תרומת הדשן

ויקרא פרק ו, פסוקים א - ז

השווה לגיליון זה גם גיליון צו תש"ד, שעסק אף הוא בקטע זה.

פסוק ד'

"וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים"

בטעם חילוף הבגדים נאמרו דעות שונות:

רש"י, פסוק ד':

ד"ה ופשט את בגדיו: (יומא כ"ג) אין זו חובה אלא דרך ארץ, שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד. בגדים שבישל בהן קדרה לרבו, אל ימזוג בהן כוס לרבו. לכך "ולבש בגדים אחרים" פחותין מהן.

רמב"ן, פסוק ד':

ד"ה ופשט את בגדיו: (אחרי הביאו לשון רש"י) והכוונה לרבותינו בזה, לומר שהוצאת הדשן צריכה בגדי כהונה, ואין "בגדים אחרים" בגדי חול.
אבל לא ידעתי מניין אמר הרב שאינה חובה, כי נראה שמצוה היא על הכהן שהבגדים שיעשה בהם הקרבנות גם הרמת הדשן, יהיו בגדים נקיים, לא ישמש באותן אשר הוציא הדשן. והמצוה מדרך מוסר העבד לרבו, ולכך יהיו לכהנים הבגדים החמודות לעבודות, והפחותים להוצאת הדשן.
וכל זה לפי הסברא הזו שכתבה הרב.
אבל יש מרבותינו שם במסכת יומא (כ"ג ע"ב) אומר שאין הוצאת הדשן צריכה בגדי כהונה, ויאמר "ולבש בגדים אחרים", בגדי חול, ופשוטו של מקרא בכך הוא, שיצוה עליו שלא ילכלך בגדי הבד בגדי הקודש בהוצאת הדשן, אבל ילבש בגדי חול.

חובת הלבבות, שער הכניעה ו':

...שיקטן בעיניו מעשהו ויתרעם על נפשו על קיצורו בענייני תורתו לפני האלוקים ולפני בני אדם ויבקש מהאלוקים עזר ואומץ ויניח הגבהות לכבוד הבורא ויעזוב הגדולה והיקר בעת שהוא עושה לאלוקים יתברך, בין לבדו – בין בתוך מקהלות בני אדם, כמו שאמר הכתוב על אהרן על גדולת מעלתו "והרים את הדשן... ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן" – להשפיל ולהסיר הגבהות מלבו. וכמו זה בדוד (שמואל ב' ו') "ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר".

רש"ר הירש:

...תהי נא מדי יום ביומו חובתנו לקיום המצוות כחדשה בעינינו. מצוה שקיימנוה בעבר – אין אנו פטורים מלחזור ולקיימה בכל יום ויום מתוך אותה שמחה, כאילו יום ראשון לפעולה הוא לנו זה.
"והוציא את הדשן"! שרידי עבודת יום אתמול טעונים פינוי והרחקה, כדי להתחיל עבודת היום החדש במקום מחודש ופנוי. בהסתכלות זו תתגלה לנו חשיבות האזהרה, שההתעסקות במעשה יום שעבר – הוצאת הדשן – מצוותה בבגדים שחוקים ובלויים. אין ללבוש גאות לכבוד הנעשה בעבר – הוא נדחה הצדה מפני המצוה החדשה, שכל יום נולד דורש קיומה.

מה בין ארבע הדעות הנ"ל?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר