לאחר חטא העגל
שמות פרק לב, פסוקים ז - יד
השווה לגיליון זה גיליון כי תשא תש"ג, העוסק אף הוא בפרקנו.
| א. | חילופי "עמי" - "עמך" |
השוה את הפסוקים:
"לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ"
פסוק י"א
"לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ"
ועיין לעיל פרק ג' פסוק ז':
"רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי"
1. |
כיצד יש לבאר סיבת חילופי הכינויים כאן? |
2. |
הבא ראיה מפרקנו זה, שאין חילופי כינוי אלה "דבר שבמקרה"! |
| 3. |
הבא דוגמאות אחרות מן התורה של חילופי כינוי בעלי משמעות כזו! |
| ב. | ה' נתן "שבילים" למשה |
שמות רבה מ"ב ב':
התחיל הקדוש ברוך הוא ליתן למשה שבילים שיבקש עליהם רחמים. מניין? אמר ר' יוחנן: למעלה כתוב (ז') "וידבר ה' אל משה לך רד", ואחר כך הוא אומר (ט') "ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה..." ואין אמירה אלא לשון רך. כאדם שיש בלבו על חברו, והוא מבקש להתפייס לו, והוא אומר לו: "אמור לי מה עשיתי לך, שכן עשית לי?" – כיון ששמע משה מן הקדוש ברוך הוא דברים רכים, התחיל מבקש עליהם רחמים.
| 1. |
מהו הרעיון הכלול במילים "התחיל ליתן למשה שבילים"? |
2. |
היכן מצינו בתורה עוד שנותן הקדוש ברוך הוא "שבילים" לאדם במובן זה? |
| 3. |
היכן מצאו חז"ל רמז בפסוקינו (ז'-י'), שנתן ה' שבילים למשה, שיבקש עליהם רחמים? |
| ג. | תפילת משה |
"וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱ-לֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ. זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם"
1. |
מהו מבנה התפילה הזאת? |
2. |
השוה תפילתו זו לתפילתו במדבר פרק י"ד פסוקים י"ג-י"ט. התוכל להסביר סיבת השינוי בדברים המושמים בפי הגויים כאן: "ברעה הוציאם להרוג אותם", ושם "מבלתי יכולת ה'... וישחטם"? |
3. |
הסבר משמעות המ"ם במילת "מבלי", והבא דוגמאות למ"ם כזו! |
4. |
מהי ההגדרה הדקדוקית של המ"ם הזאת? |
| ד. | לטענת "למה ה' יחרה אפך" וכו' |
"לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה..."
שמות רבה מ"ג ח':
אמר ר' הונא: משל לחכם שפתח לבנו חנות של בשמים בשוק של זונות. המבוי (מקום החנות) עשה שלו, והאומנות עשתה שלה, והנער כבחור עשה שלו – יצא לתרבות רעה. בא אביו ותפסו עם הזונה. התחיל האב צועק ואומר: הורגך אני!
היה שם אוהבו, אמר לו: אתה איבדת הנער, ואתה צועק כנגדו?! הנחת כל האומנויות, ולא לימדתו אלא בושם. הנחת כל המבואות ולא פתחת לו חנות אלא בשוק של זונות!
כך אמר משה: ריבון העולם! הנחת כל העולם ולא שעבדת בניך אלא במצרים, שהיו עובדין טלאים, ולמדו מהם בניך, ואף הם עשו עגל!... דע מהיכן הוצאת אותם!
1. |
מה הקושי בפסוקנו, שאותו רצה המדרש לתרץ? |
| 2. |
התוכל לתרצו בדרך אחרת? |
| ה. | לטענת "למה יאמרו מצרים" וכו' |
"לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם..."
לפסוק זה מקשה אברבנאל:
וכי מפני דברי השוטים ראוי שתחדל מידת הדין לעשות משפט בעמו?
|
נסה לענות על קושייתו על פי הנאמר ביחזקאל פרק ל"ו פסוקים ט"ז-כ"ג (ועיין גם פרק ל"ט פסוקים כ"א-כ"ד)
הערה: ליחזקאל ל"ו כ"א "אשר חיללוהו בית ישראל" מעיר אברבנאל: לא שבני ישראל היו מחללים אותו בעצם, כי אם שבסיבת גלותם וצרותיהם בהיותם עַם ה', היה מחולל שמו בגויים בעבורם, באמור הגויים שלא יוכל להגן על עמו, ומבלתי יכולת ה' לגאלם היו בגלות... לשאלה זו עיין גם רמב"ן, דברים פרק ל"ב פסוק כ"ו: ד"ה אשביתה מאנוש זכרם: ...כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות, ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו הגדול יתברך, כעניין שאמר ביחזקאל (כ' מ"א-מ"ד) "וקיבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים, וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל", וכן נאמר עוד (שם פסוק ט') "ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים" וגו'. ולכך הזכיר משה בתפילתו (במדבר י"ד ט"ו) "ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר" וגו', והשם יתברך הודה לו בזה (שם פסוק כ') "ויאמר ה' סלחתי כדברך". וכן רמב"ן, במדבר פרק י"ד פסוק י"ג: ד"ה ושמעו מצרים כי העלית: ... אבל הכוונה בתפילה הזאת לאמר, יחשבו מצרים ויאמרו כי יש כוח באלוהי כנען להציל מידך, כי עשית במצרים ובאלוהיהם שפטים עד שהוצאת העם הזה מקרבו, ולא יכולת לעשות כן בכנען ובאלוהיהם, והנה יהיה בזה חילול השם וייחזקו ידי עובדי עבודה זרה. וגם כן ייתכן שיהיה "אל יושב הארץ הזאת" כפשוטו, שיאמרו המצריים לאנשי ארץ כנען מבלתי יכולת ה' וגו', כי בכם אל ואפס אלוהים. |
