מסעות ישראל

פסוק י"ג

"וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן"

פסוק י"ד

"עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה'"

תרגום אונקלוס:

על כן יתאמר בספרא קרבין דעבד ה' על ימא דסוף וגבורן דעל נחלי ארנון.

רש"י:

ד"ה על כן יאמר: על חניה זו ונסים שנעשו בה יאמר בספר מלחמות ה', כשמספרים נסים שנעשו לאבותינו יספרו "את והב" וגו'.

ראב"ע:

ד"ה בספר מלחמות ה': ספר היה בפני עצמו, ושם כתוב מלחמות ה' בעבור יראיו. וייתכן שהיה מימות אברהם, כי ספרים רבים אבדו ואינם נמצאים אצלנו, כדברי נתן ועדו ודברי הימים למלכי ישראל ושירות שלמה ומשליו.

רמב"ן:

ד"ה הפשט בספר מלחמות ה': שהיו בדורות ההם אנשים חכמים כותבים ספר המלחמות הגדולות, כי כן בכל הדורות, ובעלי הספרים היו נקראים מושלים, שנושאים בהם משלים ומליצות, והנצחונות הנפלאים בעיניהם מייחסים המלחמות ההם לה' כי לו המה באמת. והנה גבורת סיחון במואב היתה נפלאת בעיניהם, וכתבוה בספר, ואמרו בה מליצות.

פסוק ט"ו:

ד"ה ואשד הנחלים: מדרון הנחל שהנחלים ניגרים ונמשכים, מן אשדות הפסגה (דברים ג' י"ז), וכן ההר והנגב והשפלה והאשדות (יהושע י' מ').

ד"ה בסופה, מן "בסופה ובשערה" (נחום א' ג'). והנה כאשר לכד סיחון ערי מואב, כתבו המושלים בספר שקראו מלחמות ה', "את והב בסופה", או שכתבו נלחם ה' את והב בסופה, ואת הנחלים אשר לארנון ושפך הנחלים אשר נטה למושב ער, ונשען האשד לגבול מואב, הכל השמיד ה' בסופה ובסערה, כי בא עליהם סיחון פתאום פרסות סוסיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה, וכן אמרו (להלן פסוק כ"ח) "כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון" וגו'.
והנה הכתוב מביא ראיה מספר המלחמות, כי ארנון הוא גבול מואב ואסור לישראל, והנחלים וכל האשדות עד ארנון מותרין להם, כי סיחון לקח ממלך מואב כל ארצו עד ארנון, ולא ארנון בכלל, ונשאר ארנון למואב, והוא יגבול בו, כדכתיב (דברים ג' ט"ז) "ולראובני ולגדי נתתי מן הגלעד ועד נחל ארנון תוך הנחל וגבול", וכן אמר יפתח (שופטים י"א י"ח) "ויחנון בעבר ארנון ולא באו בגבול מואב כי ארנון גבול מואב".

רשב"ם:

ד"ה על כן יאמר: על אלו המסעות שחזרו לאחוריהם והקיפו את ארץ אדום. כדכתיב "ונסב את הר שעיר ימים רבים", וחזרו עד שפגעו בבאר שכתוב למעלה, אז יאמר בספירת דברים ששיבחו להקדוש ברוך הוא והזכירו נסי ים סוף ונסים שנעשו בנחל ארנון ובאר וגם אז ישיר ישראל, בראותם עתה את הבאר, כי מתחילה לא אמרו שירה עליו, לפי שאז נענשו עליה משה ואהרן.

שד"ל:

כתב הרמבמ"ן, שמשה מביא כאן מה שהיה כתוב בספר ההוא להיות זה לעדות לישראל, שלא נכנסו בגבול מואב; ולא אמר כלום; שהרי לדעתו הספר ההוא היה מלאכת איש יהודי, והיה כתוב בו "ויהי הבאר אשר אמר ה' למשה..." גם שם הספר "מלחמות ה'" מורה שהוא מלאכת איש יהודי, כי שם בן ארבע אותיות הוא מיוחד לאלוקי ישראל, ואם כן מה ראיה מדברי הספר ההוא? והנכון, שאין זה ספר בפני עצמו, אבל "ספר" הוא כאן שם הפעולה, כמו סיפור או ספירה (narratio), ומזה נקראו כן הספרים, מפני שהם כוללים סיפור דברים. והנה משה אומר, כי אחר מלחמות סיחון ועוג, כשהיו ישראל מספרים דברי שיר ומשל ומליצה את מלחמות ה', היו מזכירים כי ה' עבר בסופה ובסערה את המקום הנקרא "והב" והנחלים והגיאיות הסמוכות לארנון, הלא הם הנחלים הסמוכים לער, כי הכל לקחו ישראל במלחמה... השירים היו לשם ולתהילה בקרב ישראל, והתורה אוהבת להזכירם בעבור עצמם, ולא לתכלית אחרת, וכן "ויאמר למך לנשיו", וכן למטה "על כן יאמרו המושלים".

העמק דבר:

בספר מלחמות ה', אשר נלחמו ישראל ראשית מלחמתם בכיבוש הארץ עם סיחון.

פסוק י"ד

"אֶת וָהֵב בְּסוּפָה"

ר' יונה אבן ג'נאח (ספר השורשים):

נאמר, כי עניין "והב" רמז למה שאמר התרגום ומה שבאה בו בקבלה. ואנחנו לא נסתור מאומה מדבריהם, אבל נאמר שיתכן להיות בו ענין אחר, לפי שאין בכתוב ראיה על מה שאמרו, אבל מתקיים מצד הקבלה האמתית. ונאמר כי "והב" מקום, ו"בסופה" מקום, והב' ממנו (כלומר אינה מאותיות השימוש בכל"מ)...

רש"י:

ד"ה את והב: כמו את יהב, כמו שיאמר מן יעד ועד, כן יאמר מן יהב והב. והוי"ו יסוד הוא, כלומר את אשר יהב להם והִרְבָּה נסים בים סוף.

רמב”ן:

ד"ה הפשט בספר מלחמות ה': שהיו בדורות ההם אנשים חכמים כותבים ספר המלחמות הגדולות, כי כן בכל הדורות, ובעלי הספרים היו נקראים מושלים, שנושאים בהם משלים ומליצות, והנצחונות הנפלאים בעיניהם, מייחסים המלחמות ההם לה', כי לו המה באמת. והנה גבורת סיחון במואב היתה נפלאת בעיניהם, וכתבוה בספר, ואמרו בה מליצות.

פסוק ט"ו:

ד"ה בסופה, מן "בסופה ובשערה" (נחום א' ג'). והנה כאשר לכד סיחון ערי מואב, כתבו המושלים בספר שקראו מלחמות ה', "את והב בסופה", או שכתבו נלחם ה' את והב בסופה, ואת הנחלים אשר לארנון ושפך הנחלים אשר נטה למושב ער, ונשען האשד לגבול מואב, הכל השמיד ה' בסופה ובסערה, כי בא עליהם סיחון פתאום פרסות סוסיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה, וכן אמרו (להלן פסוק כ"ח) "כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון" וגו'.