ההקדמה לברכות השבטים

דברים פרק לג, פסוקים א - ה

לפסוק א' שואל אברבנאל:

למה נקרא משה רבנו בזה המקום "איש האלוהים" ולא תמצאו שקראו הכתוב כן בשום מקום אחר?

נסה למצוא את הסיבה לכך.

מה הקשר בין פסוקים ב'-ג'-ד'-ה' ובין ברכות השבטים?

העזר בדברי רש"י לפסוקים ב'-ה'.

וכן בדברי הרמב"ן:

פסוק ג':

ד"ה אף חובב עמים: ...והנראה אלי, כי "חובב" מגזרת לטמון בחובי עוני (איוב ל"א ל"ג), מענין חדר בחדר להחבא (דהי"ב י"ח כ"ד), ושם חביון עזו (חבקוק ג' ד'), יאמר גם אתה בידיך מחביא ומסתיר עמים, כל קדושי ישראל הנזכר, ירמוז כי כל העדה כולם קדושים והשם יסתירם בידו, כטעם ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך (ישעיה נ"א ט"ז), כענין סתרי ומגני אתה (תהלים קי"ט קי"ד), וכן ויתיעצו על צפוניך (שם פ"ג ד'). וזה רמז למה שאמר (במדבר י"ד י"ד) אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם, וכן אמר בשירה (לעיל ל"ב י') יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו.

ד"ה והם תוכו: כמו הכו, כאשר בא תרגלתי לאפרים (הושע י"א ג') במקום הרגלתי, וכאשר הומרה ה"א הנקבה בתי"ו באם אתן שנת לעיני (תהלים קל"ב ד'), עושה רע מאת (קהלת ח' י"ב), וכן רבים. יאמר שהם מוכים בכל מכה במדבר ללכת אחריך בכל אשר תלך, לא יחושו לרעב ולצמאון ומכת נחש ועקרב, רק יצאו לרגליך ואחריך ירוצו. וזה כענין שנאמר (ירמיה ב' ב') זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.

ד"ה ישא מדברותיך: כמו לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא (שמות כ' ז'), ובל אשא את שמותם על שפתי (תהלים ט"ז ד'), ישא ביום ההוא לאמר (ישעיה נ' ז'). מדברותיך, כמו ומדברך נאוה (שה"ש ד' ג'), יאמר שישא דבריך על שפתיו ויהגה בהם תמיד.

פסוק ד':

ד"ה תורה צוה לנו משה: הטעם, שישא תמיד ויאמר תורה צוה לנו משה, והיא תהיה מורשה לקהלת יעקב, כי לדורות עולם כל בני יעקב יירשוה וישמרו אותה, כי לא תשכח מפי זרעו. ודרשו רבותינו (מדרש תהלים א'), שלא אמר מורשה בית יעקב או זרע יעקב. ואמר "קהלת יעקב" לרמז שיקהלו רבים עליהם ותהיה התורה לעולם מורשה ליעקב ולכל הנקהלים עליו, הם הגרים הנלוים על ה' לשרתו ונספחו על בית יעקב, ונקראו כולם קהילתו.

פסוק ה':

ד"ה יחד שבטי: ...והנכון והאמת מה שפירשנו: והנה הזכיר כי השם שוכן בישראל, והנה קיבלו תורתו ומלכותו כל שבטיהם יחד עליהם ועל זרעם לדורותם, אם כן הנם ראויים לברכה.

קרא ראב"ע, לכל פסוק ג':

ד"ה אף חובב: מגזרת ארמית מלשון והייתם לי סגולה, ועמים הם ישראל כמו, אחריך בנימין בעממיך; עמים הר יקראו.

ד"ה וכל קדושיו: בני לוי.

ד"ה בידך: שהם סביבות הארון.

ד"ה והם תכו לרגלך: ילכו על דרכך. וטעם בידך: שתשמר.

ד"ה ישא מדברותיך: כי הם ילמדו התורה והם המעתיקים על תורה שבעל פה.

ד"ה ישא: כל אחד, ואם הם רבים. וטעם מדברותיך: כי אשר דיברת ישאו כי הם נושאי התורה כי גם הם ישאו את הארון. וטעם ישא: כמו לא תשא שמע שוא.

ד"ה תכו: בלא את. ויש אומרים מלשון מתוך, כאילו הולכים בתוך רגלך. ואחרים אומרים כי התי"ו למקום ה"א כתי"ו תרגלתי לאפרים כטעם אפילו שיוכו בשבילך לא יעזבו דברים. וזה רחוק. והנכון שהוא כמו נמשכו, והטעם, שילכו אל המקום ששם הארון שהוא הדום רגלי השם, וזאת היא הברכה, שהשם יהיה חומת אש סביב ישראל והיה סגולתו. והלויים יורו התורה תמיד.

מה הקשר בין הפסוקים ב'-ה' לבין ברכות השבטים ו'-כ"ה לפי דעת הראב"ע, ובמה נבדלת דעתו מדעת רש"י?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר