשה לכם: פשוטו לפי עניינו, לזכר הטובות שעשה אתם, לא הרעות; כי אין מדרך התורה לאיים על עוברי המצוות במה שעשה לחיל פרעה, כי אם כל זה מפרסום עוצם גבורתו ויכולתו, אשר הפליא בהם לעשות עמנו את כל החסדים ואת כל האמת. רש"ר הירש, (תרגום מגרמנית): מוסר ה' אלוקיכם, הוא החינוך, הוא כל הולכתם ממצרים דרך המדבר וכל מה שיש בהולכה זו ללמד ולחנך את ישראל. ואת ידו החזקה: אשר הראה למצרים בגאלו את ישראל. ואשר עשה לכם: כל הטובות וכל הרעות אשר באו עליהם בלכתם במדבר בהשגחתו יתברך. |
רמב"ן, פסוק ב': ד"ה את גודלו: אמר ר' אברהם: להוציא אתכם ממצרים, והאותות והמופתים שעשה לפרעה, ואשר עשה לכם במדבר, בדבר המן. ואיננו נכון בעיני, כי עתה לא ידבר רק במוסר אשר ייסר בו השם לעוברי רצונו. את גודלו, שהיה מתרומם ומתגדל לאמר "התפאר עלי" (שמות ח' ה'), "למחר יהיה" (שם פסוק י"ט), "ושמתי פדות" (שם), "למען תדע כי לה' הארץ" (שם ט' כ"ט). "ואת ידו החזקה, ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים" (שם ג' כ'), "את היד הגדולה אשר עשה ה'" (שם י"ד ל"א). "וזרועו הנטויה", שלא נתן להם ריוח והצלה, מאז היתה ידו נטויה עליהם, ולא השיב ידו מבלע עד שאיבדם. ואשר עשה לכם במדבר (פסוק ה'), אשר נגף אתכם בעגל ואש תבערה והנחשים השרפים וקברות התאוה ומגפת השטים וגזרת המרגלים, שהיתה בהם יד ה' עד בואם אל המקום הזה, וקיצר בפורענות שעשה להם. ואם כן, "ושמרתם את כל המצוה... למען תחזקו", כי ידו החזקה מחזקת שומרי מצוותיו, ולא יחזיק ביד מרעים. ספורנו, פסוק ב': ד"ה וזרועו הנטויה: מוכנת להכות את השב לחטוא. פסוק ז' ד"ה כי עיניכם הרואות: שהגדיל לעשות נגד המורדים בו. ד"ה לפרעה ולמצרים: במצרים ועל הים ולמורדים במדבר ולדתן ואבירם, ועליכם להזהיר את הבנים שלא ראו כל אלה... באור, פסוק ב': את מוסר: עונש. ואחר כך פירט: את גודלו ואת ידו החזקה וזרועו הנטויה – שהעניש את מצרים, ובישראל את דתן ואבירם. |
1. |
מה ההבדל העקרוני בין שתי הקבוצות בהבנת הפסוקים האלה, ובייחוד בפירוש המילה "מוסר"? |
| 2. |
למי משתיהן יש להביא סעד מן הפסוקים הבאים: "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ" משלי פרק כ"ט פסוק י"ט"בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד כִּי יָבִין וְאֵין מַעֲנֶה" "דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ" |
| 3. |
מהי הקושיה הגדולה המסולקת מעל פסוקינו, אם נלך בדרך א'? |
