בני גד ובני ראובן

השווה גיליון מטות-מסעי תש"ב, שעסק אף הוא בפרק זה!

פסוק ב'

"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל... עֲטָרוֹת וְדִיבֹן... הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה'... אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה"

פסוק ה'

"וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ"

שים לב: השיחה בין שני השבטים ובין משה מתחלקת לחלקים אלה:

א) ב'-ה'

ב) ו'-ט"ו

ג) ט"ז-י"ט

ד) כ'-כ"ד

ה) כ"ה-כ"ז

ו) כ"ח-ל'

ז) ל"א-ל"ב

כדי שתבהיר לך את התקדמות השיחה, תן כותרות לקטעים הנ"ל, לפי תוכנם.

לכאורה נראה שיש כאן חזרות מיותרות על אותם הדברים. לכן הסבר:

פסוקים ג'-ד'

"עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה"

בעל אור החיים, שואל:

למה הוצרכו – אחר שפירטו שמות המקומות – לכללם "הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל", וכי היו לפניהם ארצות אחרות ששמם כשמם עד שהוצרכו לסמן את אלה ולומר "אשר הכה ה' לפני...", ומי לא ידע שהוא הכם?

בעל עקדת יצחק, מתרץ ייתור זה בעזרת הגמרא בבא מציעא ב' ע"ב:

הוה אמינא מציאה היא דרמו רבנן שבועה עליה, משום דמורי ואמר: חבראי לאו מידי חסר בה – איזל ואיתפיס ואתפליג. (רש"י: אינו מפסיד כלום, בחינם באה לו, בלא טורח.)