נאום משה: העגל והלוחות

מה הקשר שבין חטא העגל המסופר בפרקנו בפירוט, ובין רעיונו העיקרי של פרקנו?

בעל עקדת יצחק, מקשה:

למה הכניס תוך סיפור זה "ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה..." ועוד הזכיר "ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע... ותמרו את פי ה'", והלא בתחילת הספר הוכיח על דבר המרגלים – ויותר מדי?

נסה לענות לשאלתו.

מקשים: והלא בכל התנ"ך לא מצינו אלא מרה את ומרה ב'.

במדבר כ' כ"ד 

"עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי"

תהלים ק"ו 

"כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ"

איכה א' י"ח 

"צַדִּיק הוּא ה' כִּי פִיהוּ מָרִיתִי"

שמות כ"ג כ"א 

"אַל תַּמֵּר בּוֹ"

יחזקאל כ' 

"וַיַּמְרוּ בִי בֵית יִשְׂרָאֵל"

תהלים ה' י"א 

"הַדִּיחֵמוֹ כִּי מָרוּ בָךְ"

ולמה נאמר רק כאן ממרים הייתם עם ה'?

הסבר, למה נאמר בפסוק י"ג שנית "ויאמר ה' אלי" והלא הדיבור בשני הפסוקים (י"ב, י"ג) של אותו המדבר, ומה צורך להפסיק ביניהם ב"ויאמר ה'"?

והשוה לשאלה זו גיליון מטות-מסעי תש"י שאלה א'.

והשוה לשאלה זו גיליון וישב תשי"ב שאלה ב'.

והשוה לשאלה זו גיליון שמות תשי"ב שאלה ג'.

התוכל להסביר למה נאמר בפסוק י"ג "ויאמר ה' אלי לאמור", ולא נאמר כן בפסוק י"ב?

ועיין רש"י, שמות ל"ב י':

ד"ה הניחה לי: עדיין לא שמענו שהתפלל משה עליהם והוא אומר הניחה לי, אלא כאן פתח לו פתח והודיעו שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם לא יכלם (שמ"ר).

(ענה לשאלה זו בהעזרך בגיליון פינחס תשי"א שאלה ב').

הסבר את תכונת "קשה העורף" על פי דברי שמות רבה אלה.

מדרש זה מובא ברלב"ג וכן במלבי"ם לשמות ל"ד ט'. הסבר, למה מביאים המפרשים אותו דוקא לפסוק ההוא ואין מביאים אותן לשמות ל"ב ט' או לפסוקנו כאן?

באיזה מארבע לשונות של "כי" ישמש "כי" של "כי עם קשה עורף הוא" בפסוק ו'?

ועיין רש"י בראשית י"ח ט"ו:

ד"ה כי יראה וגו' כי צחקת: הראשון משמש לשון דהא, הוא שנותן טעם לדבר: ותכחש שרה לפי שיראה. והשני משמש בלשון אלא, ויאמר לא כדבריך הוא אלא צחקת. שאמרו רבותינו כי משמש בארבע לשונות: אי, דילמא, אלא, דהא.

ועיין גיליון נצבים וילך תש"ט שאלה ג'.

מה הקושי שבפסוק ו' שאותו רוצה ספורנו לישב?

האם מסכים פירוש הספורנו למושג "קשה עורף" עם דברי ר' יקים שבשמות רבה (בשאלה ג'), או מתנגד הוא להם?

המלבי"ם, מקשה:

למה כפל הנתינה: י' "ויתן ה' אלי" – י"א: "נתן ה' אלי"?

הכתב והקבלה, מישב:

ונראה לי, שאין שתי הנתינות הללו שוות בהוראתן: השניה היא גשמית – דבר הניתן מיד ליד, וזה היה מקץ ארבעים יום, נתן למשה הלוחות; ונתינה ראשונה היא רוחנית, שלא היה ביכולתו לעמוד עליו מדעתו, הנה המלמד הוא נותן ומשפיע, ולזה נקראת התורה בשם "לֶקַח" (דברים ל"ב) "יערף כמטר לקחי"; (משלי ד' ב') "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". הנה אחר שאמר "ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה", בא כאן להודיע, מה היה תכלית המכוון בישיבתו בהר זמן זה, ואמר: "ויתן ה' אלי את שני לוחות...", כלומר בהמשך זמן זה היה הקב"ה מלמדני המכוון האמיתי במכתב שעל הלוחות, כי בעשרת הדברים האלה כלולים כל תרי"ג מצוות, וזה היה משה לומד מפי הגבורה כל ארבעים יום ... וזה שאמרו (שמות רבה מ"ו) "לחם לא אכל" – אבל מִלַחְמָהּ של תורה אכל, "ומים לא שתה" – אבל מימה של תורה שתה...

התוכל לענות לשאלות הכפל גם תשובה אחרת?

נסה להסביר, למה לא נקראו הלוחות בשם "לוחות הברית" בפסוק י' ובפסוק י"ז?

מה קשה לו?

מה הרעיון הכלול בדבריו?

העזר בשיר השירים א', י"ב:

"עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ"

ובדברי רש"י, שם:

ד"ה עד שהמלך במסבו: משיבה כנסת ישראל ואומרת: כל זה אמת טובה גמלתני ואני גמלתיך רעה כי בעוד המלך על השולחן מסיבת חופתו.

ד"ה נרדי נתן ריחו: חילוף להבאיש, בעוד שהשכינה בסיני קלקלתי בעגל, ולשון חיבה כתב הכתוב נתן ריחו ולא כתב הבאיש או הסריח, לפי שדיבר הכתוב בלשון נקיה.