"ועשית הישר והטוב"

פסוק י"ח

"וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ"

רש"י:

ד"ה הישר והטוב: זו פשרה, לפנים משורת הדין.

רמב"ן:

ד"ה ועשית הישר והטוב: על דרך הפשט יאמר תשמרו מצוות השם ועדותיו וחקותיו ותכוון בעשייתן לעשות הטוב והישר בעיניו בלבד. ולמען ייטב לך - הבטחה, יאמר כי בעשותך הטוב בעיניו ייטב לך, כי השם מטיב לטובים ולישרים בלבותם. ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו: זו פשרה ולפנים משורת הדין. והכוונה בזה, כי מתחילה אמר שתשמור חוקותיו ועדותיו אשר ציוך, ועתה יאמר גם באשר לא ציוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר.
וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל (ויקרא י"ט ט"ז), לא תקום ולא תטור (שם פסוק י"ח), ולא תעמוד על דם רעך (שם פסוק ט"ז), לא תקלל חרש (שם פסוק י"ד), מפני שיבה תקום (שם פסוק ל"ב), וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (ב"מ ק"ח א'), ואפילו מה שאמרו (יומא פ"ו א') פרקו נאה ודיבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר.

להבנת דבריהם:

רמב"ם, הלכות שכנים י"ב הלכה ה':

המוכר קרקע שלו לאחר, יש לחברו שהוא בצד המיצר שלו (= הגובל עם קרקעותיו) ליתן דמים ולוקח ולסלק אותו... אפילו היה הלוקח תלמיד חכם ושכן וקרוב למוכר (= קרוב קרבת משפחה), וכן אם היה המצר עם הארץ רחוק, בן המצר קודם ומסלק את הלוקח; הואיל והמכר אחד הוא, טוב וישר הוא שיקנה מקום זה בן המצר יותר מן הרחוק. (מקורו: בבא מציעא ק"ח)

רמב"ם, הלכות לווה ומלוה כ"ב הלכה ט"ז:

בית דין ששמו לבעל חוב, בין בנכסי לווה, בין במשועבדים שביד הלוקח, ולאחר זמן השיגה ידו של לווה או של נטרף או של יורשיהם והביא לבעל חוב את מעותיו, מסלקין אותו מאותה קרקע, והשומא חוזרת לבעלים לעולם, משום שנאמר "ועשית הישר והטוב". (מקורו: בבא מציעא ט"ז ע"ב)

וכן עיין מאמרו של ר' ישעיה שפירא, זצ"ל: "ועשית הישר והטוב" (מודפס בחוברת ר' ישעיה שפירא – פרקי חיים, בני עקיבא תל-אביב תש"ו), בייחוד מקום זה:

... משום כך באה האזהרה (ויקרא י"ט) "קדושים תהיו" לומר, שאין לעמוד רק על הדין בלבד, כי אם כלשונו של הרמב"ם "להיות רודף אחר כוונת התורה". מי שרוצה לקיים את התורה בשלמות אי אפשר לו להסתפק בשמירת הדינים המפורשים, כי אם עליו גם להתעמק במטרה הצפונה בדינים אלה. עליו לא רק לחשוב על מה שטוב וישר בעיניו, כי אם על "הישר והטוב בעיני ה'".
לכאורה האזהרה "ועשית הישר והטוב בעיני ה'" שמוסיפה התורה מלבד כל הדינים היא מיותרת, כי הרי כל הדינים מכוונים למטרה זו, להראות לאדם את הדרך הישרה. אולם באמת ישנם כמה דברים שמצד הדין הם מותרים ונאסרו רק מצד "ועשית הישר והטוב בעיני ה'", לגבי שומא אמרו חז"ל "דמדינא דארעא לא מבעיא למהדר" ומשום "ועשית הישר והטוב בעיני ה'" אמרו רבנן: תיהדר. הרי שיש כאן דין מיוחד של "ועשית הישר והטוב", כי היהדות אינה מסתפקת בהגבלת מעשה הרע שבפועל בלבד, כי אם היא שואפת לעקור את הרע שבכח מתוך נפש האדם.