כתובות ק"ה ע"ב:
... כי הא דשמואל הוה עבר במברא, אתא ההוא גברא יהב ליה ידיה (רש"י: וסמכו).
אמר ליה: "מאי עבידתיך?"
אמר ליה: "דינא אית לי."
אמר לו: "פסילנא לך לדינא."
(תרגום: כגון שמואל, שעבר פעם אחת על הגשר, בא אדם אחד ונתן לו ידו (לסמכו בעברו על הגשר). אמר לו: "מה באת לסמכני?" א"ל: "דין יש לי." א"ל: "פסול אני לך לדין.")
אמימר הוה יתיב וקא דין דינא. פרח גדפא ארישיה. אתא ההוא גברא ושקליה.
אמר ליה: "מאי עבידתיך?"
אמר ליה: "דינא אית לי."
אמר לו: "פסילנא לך לדינא."
(תרגום: אמימר היה יושב בדין, פרח עוף על ראשו. בא אדם אחד וסלקו. א"ל: "מה אתה?" א"ל: "דין יש לי." א"ל: פסול אני לך לדין.")
ר' ישמעאל בר' יוסי הוה רגיל אריסיה, דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי (רש"י: סל פירות מפרדסו של ר' ישמעאל.) יומא חד אייתי ליה בחמישי בשבת.
אמר לי: "מאי שנא האידנא?" –
א"ל: דינא אית לי, ואמינא, אגב אורחא אייתי ליה למר.
לא קביל מיניה. אמר: "פסילנא לך לדינא."
אותיר זוזא (זוג) דרבנן וקדיינין ליה. בהדי דקאזיל ואתי אמר: "אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי (רש"י: בכל אשר הולך ובא היה לבו לזכותו של אותו אריס. ובאין לו פתחי זכויות ואומר בלבו: הלואי ויטעון כך וכך ויזכה בדין.)
אמר: "תיפח נפשם של מקבלי שוחד. ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי, שלי נטלתי – כך, מקבלי שוחד – על אחת כמה וכמה".
(תרגום: ר' ישמעאל, היה אריסו רגיל להביא לו סל של פירות בכל ערב שבת. פעם הביא לו בחמישי בשבת. א"ל: "מה נשתנה היום?" א"ל: דין יש לי, ואמרתי: בדרכי אביא לו למר." לא קיבל ממנו. א"ל: "פסולני לך לדין." הושיב שני תלמידי חכמים ודנו דינו. עם שהוא הולך ובא היה ר' ישמעאל מהרהר: הלואי ויטעון כך והלואי ויטעון כך. אמר (ר' ישמעאל): תיפח רוחם של מקבלי שוחד! ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי משלי נטלתי – כך, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה.)
(התרגום העברי מתוך ספר האגדה לביאליק ורבניצקי).
| 1. |
הסבר, עד היכן הרחיבו חז"ל את המושג "שוחד"? |
| 2. |
במה שונה ה"שוחד" שבמקרה האריס של ר' ישמעאל משני המקרים הראשונים? |
| 3. |
כיצד מראה המקרה השלישי את כוח השפעתו של השוחד (אפילו השוחד שלא נלקח)? |
פסוק כ'
"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף"
ראב"ע:
ד"ה צדק צדק: עם בעלי הריב ידבר. וטעם שני פעמים לדבר צדק שירויח בו או יפסיד, או פעם אחר פעם כל ימי היותך, או לחיזוק.
רמב"ן:
ד"ה צדק צדק: הלך אחר בית דין יפה.
ד"ה למען תחיה וירשת את הארץ: כדאי הוא מינוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתם, לשון רש"י מספרי (שופטים קמ"ד).
וטעם הכפל, לומר הדיינין צריכין שישפטו את העם משפט צדק וגם אתה צריך לרדוף הצדק תמיד, שתלך ממקומך אל מקום חכמים הגדולים, אחרי רבן יוחנן בן זכאי ליבנה, אחר רבי לבית שערים.
ספורנו:
ד"ה צדק צדק: כשתתן לך שופטים, אתה, הממנה את השופטים, בחר את היותר שופטי צדק, אף על פי שאין בהם כל כך שאר תכסיסים הראויים לדיין כמו שלמות הקנין ושלמות הגוף. כענין: אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו.
| 1. |
מה בין שלושתם בפירוש פסוקנו? |
| 2. |
מי מהם הולך בדרכו של רש"י? |
| 3. |
לפי איזו מן הדעות מתפרש הכפל באופן הטוב ביותר? |