שירת האזינו
דברים פרק לב, פסוקים לו - מג
שים לב: גיליון זה הוא המשך גיליון האזינו תשי"א שעסק כולו בפסוקים ל"ו-ל"ז. עיין שם!
א. | חלוקת הפסוקים |
לפי המתרגמים בובר-רוזנצווייג מתחלקים הפסוקים ל"ב ל"ו-ל"ג לארבעה בתים:
פסוקים ל"ו-ל"ח
פסוק ל"ט
פסוקים מ'-מ"ב
פסוק מ"ג
הסבר את נימוקיה של חלוקה זו! המסכים אתה עמה או חולק עליה? |
ב. | שאלות ודיוקים ברש"י |
1) פסוק ל"ו ד"ה כי ידין ה' עמו: כשישפוט אותו ביסורין הללו האמורים עליהם... |
| ||||||
2) פסוק ל"ו ד"ה יתנחם: לשון היפך המחשבה להטיב או להרע. |
והשוה רש"י, בראשית פרק ו' פסוק ו': ד"ה אל לבו: ...דבר אחר: וינחם: נהפכה מחשבתו של מקום ממידת רחמים למידת הדין. עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ. וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון נמלך מה לעשות. (במדבר כ"ג) ובן אדם ויתנחם (דברים ל"ב) ועל עבדיו יתנחם (שמות ל"ב) וינחם ה' על הרעה (שמואל א' ט"ו) נחמתי כי המלכתי, כולם לשון מחשבה אחרת הם... והשוה ראב"ע, בראשית שם: ד"ה וינחם ה': ידוע כי לא אדם הוא להנחם, רק דיברה תורה כלשון בני אדם, כי המשחית מה שעשה יראה שניהם.
|
ג. | "אני אמית ואחיה" וכו' |
"... אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא"
סנהדרין צ"א:
תנו רבנן: "אני אמית ואחיה" יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד,
רש"י:
והכא קאמר: אני ממית אדם זה ומחיה אדם אחר.
כדרך שהעולם נוהג?
רש"י:
שזה מת וזה נולד?
תלמוד לומר: "מחצתי ואני ארפא" – מה מחיצה ורפואה באחד -
רש"י:
ואין רפואה אלא במקום מחץ.
אף מיתה וחיים באחד. מכאן תשובה לאומרים: אין תחיית המתים מן התורה.
ד"ה אשר חלב זבחימו יאכלו: כי היו ישראל תדירים בעבודת הקרבנות והנסכים מכל גוי לאלהיו. והזכיר לשון רבים, יאכלו וישתו, לאלהימו שהוא לשון הרבים, ואצל העמים רבים הם. ולכך חזר ואמר, ראו - עמים כולם, אני אני הוא - יחיד, ואין אלהים עמדי - לעזור לי, ואין כנגדי להציל, ולמחות בידי מלעשות כל רצוני להמית ולמחוץ ולהחיות ולרפוא.
...והנה כאשר יחליטו הגויים המאמר הזה (ר"ל: "אי אלוהימו?"), יעשה ה' למען שמו הגדול, כי איך יחל? (= יחלל שמו), ותהיה תשובת ה' להם על פי דבריהם. ראו עתה כי אני הוא... אמנם אין ריבוי אלוהים עמדי כמו שאמרו האומות "יקומו ויעזרוכם" – אני אמית מכם מה שאמית ואחיה מה שאחיה ומחץ מכת עמי אשר מחצתי - אני ארפא, ואין מידי מציל מעשות כל אלה.
"אני אמית ואחיה": אני הוא מי שעשיתי את ישראל כמתים, כמו שנאמר (איכה ג') "במחשכים הושיבני כמתי עולם" – ולא אתם בגבורתכם. ואני אחיה אותם עתה ואגאלם. אני מחצתי אותם בגלותם ואני ארפא, כמו שנאמר (ישעיה ל') "ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא".
1. |
במה שונה הגמרא מדעת שלושת המפרשים הנ"ל? |
2. |
האם עומדת דרשת חז"ל זו בניגוד לדעת המפרשים, או אפשר לצרף דרשתם לפירושם? |
3. |
מה ראה הרמב"ן לשנות מסדר המלים שבפסוק ולכתוב "להמית ולמחוץ - ולהחיות ולרפוא"? |
4. |
במה שונה האברבנאל מדעת בעל העקדה? |